גם אם גלי האוקיינוס שבי
סוערים,
הלבה מתפרצת
בתוכי,
כשידים קטנות מחבקות אותי,
שראש מונח על גופי,
הם סופגים ממני רק
את השקט,
נטענים בו עבורם.
גם הוא לפעמים,
כמו בלילה שעבר,
מניח פתאום את ראשו עליי
במין צורך כזה,
מתוך ידיעה,
שאני האי השקט
שלו.
לעיתים מאבדים אנשים
את היכולת,
להיטען ממגע של האחר.
ראיתי כאלה בחיי
שהחיבוק עבורם
הפך כזה.
העולם מתחלק לשניים:
כאלה שאוהבים נשיקות,
וכאלה שאוהבים לחבק.
אבל זה לא מדוייק.
כי יש גם כאלה שאוהבים
גם וגם,
וכאלה,
שלא אוהבים מגע בכלל,
ואותם צריך ללמד.
בר
rebellesociety.com