חודש: ינואר 2022

9.1 היא קדמה לי בכמה דורותולכן מעולם לא נפגשנו. איך אני יכולה להסביר,אם כך,את הקשר העמוק שליאליה? אני יודעתשבגללה אני יושבת מולן,מול נשמות טועות,כואבות,מבולבלות,ומנסה לזרוע מעליהןמעט אור,חום,ואהבה. היה לה יופי נדיר,ולב רגיש.היא טיפסה על פסגות גבוהות,וצנחה לתהומות. בימים ההם לא ידעולהתמודד עם הנפש הרגישה שלה. דורות אחרי,זוכרת אותך באהבה.עובדה שמך טמון בשם שבחרתילפרסם בואת מילותיי.…

המילים האלה לא נכתבו היום. כמה רחוק היה אז המרחק ביננו כמה יותר רחוק זה היום. ובכל זאת כאילו נכתב היום שכן הלילות הם אותם לילה.. * "בא לי קפה איתך עכשיו," אני אומרת לאחת האהובות שלי. הקפה כמשל כמובן, כי סביר להניח שנשתה דווקא תה עם נענע. וישנה המיוחדת שלי שאיתה אני שותה שוקו.…

אם הייתי מורידה מעל פניי (כמשל) את מה שמסתיר אותי מפניכם, הייתם מבינים אולי את מקורן של מילותיי. הייתם רואים את אבני המכשול שהונחו לפניי, את התהומות שלרגליהן עמדו רגליי, את גלי האוקיינוס שאיימו להטביעני ואת שרידי האפר הלוהט שהשארתי אחריי כשהתרוממתי כמו עוף החול ששב לתחייה. אם הייתם רואים, לא היה נשאר לכם מקום…

הוא אוהב את ימי השישי,   כשהוא חוזר מוקדם מעבודתו,   אליה הוא יוצא לפני עלות השחר,   ('מעיר התרנגולות' אני קוראת לו,   ככה מוקדם הוא קם.) ונכנס למטבח להתכונן לשבת.   זה לא שהיא לא מבשלת,   רק שאיכשהו זה התחיל מיום אחד   והפך לקבוע.   ?   אלה השעות שהריחות של…

אוטוטו יש לה הולדת. אתה ודאי תוהה במה להפתיע אותה. ביחוד קשה עליך הבחירה כי אתה מכיר אותה. אתה יודע שהיא מתרגשת ממילים, ממחוות קטנות, ממתנות יקרות ממש לא. בכל מקרה הרי בדרך כלל גבר בוחר מתנות שהן יותר לעצמו… תמצא עצמך מתייעץ עם חברות שלה. הן תאמרנה לך: "עוגת שוקולד נוטפת קרם שוקולד תתאים,"…

היא הייתה רוצה לנסוע איתו כעת, לא חשוב לאן. הוא יסחוט את הגז עד הסוף כמו שהוא אוהב, והיא תשיר בקולי קולות, כמו שהיא אוהבת. היא הייתה רוצה, אבל זה לא יקרה. כי קר בחוץ, וגשם בחוץ, וכי היא פה והוא לא לידה.  ב.א. Thanks #audi.todaypin.com

הייתי אומרת לך שתעצום את עיניך ודמיין אותה. עורה חלק מקמטים, ללא סימני השנים, ללא סימני הכאבים. אבל לא. אני אומרת שתסתכל עליה בעיניים פקוחות, עם כל הצלקות שנחרטו בה, עם קמטי הצחוק. כי הפנים האלה שיודעות מגע ידך, השפתיים האלה שטעמו את נשיקותיך, העיניים האלה שרואות את נשמתך, הפנים האלה, יודעות לאהוב אותך יותר…

יום שלישי היום. אני מוזגת לי קפה ויושבת לכתוב כמה מילים לגיליון השבת. מבעד לחלוני הכל לבן. השלג שירד צבע את האדמה בלבן . הטמפרטורות צונחות מטה ולכן למרות השמש שמאירה מעלינו, הוא לא נמס. יום שלישי הוא יום החזרה לעבודה אחרי חופשת החורף, אבל לא לתלמידים שמתחילים מיום רביעי לימוד מרחוק. * אני מהרהרת…

    ד"ר אדם פירסון אני מרגיש את הצמרמורת עוברת לי בכל הגוף,  מתיישב על הכיסא ומנגב את הזיעה הקרה מעל מצחי. "אדם, אתה בסדר?" שואל אותי חברי ד"ר דניאל סטון. "ממש לא," אני עונה ונאנח, "תבקש שימצאו לי מחליף. אני לא יכול להיכנס לחדר ניתוח כך." אני מביט על ידיי, הן רועדות. "אתה גם…