השופט פאפאדופולוס
"היה לי טלפון," אני מתחיל לאמר ומביט בשאלה על כריס. הוא מהנהן בראשו לחיוב.
"פייר התקשר להזמין אותנו לארוחת ערב," אני משחרר את מה שמעיק עליי מרגע שהגיע הטלפון.
"גם אליי," מוסיף כריס.
"מעניין אותי מתי הוא התקשר," היא עונה בפנים חתומות.
"אחרי המפגש שלך עם סבתך," אני עונה לה. אני בוחר בכוונה את המילים ולא קורא לה בשמה.
"מה אתה אומר. אתה רוצה ללכת?" היא שואלת.
"זה תלוי בך. אני מכיר אותך בייבי גירל. את העתק מדוייק של אביך. שניכם אנשים סלחנים, לא שומרים טינה. אני אשמח אם נלך כולנו, ונשים את הסיפור הזה מאחורנו. זאת המשפחה של רפאל ואין סיבה שתתנתקי מהם."
"אני לא יודעת. לנסוע כעת חזרה לעיר להחליף בגדים ולחזור." נראה שהיא מנסה להתחמק.
לילה נחלצת לעזרתי. "יש לך פה בגדים ואפילו שמלה שחורה חגיגית זוכרת?" היא אומרת לה.
"שכחתי לגמרי. אל תשכחי שפעם אחרונה שישנתי פה הייתה לפני חודשיים," היא אומרת, "אתה יכול לבקש מפול שיביא לך בגדים להחלפה. הוא יכול לעבור דרכינו, זה בדרך לאחוזה."
כריס מוציא את הנייד והולך לדבר עם פול ואילו סול אוחזת בנייד שלה דקה ארוכה ומביטה בו.
לבסוף היא מתקשרת ואני סקרן למי היא התקשרה."חג מולד שמח סבא," היא אומרת וקולה נשמע יציב.
"בואי נלך להתקלח," אני אומר ללילה, "הגיע הזמן שנצא מהפיג'מה."
אני מחבק אותה במותניה ואנחנו עולים לכיוון חדר השינה שלנו. "אני מרגיש שאני מתחיל להרגע, יש בה משהו שמשקיט אותי. אני מרגיש שההבטחה שלי לרפאל מתקיימת וזה מסיר אבן כבדה מליבי. מה גם שיש בה כל כך הרבה מרפאל שאני מרגיש שהיא מרווה את געגועיי אליו."
"אני מבינה אותך לגמרי. האפשרויות שיש לנו גישה אליה מתי שרק נרצה, העבודה שהיא באה לכאן כמו בת שבאה להוריה, ובכלל תראה איך הבנים איתה. המתנה שקנו לה אומרת המון.
יותר מהכל אני שמחה לראות אותה עם כריס. אני יכולה כבר לשמוע את פעמוני החתונה. ברור שהוא לא יחכה עם הצעת הנישואים ויש לי הרגשה שגם לא עם תאריך החתונה."
"למה שיחכה, הוא מטורף עליה. מבחינה מקצועית הוא הגיע להישג אדיר למרות שהוא רק נושק לשלושים. המשרד שלו רכש מוניטין מעולה תוך זמן קצר. שמעתי שטרוי ולירוי הביעו בפניו רצון להצטרף לחברה שלו."
סול
"אני יכול לקוות שנראה אותך היום?" שואל סבא בחשש.
"אני אגיע עם כריס ופול וגם משפחת פאפאדופולוס תגיע," אני עונה, "אנחנו אצל פאפאדופולוס ומחכים לפול שיגיע."
"סבתא שלך לא יצאה היום מהמטבח. היא אמרה לי שהיא מכירה אותך ובטוחה שתגיעי," הוא אומר לי, "היא מכינה את כל הדברים שאת אוהבת לאכול."
"מה שיותר מעניין אותי איך היא איתך סבא," אני חייבת לדעת.
"הבטחתי לה שאת הלילה הזה נבלה ביחד. כמובן שהיתנתי את זה בכך שאת תבואי, למרות שכבר החלטתי שכך אעשה בכל מקרה. זה באמת לא מתאים לי לכעוס כל כך הרבה זמן. ועכשיו שאת באה אז בכלל," הוא אומר ואני שומעת את ההתרגשות בקולו.
"אני יכול לספר לסבתא?" הוא שואל.
"אני אתקשר אליה," אני עונה לו.
"תודה ילדה שלי," אני שומעת את הרעד בקולו, "את כל כך חסרה לי."
"גם אתה לי סבא. מאד," אני עונה.
אני מסיימת את השיחה ומתקשרת לסבתא. "הריחות של הבישולים שלך והאפיה במיוחד מציפים את כל עמק נאפה," אני אומרת מייד כשהיא עונה.
"ידעתי!" היא עונה לי חנוקה מדמעות.
"אני באה עם כריס ופול וגם פאפאדופולוס בא עם המשפחה," אני מעדכנת אותה, "יש סיכוי שנאחר כי אנחנו מחכים לפול שיגיע, אבל מבטיחה לך שנגיע."
"הכנתי לך את הבית של אבא שלך. תשארו פה לישון," היא מבקשת, "ואני לא מוכנה לשמוע שלא."
"אני אדבר עם כריס. נתראה בקרוב." אני נושמת לרווחה. כמה יותר נעים כך שאין משקעים ממה שקרה.
"בוא נעלה לחדר שלי," אני אומרת לכריס, "אני רוצה לבחור מה ללבוש."
"את מוכנה להסביר איך קרה שאנחנו נוסעים לאחוזה?" הוא שואל כשאנחנו בחדרי.
אני מספרת לו על הפגישה שלי עם סבתא בבית הקברות. "כנראה שהעובדה שדיברה עם דאדי עזרה," אני צוחקת.
אני מספרת לו על המתנות שקיבלתי והוא מתרגש יחד איתי כשאני מספרת לו על המתנה של דאדי.
"זה פשוט סיפור מדהים. כמה אהבה הייתה בו אלייך. הוא ידע בליבו שתהיי מאד מיוחדת."
אני מספרת לכריס על הסכם המיליון שהוא עשה עם אימא שלי. "אתה קולט שהיא ויתרה עליי תמורת כסף? היא הבינה שהוא לעולם לא יהיה שלה. התכנית שלה לגנוב ממנו זרע ולאלץ אותו להתחתן נכשלה ולא היה לה יותר צורך בי. מדוע לקחה אותי אליה בגיל שנתיים אני לא יודעת. שלא תבין לא נכון. היא אהבה אותי בדרכה שלה. לא הייתי אומללה כילדה אבל נוצרו בי חסרים שרק אתה ממלא לי. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו.
היום כשנישקת אותי, הרגשתי איך אני נרגעת. הבנתי כמה גדולה האהבה שלך, כמה אמיתית היא. שלא הכל מונע מתשוקה, מיצר, אלא מרגש הרבה יותר עמוק. אני מרגישה כל כך מאושרת ושלמה. אתה הבית שלי אני יודעת זאת בבטחון מלא."
אני נכנסת להתקלח בזמן שהוא יורד למטה לחכות לפול. ״בוא נחנוך את המשחק שלכם,״ אני שומעת את טרוי אומר לו מחדרו, רגע לפני שאני פותחת את זרם המים שמונעים ממני לשמוע את המשך השיחה.
אני שוקעת בהרהורים ולא שמה לב לזמן שעובר.
השמלה השחורה הארוכה כבר מחכה לי על המיטה , וגם מה שלא חשפתי לעיניי כולם, סט הלנז'רי השחור קנה לי כריס. כשאני יוצאת אני רואה את כריס עומד ומחכה לי בתחתית המדרגות.
הוא מושיט את זרועו לעברי. ״בואי נלך לצפות בשקיעה,״ הוא אומר.
אני הולכת אחריו ולונדון מצטרפת אלינו.
אני עומדת מול האוקיינוס שאני כל כך אוהבת ומתרגשת כשכריס כורך את זרועותיו סביבי. אנחנו עומדים כך חבוקים דקות ארוכות. אין לנו צורך במילים. מראה השמש השוקעת מהפנט את שנינו. משחקי הקרניים עם המים תמיד מרגש אותי.
כריס מפתיע אותי כשהוא ניתק ממני ומתרחק מעט. אני מסתובבת כדי להבין מה קרה ומביטה בו המומה.
״אף מילה על החליפה שלי כעת,״ הוא אומר בקול רציני בזמן שהוא כורע ברך ונושא עיניו אליי.
״אם יש דבר בעולם שאני בטוח בו במאת האחוזים זה הרצון שלי להעביר את חיי איתך, לחלוק איתך את שם המשפחה שלי, את הלילות שלי והבקרים שלי.
שבועות אני מרגיש איך החזה שלי וליבי בתוכו קופאים בהעדרך. אני רוצה להרגיש שוב חי. אני רוצה אותך איתי כשאני עוצם את עיניי בלילה, וכאשר אני פוקח אותן בבוקר.
סול קרטייה אני כאן לפנייך מגיש לך את כל האהבה שלי ומבקש שתהיי איתי לנצח. תתחתני איתי?”
בזמן שהוא אומר לי את המילים ידי מכסה את פי. אני מתקשה לעכל את המעמד.
״כריס?״ אני שואלת.
״כן סול,״ הוא אומר בטון רציני.
״זה באמת הדבר האמיתי?״ אני לוחשת.
״כן סול. אני מבקש שתהיי אישתי,״ הוא עונה, "אני עדיין מחכה לתשובתך סול. זאת שאלה פשוטה שתשובתה 'כן' או 'לא,'״ הוא אומר מתוח מעט.
״כן, בטח שכן,״ אני עולה לו, ״אני רוצה להיות אישתך. מאד. היה לך ספק בכלל?"
״ישנם דברים שצריכים להאמר, וישנם דברים שצריכים להישמע. ואני הייתי צריך לשאול גם אם האמנתי שתאמרי כן, והייתי צריך לשמוע ממך שאת רוצה.״ הקול שלו נשמע שוב רגוע.
״אפשר נשיקה?"אני מבקשת.
הוא מושיט יד לכיס הפנימי של ז'קט שלו. ״לא סיימתי. עכשיו תראי מה באמת הטעם שלי,״ הוא מחייך , ״אני יכול לקבל את היד שלך?
הטבעת הזאת שאני עומד לענוד על אצבעך היא סמל של האהבה שלי אלייך. היא לא כדי שאחרים יראו, אלא כדי להצהיר על הקשר בינינו. את לא תורידי אותה אף פעם, גם לא… כשאת רוחצת כלים.״
״מה הטבעת קשורה לרחיצת כלים?” אני שואלת מופתעת.
״זה מין תרוץ שנשים משתמשות. למה הטבעת לא על אצבען.״ הוא צוחק.
עיניי מתמלאות דמעות כשאני רואה את טבעת היהלום שהוא קנה לי. הטבעת עדינה ודקה ובעלת אבן אחת שאמנם אינה גדולה אבל ניכר עליה שהיא יקרה מאד. אליה הוא מוסיף עוד טבעת דקה שחציה שזור יהלומים.
״אני מאמין,״הוא אומר בזמן שהוא עונד לי אותן, ״שטבעת יהלום צריכים לייצג אותי ואותך. כשראיתי אותן הרגשתי שהן היפות ביותר עבורך. את יודעת שיכולתי לקנות לך אבן גדולה בהרבה, אבל תראי את הטבעות כמה הן יפות על אצבעך.״
"אין לי מילים להביע כמה אני מאושרת מהבחירה שלך. אתה צודק, ממש לא מתאימה לי טבעת גדולה, וזו פשוט מהממת, והשילוב ביניהן מושלם."
הוא לא מפסיק להפתיע כשהוא שולף עוד זוג טבעות.
״אלה טבעות הנישואין שלנו. שלא יהיה לך ספק שמותינו חרוטים על שתיהן,״הוא אומר.
״אתה מתכוון לענוד טבע נישואין?״ זה הדבר האחרון שציפיתי לשמוע.
“יש לך בכלל ספק? ברור שכן,״ הוא עונה ואני ניזכרת בשיחה בברוקלין ניו יורק בין אדוארד לוילאם שדיברו בגנות ענידת טבעת נשואים לגבר.
״אני יודע מה עובר לך בראש. שאחיי יעשו מה שמתאים להם. אני מתכוון להכריז בגאווה על היותי נשוי לך.
עכשיו אני מבקש שתחשבי איך את רוצה שתהיה החתונה שלנו. כמובן שאין לך הגבלה של תקציב. אני לא רואה טעם לחכות.״
״הוריי אינם ואני עדיין בשנת האבל על אימי. אם זה תלוי בי הייתי רוצה חתונה קטנה. מה שחשוב לי בעצם זה רק הטקס של אמירת הנדרים ומשפחה קרובה איתנו. את השאר תקבע אתה.״ אני אומרת ועדיין לא מאמינה שזה באמת קורה.
״הוריי תכננו לבוא לכאן לחגוג איתנו את חג המולד. לפני כמה ימים סבא ברוקלין אושפז. אמנם הוא יצא אתמול, אבל אני מניח שעדיין לא יהיה מסוגל לטוס. מה דעתך שנעשה את הטקס בניו יורק? נוכל להזמין את החברים שלנו. את יודעת שיש לנו הרבה חברים משותפים.״
״נשמע לי רעיון נפלא,״ אני עונה לו נירגשת, "אני מבינה שבאמת חשבת על הכל."
"חשבתי שנערוך את הטקס בעירייה ואחר כך נלך לארוחה במלון אורכידאה. את יודעת שהמסעדה שם מעולה. כשנחזור לפה נערוך מסיבה גדולה לחברינו כאן."
"אני מסכימה לכל מה שאתה מציע," אני אומרת ומחבקת אותו, "כפי שאמרת, חלומות מתגשמים."
"נשאר רק דבר אחד קטן לסיום," הוא אומר בחיוך. הוא מוציא מכיסו את הנייד ומצלם אותנו יחד כאשר ידי מונחת על חזהו והטבעת נוצצת מאור המצלמה.
"הבנת יפה," הוא אומר אל מול החיוך שעל פניי, "את מתבקשת לשנות את מצבך המשפחתי ברשת החברתית למאורסת לכריס ברוקלין."
"אני אעשה זאת בשמחה, רק שעדיף קודם שנספר למשפחה אתה לא חושב?"
הוא אוחז בידי ומוביל אותי בצעדים מהירים חזרה לתוך הבית.
"איפה הייתם? חיפשנו אתכם. כבר חשבנו שנסעתם בלי לאמר מילה," אומר פאפא.
"לא היינו עושים דבר כזה," ממהר כריס לענות, "העניין הוא שרציתי להיות עם סול לבד בשעה שאני כורע על ברכיי ומציע לה נשואים."
כריס אוחז בידי וחושף את הטבעת שעל אצבעי. אני כל כך מתרגשת לראות בכמה אהבה עוטפים אותנו למשמע הידיעה על אירוסינו.
פול לא מתאפק מחבק אותי ומרים אותי. "כמה חיכיתי שתהיי כבר אחותי. ויותר מזה..אני כבר מת לקרוא לך 'ברוקלין'. ברוכה הבאה למשפחה."
"האמת שציפינו לזה," אומר פאפא וניכר עליו שהוא נרגש, "ועדיין זה לא מוריד כהוא זה מההתרגשות שאני חש כעת למשמע הבשורה המשמחת הזאת."
כריס מספר להם על התוכנית שלנו להתחתן בעירייה בניו יורק, "מה שלא פוטר אותך מלהשיא אותנו כאן פאפא," הוא אומר.
"ספרו איך זה היה? כי לא ראינו זיקוקים או מטוס נושא שלט 'התינשאי לי?'" אומרת לילה.
"צפינו בשקיעה. ממש לא הייתי מוכנה שזה יקרה," אני מתחילה לספר.
"חיבקתי אותה מאחור וכשלקחתי כמה צעדים לאחור היא הסתובבה וראתה אותי כורע ברך. היא בהחלט הייתה לא מוכנה. הדבר הראשון שעבר לה בראש שהנה אני, לובש חליפת מיו מילאן יוקרתית, וברכי מונחת על חול הים. אמרתי לה שלא תעז להגיד מה שעובר לה כרגע בראש."
אני צוחקת. "זה באמת הדבר הראשון שחשבתי עליו. כמה שהוא מיטיב להכיר אותי."
"תתקשרי להוריי ותספרי להם שאת מתחתנת," אומר כריס ומבט ערמומי על פניו.
"אתה לא מתכוון ש.." אני אומרת מופתעת.
"הבנת," הוא עונה והחיוך לא מש מפניו.
אני ניגשת לקחת את הנייד מתיקי ונתקלת במתנה שקניתי לכריס בפריז.
"לפני הכל גם לי יש מתנה עבורך," אני אומרת ומגישה לו את הקופסה. הוא מביט בי מופתע. "קניתי אותה בקרטייה פריז ויש בה הבטחה שלי אלייך."
הוא נושך את שפתייו ומקמט את מצחו בניסיון לנחש מה כבר יכולה היות הבטחתי לו. הוא מוציא מהקופסה צמיד פלטינום שעשוי משתי שורות . באחת יש שתי אותיות 'כ' ו- 'ס'כאשר ביניהן יש יהלום קטן, ובשניה יש שני יהלומים וביניהם האות 'ב.'
"כריס וסול ברוקלין," הוא אומר ומושיט לי את ידו הימנית כדי שאענוד לו את הצמיד.
אני עונדת את הצמיד ומביטה בו. "הוא יפיפה. אני ממש אוהב אותו," הוא אומר לי ומלטף באצבעו את האותיות.
"אתה לא שואל היכן ההבטחה?" אני מביטה בו בהרמת גבה.
"חשבתי שההבטחה היא שתהיי הנצח שלי," הוא מביט בי ומבין שזאת לא הייתה כוונתי.
הוא מביט שוב על הקופסה ומבין שיש בה יותר ממה שחשב. בדיוק כפי שהטמין את המפתח בתחתית הקופסה, כך הנחתי את הבטחתי לו.
הוא מרים את השכבה העליונה של הקופסה ומוצא תחתיה ארבע קוביות וארבעה יהלומים. "זה מה שאני חושב?" הוא אומר ועיניו נוצצות.
"כן אהוב שלי, זאת הבטחתי לקיים לך את חלומך ולהביא איתך לעולם ארבעה ילדים."
הוא מחבק אותי חזק אליו. "את מדהימה. לא פלא שאני כל כך מאוהב בך," הוא לוחש לי.
