ג'קסון
להפתעתי, לא רק שלילי אינה נרעדת מול המבט הזועם של אבי, מבט שיכול להקפיא את כל מי שעומד מולו, אלא היא עומדת זקופה מולו.
"כפי שאתה רואה האדון לא במיטבו. אני מניחה שהייתה סיבה שלשמה הגעת עד לכאן. האם יש משהו שמישהו מבאי הבית יכול לעזור לך?"
"הבחירה שלך במשרתים תמוהה בעיניי," הוא אומר לי בלעג.
"להזכירך אבא, זה אתה שביקשת לקחת אותה. את ההסכמה לכך נתנה אימה רק כעת."
"אני לא מבין מדוע קשה לך לטפל בעניין הגג של אחותך," הוא עונה מתעלם לגמרי ממה שאמרתי.
"אם האדון יאמר לי את מי הזמין בעבר אני אדאג מייד שיקראו לו," אומרת לילי.
"עוד לא הבנת שאני לא מדבר עם משרתות?" הוא יורה לעברה.
"אני לא רוצה להשמע חצופה, אבל מצבו של האדון לא בדיוק מאפשר לו לטפל בנושא. לשם כך הוא מעסיק משרתים שיעזרו לו," היא עונה לו.
"זה פשוט לא יאומן איך שהמשרתת שלך לא מבינה מה מדברים אליה. י-ש ל-ך ב-ע-י-ה ב-ה-ב-נ-ה?" הוא מאט את דיבורו בכוונה. אין לו מושג כמה זה לא עובד על לילי.
"לו היה רישום בספרי האחוזה על תיקון הגג בבית אחותי, לא הייתה מיס לילי צריכה לשאול אותך מי תיקן אותו. היא עובדת לצידי במשרד ומכירה את ניהול האחוזה לא פחות טוב ממני.
אני יודע שלא אישרת את התיקון לפני כמה חודשים ולכן אני לא חושב שעליי לאשר אותו היום. בטח לא כשאני בקושי יכול לתפקד."
"אני מבקש שתוציא מפה את המשרתת שלך. אני לא מתכוון להמשיך לנהל את השיחה הזאת לידה," מרים עליי שוב אבא את הקול.
"לילי," אני אומר והפעם משמיט את הכינוי מיס, "היא לא משרתת שלי, והיא נשארת פה. אני מציע לך להתרגל לנוכחותה כיוון שהאישה הזאת עומדת להיות אישתי."
אני מעיף מבט מהיר על לילי ורואה שהיא עוצמת את עינייה.
"חשבתי שאני יכול לחכות עם ההצהרה הזאת," אני ממשיך, "אבל אני לא מוכן לסבול את ההתנהגות שלך כלפיה. ובכלל כשאקום שוב על רגליי דברים ישתנו פה. אני סולד מהכינוי משרתים ולא ארשה שיכנו אותם כך," אני עונה לו בשקט שמוציא אותו מדעתו.
"אתה עדיין צעיר. העובדה ש…היא מחממת לך את המיטה לא .." אומר אבא אבל אני קוטע אותו.
"לידיעתך לא נגעתי בלילי. לא בגלל שאינני חושק בה, אני חושק בה מאד, אלא בגלל שאני מכבד אותה ושומר על כבודה. לא אכניס אותה למיטתי עד שלא אענוד על אצבעה טבעת. אני מתכוון להתחתן עם אישה אחת ולהיות נאמן לה לנצח."
"עוד נראה," אומר אבא בלעג.
"אני רוצה שיהיה לך דבר אחד ברור. גם הבהרתי זאת לאחיותיי. דבר ממה שהן קיבלו ממך לא ייגרע מהן. עם זאת ההחלטה האם לתת להן יותר היא בידיי בלבד בתוקף הסמכות שהעברת לי.
עכשיו תסלח לי, אני מרגיש שהחום שוב עולה לי ואני זקוק שוב לקומפרסים קרים להורדת החום.
לילי ממהרת לגשת אליי. היא טובלת ידה בקערה. "המים לא מספיק קרים," היא אומרת וניגשת למלא את הקערה במים מחדר האמבטיה.
היא מתעלמת מנוכחותו של אבי ומתיישבת על ברכיה במיטה לידי ומתחילה להניח את המגבת הרטובה על מצחי וטופחת באצבעותיה עליה.
אני מניח את ידי על המיטה קרוב אליה, מודע למבטיו של אבי.
איש לא קיים עבורי כעת בעולם פרט לה ולי.
אני יודע שיכולתי להמנע מכך כשאבי עדיין עומד בחדר, אבל שום דבר לא מעניין אותי כעת פרט לגופה החם שרוכן מעליי.
"אני גאה בך," אני לוחש לה בקול שכמעט לא נשמע.
"תודה ג'קסון," היא לוחשת לי, "על כך ועל המילים שאמרת."
"הבטחתי לך שתהיי מוגנת," אני עונה לה ועוצם את עיניי, מרגיש את גופי רותח.
"בוא תחליף אותי," אני שומע אותה אומרת לג'ורג', "אני יורדת למטבח להכין לו שיקוי."
ג'ורג' מהנהן בראשו. ברור לו שהיא הייתה מבקשת ממנו שירד אם אבי לא היה כאן.
העדרותה של לילי מרגישה לי נצח. אני עוצם עיניים. אין לי חשק לנהל שיחה עם אבי. הספיקו לי המילים שלו.
אני שומע את הדלת נפתחת בשקט ומילים נלחשות ברקע.
"האם תרצה לשתות תה אדוני?" שואלת מיס דונווי את אבי.
"אני ביקשתי ממך להכין לי כוס תה?" הוא נובח עליה.
להפתעתי גם מיס דונווי לא נבהלת ממנו. אני מניח שלילי דיברה איתה. "מיס לילי ביקשה שאכין לך," היא עונה לה בקול יציב.
אני מרגיש את ידה של לילי מרפרפת מעל מצחי.
"החום התחיל לרדת," אומר לה ג'ורג'.
"אני חושבת שכדאי שהוא יקח בכל זאת מהשיקוי נגד הצטננות. מה דעתך ג'ורג'?"
אני שומע את אבי חורק את שיניו אבל שותק.
"אני חושב שאת צודקת מיס לילי," עונה לה ג'ורג'.
אני לוגם מהשיקוי. יש לו השפעה כמעט מיידית. אני מתרומם מעט. "לילי תסדרי לי את הכרים כך שאוכל לשבת. אני רוצה לשוחח עם אבי."
ג'ורג' תומך בי בזמן שלילי מסדרת לי את הכרים. "החולצה שלך ספוגת זיעה. אביא לך אחרת, זה ייתן לך הרגשה טובה יותר," היא אומרת.
"ג'ורג אתה מוכן להביא לאדון חולצה?" היא אומרת.
בתנועות זריזות היא מפשיטה ממני את חולצתי ועם מגבת לחה
מנגבת את עורי ואחר כך מייבשת אותו.
"ברשותך אדון אני אשאיר אתכם לבד. אני אהיה במטבח אם תזדקקו לי," היא אומרת, קדה קידה קלה בפניי אבי ויוצאת.
"ג'ורג' תמתין לנו בחוץ. את השיחה זה את עליי לעשות לבד בארבע עיניים," אני אומר לג'ורג' ומסמן לו בראשי שיצא.
"אני רוצה להסביר לך את עצמי, ואין לי כוונה לתת עליך ביקורת. אתה ניהלת את האחוזה לפי הבנתך.
אני קיבלתי את ניהולה לידי ללא שום הוראות ממך. הייתי צריך לבנות מחדש מערך שלם כדי להבין איפה אנחנו עומדים מבחינה כספית.
אני מבין שנהגת למשוך כספים שלא במסגרת ההקצבה הקבועה שלך, וזה לא ענייני למה," אני רואה שאבי נע בחוסר נוחות על כיסאו.
"היו ערימות של דואר וקבלות במגירה שנמצאו במגירות של שולחן העבודה שלך. אני מודה שבזכות ניסיונה של לילי הצלחתי להגיע למצב שהצלחתי להבין מה שולם ומה לא.
הבוקר לילי ערכה סיכומים של מה שעדיין לא שולם ומה שאין לו הסבר שייך לך. בגלל הנזק שנגרם בעקבות הסערה עדיין אינני בקיא במספרים ואין לי מושג כמה חובת יש לי לספקים.
דבר אחד למדתי מהמספרים והוא שאחיותיי מקבלות פעם בחודש הקצבה ואיתה הן צריכות להסתדר. אני לא צריך להזכיר לך שזה יותר ממה שאני קיבלתי. אין לי כוונה לדבר על העובדה שהגיסים שלי הם גברים צעירים ובריאים ואין סיבה שלא ידאגו לפרנסת ביתם.
אני מבקש ממך לא להתערב בניהול האחוזה יותר. אני בקיא מספיק במספרים כדי לדעת כיצד עליי לנהוג."
אבי שותק. אין לי ספק שהוא לא ציפה שאתמצא במה שקורה ובטח לא בזמן כל כך קצר, כשם שלא ציפה שאעמוד כך בבטחון מולו.
"לילי לא עבדה יום אחד כמשרתת. ביום שהיא הגיעה לכאן היא הגישה לי את ארוחת הבוקר וכשהגישה לי את הקפה אחר כך שוחחתי איתה והתברר לי שהיא בקיאה בענייני ניהול החשבונות. והחלטתי להעסיק אותה כעוזרת שלי.
היא ניסתה לעודד אותי להיפגש עם נשים במעמד שלנו, אבל הלב שלי כבר היה כרוך אחריה.
היא אישה מבריקה. כל עובדי הבית מעריצים אותה ומוכנים לעשות למענה הכל. אפילו מיס דונווי מתייעצת איתה לגבי ניהול משק הבית.
יש סוד אחד שלא ידוע לאיש. אביה הוא אדם מאד ידוע ונראה שהיא ירשה את אופיו ותכונותיו. בשלב זה לא אומר לך את שמו, אבל כשתדע תהיה מופתע.
היא מתנהגת לא פחות טוב מכל בת תרבות שאני מכיר, אפילו יותר.
כפי שאמרתי לך כבר, אני מאד נמשך אליה ועליי להתאפק לא לעבור איתה את הגבול. היא מצידה מאד שומרת על הגבול הזה, אם כי כשאנחנו לבד היא כבר מוכנה לקרוא לי בשמי."
"אני חייב להודות," אומר אבא אחרי שתיקה ארוכה, "שהאופן שבו היא מתנהלת מאד הרשים אותי.גם האופן שהיא מטפלת בך שונה מהאופן שמתנהגת משרתת כלפי אדונה. ניכר שבאמת איכפת לה ממך, והיא פועלת כפי שהיא פועלת לא בגלל היא מחוייבת לך כאדונה."
״אני לא נכנס לעניינך האישיים. אני יודע שאתה נהגת אחרת עם המשרתות. הסכומים שמשכת בלי הסבר נותנים לי לחשוב כל מיני מחשבות בקשר לטיבם. אני רק יודע שאני מתכוון לחיות את חיי אחרת.
אני רואה את הספק בעינייך לגבי מה שאני מרגיש. חייתי חיים פרועים הרחק מעיניך. מסתבר שדווקא בנות המעמד שלי לא שומרות במיוחד על כבודן. כמובן שהנשים שהייתי לא יודעות מי אני באמת ודאגתי שהן לא תהיינה מקרב חוג מכרינו.
לא הסתבכתי עם אף אחת מהן ודאגתי שלאף אחת מהן לא תהיה עילא לתבוע אותי.
כשחזרתי לאחוזה והוטל עליי לנהל אותה היה לי ברור שאדרש למצוא אישה. בפגישה הראשונה שלי עם לילי התייחסתי אליה כמו כל עובדת אחרת. היא הייתה לבושה בשמלה ישנה, ולא ראיתי בה את אישה. זה קרה בלי שתיכננתי. היא מצידה סימנה כל הזמן את הקו בינינו כפי ציינתי בפניך, וניסתה בכל מיני בתחבולות לגרום לי לצאת ולהיפגש עם נשים אחרון. אתם תאלצו לקבל את העובדה שהיא בחירת הלב שלי גם אם אצטרך לשלם מחיר כבד עבור זה.״
״אני מגלה בך תכונות שלא היכרתי. אני מוריד בפנייך את הכובע על הנחישות שלך ומבין שזה לא שגעון ריגעי. הלוואי והייתי כמוך.
אני מרגיש שרוחות חדשות נושבות באחוזה. אני סקרן לראות לאן תוביל את האחוזה. הגיע הזמן להתאים אותה לזמנים המודרנים."
אני מביט באבא שלי שנכנס לכאן עם פנים זועפות, בדיוק כפי שאני רגיל ולא מאמין לטון המרוכך שלו.
"אני יכול לשאול אותך משהו, אבל אל תרגיש מחוייב לענות," אני לא מתאפק. השאלה הזאת מנקרת במוחי מהרגע שהעביר לידי את האחוזה.
"אתה זקוק כעת למנוח," הוא עונה לי וחושש ממה שאני עומד לשאול אותו.
"אני אשמח אם נשב יחד ונדבר על כך," אני אומר לו. ברגע שיוצאות המילים מפי אני יודע שזה לא יקרה. הרגע הנדיר הזה שאבי מסכים לדבריי עומד לפוג בקרוב מאד, ועדיין אני משחק את המשחק.
לילי
"אני חושב שכולם מרגישים את ההשפעה שלך על האדון," אומר לי ג'ורג' בזמן שאני חוזרת לחדרו של האדון לבדוק איך הוא מרגיש.
"אתה טועה ג'ורג', הרעיונות הם שלו. אולי אעזור לו ליישם אותם, אבל השקפת עולמו באה ממנו. הוא מכיר היטב את הגבולות בין המעמדות ונוהג לפיהם, אבל חושב שהגיע הזמן להתייחס לעובדי הבית בצורה מכובדת משנהגו כלפיהם בעבר."
"אני יודע שזה לא מקומי לאמר את זה, אבל כולנו רואים איך הוא מכבד אותך. חשוב לו מאד השם שלך. הוא יודע מה נוהגים לאמר על אדון והמשרתת שלו ולכן הוא מקפיד לא להיות איתך לבד, פרט כמובן למשרד שבו יודעים כולם שאינכם עובדים באותו חדר."
"ג'ורג' אל תלך סחור סחור, אתה יכול לאמר לי כל מה שאתה רוצה," אני אומרת לו ומאשרת לו מה שבאמת רצה לאמר.
"אני מאושר לראות שבחר בך," הוא אומר לי, "אני מכיר אותו מילדותו. הוא אדם מיוחד במינו והוא בהחלט בר מזל שהכיר אותך."
"תודה ג'ורג'. עדיין דרך ארוכה לפנינו. החברה לא מסתכלת בעין יפה על יחסים מהסוג הזה, ביחוד שנולדתי לאם לא נשואה."
"כאשר יוולד לכם ילד כולם ישכחו מהיכן באת וישמחו שיש לאחוזה יורש," הוא אומר לי בחיוך נדיר.
אין לו מושג כמה מכאיבות לי המילים האלה. ומה יקרה אם לא אתברך בפרי בטן? גורלי יחרץ.
הדלת נפתחת ואביו של האדון יוצא. אני מתקשה להאמין שהוא משיר מבטו אליי. "ג'קסון מחכה לך," הוא אומר לי בקול שקט, נוקב בשמו של בנו ולא בתואר שלו. אני קדה קידה קלה ונכנסת בצעדים מהירים.
"הנה את!" הוא קורא בשמחה אם כי בקול חלש, "אני מאד עייף. בואי תשבי לידי."
אני מביאה כיסא ומתיישבת לידו. הוא אוחז בידי, מניח אותה על החזה שלו סמוך לליבו, ועוצם את עינייו.
אני מניחה את ראשי על קצה המיטה ומרגישה את עיניי נעצמות. "לא רחוק היום ותשכבי פה לידי, חבוקה בזרועותיי לילי יפה שלי," הוא לוחש לי.
עם המילים האלה אני שוקעת בשינה.
אני מתעוררת כאשר בחוץ חושך מוחלט, ובחדרו של האדון מעט מאד אור. אני רועדת מקור. רק אז אני מרגישה את ידה של אימי שנוגעת בי.
"הבאתי לך שמיכה להתעטף בה," היא אומרת לי ואני מביטה בה מופתעת. אני כבר לא ישנה אבל עדיין לא בשיא חושיי. אני מזדקפת מעט ומושכת את ידי ממנו.
"אל תלכי ממני," הוא אומר, "אני זקוק לחום שלך."
"לילי פה אדון. רק הבאתי לה שמיכה כדי שלא תתקרר," אומרת לו אימא.
"תודה שאת דואגת לה מיס אבלין. הנוכחות שלה מאד עוזרת לי, שלה ושל ג'ורג'."
למרות שהרגע הוא התעורר, הוא לא שוכח להדגיש את נוכחותו של ג'ורג' איתנו.
"אכלת ילדה שלי?" שואלת אימא.
"אני לא זוכרת מתי אכלתי," אני עונה לה, "כל היום הזה מעורפל בזיכרוני."
"אני יכולה להכין לכם תה ומשהו קל לאכול?" היא שואלת.
"אבוא איתך," אני אומרת לה. אני רוצה לתת לה להוציא את כל מה שיש לה לאמר לי כעת. עם כל הקושי שלי איתה אני לא רוצה שהיא תשמור דברים בבטן. היא עוד עלולה לחלות.
"זה בסדר לילי, אני אסתדר," היא עונה לי.
"כפי שאת רואה ג'ורג' פה. האדון לא יישאר לבד," אני אומרת.
"אני כבר חוזרת," אני אומרת לאדון.
"מבטיח לך שאהיה פה," הוא מתבדח ומחייך קלות. אני מושיטה יד למצחו ולרווחתי אין לו חום.
"אני מת לנשק אותך," הוא לוחש.
"אתה צריך לנוח," אני אומרת לו ויוצאת מחדרו אל אימא שכבר מחכה לי בחוץ.
"אביו של האדון שיתף אותנו שהאדון בידים טובות שלך ושל ג'ורג', ונראה שהוא מתאושש," משתפת אותי אימא בדבריו של האדון הקודם בעודנו יורדות במדרגות.
"הוא נראה מרוכך," היא מוסיפה.
"אני יודעת שהתנהלה ביניהם שיחה בארבע עיניים. כנראה שהייתה שיחה טובה," אני אומרת לה.
"הוא אמר לי שהענקתי לך חינוך טוב," אומרת אימא ואני מרגישה את ההתרגשות בקולה.
"אני שמחה שאמר לך זאת," אני עונה, "ברור שהמעשים שלי הם תוצאה של מי שחינכת אותי להיות."
"האדון שלך מאד קשור אלייך. הוקל לי כשראיתי איך הוא מסתכל עלייך. ראיתי לא מעט אדונים ואף פעם לא ראיתי יחס כזה של אדון ל.." אימא משתתקת.
אני יודעת שקשה לה לאמר בקול שאני משרתת. אני רוצה לאמר לה שאני לא. האדון לא ייתן לאיש לכנות אותי כך, מה גם שאני לא מתפקדת ככזאת.
אני גם לא משתפת אותה מה אומר לי האדון, ומה אמר היום לאביו בקשר אליי.
אני כבר כל כך רוצה לחזור אליו, להניח ראשי לידו ולישון. אני מתחיל להבין שאם הוא חסר לי רגע אחרי שהייתי לידו זה אומר שהלב שלי לגמרי שלו.
אני מזייפת חיוך והולכת להרתיח מים לתה בזמן שאימא מכינה לנו כריכים.
