כריס
השעה שש בבוקר
אני שמח לראות שמחלקת העסקים נשארה ריקה, ומקווה שכך זה יישאר. אני מוציא את המחשב ומתחיל לתכנן את יומי.
אני מוסיף לרשימה גם לדבר עם השופט פאפאדופולוס. יש לי הרגשה שהוא יודע מה איתה.
חסרונה של סול מורגש בכל דבר שאני עושה. אפילו העובדה הזאת שאני יושב במטוס זורקת אותי אחורה בזמן ליום בו עזבתי את ניו יורק, וכל מה שקרה בעקבות כך.
אני לוקח כמה נשימות עמוקות שוקע בעבודה ולא שם לב לזמן שעובר ולעובדה שהמטוס עדיין על הקרקע. רק כאשר נשמע קולו של הקברניט אני מעיף מבט החוצה וקולט שעדיין לא המראנו.
עקב תקלה טכנית ההמראה מתעכבת….
אני לא מקשיב להמשך ההודעה. בכל מקרה אין לי מה לעשות בנדון אלא לחכות.
אני שולח הודעה לפול למרות השעה המוקדמת.
כריס: הטיסה מתעכבת. עדיין לא ידוע מתי תמריא.
אין צורך שתגיע לאסוף אותי.
פול: תעדכן אותי. הוא עונה לי מייד.
כריס: אח קטן למה אתה לא ישן?
פול: השלפוחית לחצה. קמתי להתרוקן. חוזר לישון.
אגב, מזל טוב.
כריס: על מה אתה מדבר?
פול לא עונה.
אני מושך בכתפיי ומנסה להתרכז שוב בעבודה, אבל המילים של פול מטרידות אותי. אני מצטער שלא הרמתי אליו טלפון. רק העובדה שעכשיו אמצע הלילה בקליפורניה מונעת ממני לעשות זאת.
בלית ברירה אני חוזר למחשב, אבל בדיוק כשאני עומד לקרוא את המיילים מודיע הקברניט שאנחנו יוצאים לדרך ויש לכבות את המכשירים.
כשאנחנו באוויר עוברת הדיילת על הוראות הבטיחות ואני כבר חסר סבלנות. ורומז לה שכשתסיים תביא לי כוס ויסקי.
"לא טוב לשתות על קיבה ריקה, אני משערת שלא אכלת כלום הבוקר," היא אומרת ומניחה על המגש גם מתאבנים.
"אתה יכול להמשיך לעבוד," היא אומרת כאילו שאני זקוק לאישור ממנה.
אני מוציא את כרטיס האשראי ומבקש ממנה שתחבר אותי לשרות האינטרנט.
"לא כדאי שתישן קצת? זו טיסה של שש וחצי שעות," היא אומרת בחיוך.
אני רוצה לענות לה שאני לא מחפש מזכירה וגם לא אחת שתדאג לי, אבל ברור לי שאם אפתח את הפה המילים לא תאמרנה בנימוס.
'אני רק רוצה שיניחו לי!'
*
אני לא יודע מה גורם לי לקוות שאמצא מייל מסול, ובכל זאת אני מקיש את שמה. המחשבות שלי נודדות למה שהתרחש באחוזת קרטייה.
מעבר להלם בכך שפייר נפרד ממריה, איש לא מוכן לשתף אותי במה שקרה בין פייר לסול שגרם לה לנתק עצמה מכולם.
"קיבלת מה שרצית," הוא אמר לה. 'על מה לעזאזל הוא מדבר?'
אני רואה שהיידי החזירה לי מייל.
*
כריס יקירי,
יש לי בשורות נפלאות!
הבעלים של ברקלי עורכי דין מעוניין למכור את הבניין כולו.
בכל מקרה החדרים אותם שכרת פנויים ואתה יכול להיכנס אליהם עוד היום.
בחמש מאות עשרים יש גם דירת דופלקס גדולה שחולשת על כל הקומה.
יש לי הרושם שהוא ירצה למכור גם את החברה עצמה. היא מונה שישים עורכי דין. מעניין אותך?
וברכותיי.
בידידות
היידי ווימבילדון
מייקל מק'ניל
כאשר התקשרה אליי היידי ואמרה לי שברוקלין רוצה שוב לשכור משרדים ומתעניין ברכישת הבניין ידעתי שאעשה הכל כדי למכור לו אותו. אולי זאת ההזדמנות שלי למכור גם את החברה. עם הכסף שקיבלתי עבור המכירה של האחוזה בבוורלי הילס, והפנטהאוז כאן בעיר, אני מסודר.
**
לשמחתי סול האמינה לי כשאמרתי לה שההורים השאירו אחריהם חברה חסרת ערך. כמה שהיא תמימה הילדה הזאת, והיא עוד מתהדרת בתואר 'אניליסטית.'
כדי לחזק את דבריי אמרתי לדילן חברי שהיה חבר שלה במשך חמש שנים שהיא נשארה חסרת כל, והזהרתי אותו שהיא עוד תנסה שהוא יהיה המפרנס שלה.
"אתה יודע שהיא הורגלה לרמת חיים גבוהה. היא עוד תשאיר אותך חסר כל," טיפטפתי לו את הרעל מה שגרם לו לעזוב אותה.
כשנודע לי שהיא עובדת אצל ברוקלין עורכי דין מסחריים, חששתי שהתיקים שמכרתי לג'ון ברוקלין יגיעו לידיה והיא תדע שהערמתי עליה.
כשראיתי את הידיעות במדורי הרכילות שהיא בת זוגו של עורך הדין כריסטופר ברוקלין, הבערתי את אש הקינאה אצל דילן ומה שקרה כתוצאה מכך כבר ידוע.
אני הוא זה שהדלפתי ל'ורד של ניו יורק' שברוקלין תפס אותם במיטה שלו. מסתבר שלרוע מזלו של דילן ברוקלין היה בדיוק באותו זמן עצמו בטיסה וסול תבעה אותו.
לפחות היא לא ידעה שיש לי יד בעניין.
**
חמש מאות עשרים הוא הנכס האחרון שנשאר. אני חייב לפעול במהירות.
"זאת יכולה להיות מכירה מהירה. ידוע לי שלברוקלין יש מזומנים לרכוש את הבניין," אומרת לי היידי.
"יש משהו שאת לא יודעת?" אני צוחק.
" זה התפקיד שלי לדעת הכל, לא כך?" היא עונה לי
"הפתעת אותי. אני צריך לשקול אם אני רוצה למכור אותו," אני מעמיד פנים שאני לא מתלהב מההצעה.
"אמרתי לו שיש סיכוי שתרצה למכור גם את החברה. אמרת לא פעם שאתה עייף מניהול של חברה כזאת גדולה," היא אומרת.
"ממתי את מנהלת לי את העסקים?" אני עונה לה בכעס מעושה, אבל בתוך תוכי אני מודה לה שהיא כזאת שמאיצה בדברים. "תני לי לחשוב על זה."
"אני רק מזכירה לך שברוקלין חם על הבניין, לא הייתי משחקת איתו," היא פולטת ומסיימת את השיחה.
איש לא יודע שנתתי לכריס ברוקלין את החדר של סול מתוך כוונה שהיא תשמע על כך. אני יודע שהם נפרדו ולמה. אני מחייך לעצמי בסיפוק כשאני חושב על כך שסול תעבור ליד הבניין ותראה עליו את השלט ברוקלין חוף מערבי , עורכי דין מסחריים.
אני מתיישב לכתוב מייד מייל למנהל לרישום קרקעות ומבקש מידע על הבניין.
אני מקבל תשובה תוך מספר דקות.
עורך הדין מייקל מק'ניל ,
לבקשתךמצורף בזאת רישום בעלים של בניין חמש מאות עשרים.
בעלים: רפאל קרטייה השקעות
על ידי רפאל קרטייה (מאה אחוז)
אני המום. אני שב וחוזר לקרוא את הכותרת שוב ושוב. אני זוכר שאבא שלי התהדר לא פעם בכך שהבניין הוא בבעלותו.
אני לא מבין כלום. אם הבניין לא שלו איך זה שאיש לא פנה אליי עד עכשיו ותבע שאפנה אותו.
אני ממשיך לקרוא.
שעבודים: אין
חובות: אין
אני שוב חוזרת לכותרת כדי למצוא את כתובתה של החברה, מה שמבלבל אותי עוד יות שכן .היא רשומה כאן בבניין.
'זה לא יכול להיות,' אני ממלמל לעצמי. אני מכיר את הבניין הזה ככף ידי. ישנה קומת החנויות למטה וארבע קומות של משרד עורכי הדין.
אני קם והולך במהירות למעלית לראות אם יש איזכור של החברה ליד לוח הבקרה, אבל רואה בה רק את הלוחית עם שם המשרד שלי שהחליף את הלוחית של מ'קניל עורכי דין.
'מה זאת הבדיחה הגרועה הזאת?'
אני מרגיש את הדופק הולם ברקותיי. אני חייב למצוא פתרון. אין לי כוונה לתת לעיסקה הזאת לחמוק ממני. עם זאת עליי לזכור שברוקלין הוא עורך דין מסחרי ובקיא בחוקים. הוא רכש לו שם של עורך דין מבריק שעדיף לך לא לפגוש אותו כיריב באולם בת המשפט.
אני מחליט להמר על כל הקופה.
"אני מבקש לא להעביר לי שיחות כעת," אני אומר למזכירה ויושב לכתוב מייל להיידי.
אני יושב לנסח הסכם מכירה בין ברקלי עורכי דין לבין כריס ברוקלין. ברור לי שאדרש להמציא את נסח הטאבו אבל כבר אמצא תרוץ מדוע זה נדחה. אני עורך דין. מדוע שלא יסמוך עליי?
כמובן שאין לו מושג שהחברה תחדל להתקיים מייד לאחר חתימת ההסכם.
היידי,
אני מצרף טיוטת הסכם מכירת הבניין עבור מר ברוקלין.
בימים הקרובים אעדר מהעיר.
אבקשך לשלוח לי את ההסכם החתום במייל חוזר.
שלך בידידות
מייקל,
ברקלי עורכי דין
אני יודע שעליי להתרחק קצת מהעיר ומודיע לחברי בסן דייגו שאני מגיע אליו הלילה.
מייד אחר כך אני שולח בקשה מבקש לקבל נסח טאבו לצורך מכירת הבניין.
התשובה שמתקבלת מערערת אותי-.
לצורך קבלת נסח עליך להמציא לנו אישור מבעל הנכס.
אני נושם עמוק. האם אחצה את הקווים?
ביני לבין עצמי אני יודע שכבר חציתי אותם בשתי המכירות הקודמות.
'מה כבר יכול לקרות?' אני מדבר לעצמי, 'אחרי שאסיים את המכירה אטוס הכי רחוק מפה שאפשר. אין לי מה לחפש פה,' אני משכנע את עצמי, נכנס למסמך של יפוי כח ומעניק לעצמי את הזכות לייצג את רפאל קרטייה.
אני שולח את יפוי הכח ומקבל תוך דקות מייל חזרה.
עורך הדין מייקל מק'ניל
לבקשתך מצורף נסח טאבו של בניין מאות מאות ועשרים.
***שים לב להערות המודגשות בצהוב.***
בברכה,
ג'ולי בלאק
מזכירת המינהל לרישום קרקעות
סן פרנסיסקו, קליפורניה
אני ממהר לפתוח את המסך וניגש לקרוא את ההערות.
weheartit.comמייקל מק'ניל
השופט פאפאדופולוס
אני מעיף מבט במראה לבדוק האם קשר העניבה שלי עשוי כראוי. אני עומד להיכנס לאולם שלי לדון בסכסוך בין שני שותפים, כשהאחד מאשים את השני בהונאה והשני טוען שדווקא אותו הונו.
אני מושיט יד לכבות את הנייד שלי כאשר הוא מצלצל ושמו של סיימון רנואר מופיע על הצג.
"סיימון ידידי אני בדרך לאולם," אני אומר לו, "אתקשר אליך כשאסיים."
"שלחתי לך חומר. זה דחוף. זה בקשר לרפאל," הוא אומר לי.
"אתקשר אלייך בהקדם," אני עונה לו. לו רק היה מתקשר לפני כמה דקות הייתי יכול לדחות את הדיון, אבל המזכיר כבר בפתח חדרי כדי לבדוק מדוע אני מתעכב.
"אני בא," אני אומר למזכיר והולך בעקבותיו. את הגלימה שלי אני לובש תוך כדי הליכה.
"צץ משהו דחוף שעליי לטפל בו," אני מסביר למזכיר, אולי כדי לשחרר את המועקה ממני.
'מה קרה?" אני מעיף מבט אחרון בנייד לראות אם יש הודעות מסול, רואה שאין ומכבה אותו.
אני יודע שאני חייב להתרכז בנעשה באולם. אני לא יכול להרשות לעצמי להתרשל בתפקידי למרות שהמוח שלי כעת מפוצץ במחשבות.
הגורל עומד לצידי וכאשר אני מתחיל את הדיון מבקש אחד הצדדים לדחות את הדיון בתואנה כלשהי. זה לא מעניין אותי מהי, אני לא בדיוק מקשיב, ומאשר את הדחייה מייד.
'זה היית אתה שסדרת את העניינים עבורי?' אני מדבר לרפאל בליבי ומחניק חיוך.
אני ממהר לשוב ללשכתי ומיד כשהדלת נסגרת מאחוריי אני מפעיל את הנייד ונכנס לקרוא את המייל מסיימון.
*
השופט פאפאדופולוס ידידי,
מסתבר שמישהו מנסה למכור את חמש מאות עשרים.
הוא אצלי על הכוונת לאחר שישנם שני נכסים שמכירתם נעשתה שלא כדין, מכירה שעדיין לא הסתיימה.
לאחר ששלחתי לו את שם הבעלים, הוא שלח לי יפוי כח חתום על ידי…. רפאל קרטייה.
אנא התקשר אליי בהקדם.
בידידות,
סיימון רנואר
ראש המנהל למקרקעין
*
אני מרים מייד טלפון. "לא צפיתי שתחזור אליי כל כך מהר," אומר לי סיימון וההפתעה ניכרת בקולו.
"אני חושב ששנינו מבינים את המשמעות של מה שקורה," אני אומר בקול מאופק למרות שבתוכי אני בוער מכעס, "האם אני יכול לקבל את התכתובת ביניכם?"
"אני כבר שולח לך את התכתובת בקשר לבניין ואת מה שיש לי בקשר לעסקאות האחרות. ניפגש אחר כך לקפה?" הוא שואל.
"אני אחזור אליך, אני צריך לבדוק ביומן מה עוד צפוי לי היום," אני עונה לו בהתחמקות. קודם כל אני רוצה לדעת במה מדובר.
המייל מסיימון מגיע תוך כמה דקות.
אני עומד המום מול המילים. בכל העסקאות מופיע שם אחד.
אני נכנס למאגר הצוואות שהוגשו לאישור השנה לבית המשפט.
כמה שאני לא מופתע מהמידע שמתגלה לפניי. הצוואות שאני מחפש לא הוגשו לאישור בית המשפט.
ישנם שתיים שאני רוצה לשתף אותן מה שקורה כעת. אני שולח את המייל ללילה ולליאה.
לעיונכם.
מודה שאני המום.
כריס
ברור לי שהמוכר לחוץ למכור אם תוך זמן מגיעה אליי טיוטת הסכם. אני יושב לענות להיידי.
*
היידי,
קיבלתי את ההסכם. אני כעת בטיסה כך שאעבור עליו יותר מאוחר במשרדי.
העלת הצעה בנוגע לרכישת החברה. אני מעוניין לשמוע פרטים.
מזכיר לך למצוא לי דירה, זה חשוב לי לא פחות.
כריס
*
אני מתרווח בכיסא ומנסה לנמנם כאשר אני שומע התרעה על כניסת הודעה.
*
כריס יקירי,
המוכר מוכן לדון איתך גם במכירת החברה.
כפי שכתבתי לך בחברה פועלים שישים עורכי דין שמתמחים ברובם בדיני מסחר.
המחזור של החברה. שלושים מיליון בשנה.
אתה מוזמן לתת לו הצעה.
לגבי הדירה- לא ענית לי האם הדירה בחמש מאות עשרים מעניינת אותך.
מחכה לתשובתך.
שלך בידידות
היידי ווימבלדון
*
אני תוהה האם המוכר יודע שאני עורך דין שעוסק גם בענייני קרקעות. המשחק שהוא משחק איתי גורם לי לגחך מול המילים של היידי, שברור לי שנמסרו לה על ידי, שכן אין בהן שום מידע נוסף. אני מחליט להתחכם איתה חזרה.
*
היידי,
את סוכנת הנדל"ן שלי ואני סומך עלייך בעיניים עצומות.
את מתמצאת במחירי הנדל"ן בעיר יותר ממני, לכך אני מבקש לשמוע ממך כמה עליי להציע לדעתך כדי לרכוש את הבניין.
כריס
כמה אני לא מופתע שהפעם התשובה מתעכבת. אין לי ספק שהיא מדברת כעת עם המוכר ושניהם חושבים איך להוציא ממני כמה שיותר. הם לא יודעים עם מי יש להם עסק. מצחיק אותי איך בכמה מילים הצלחתי להערים עליה.
אני מבין שלישון כבר לא אצליח.
אני יושב לכתוב לסול.
השופט פאפאדופולוס
אם לא די בסערה שחוללו המיילים שקראתי, המזכירה שלי מתקשרת ומוסרת לי שכריסטופר ברוקלין בטלפון מבקש לדבר איתי. הוא לא מסר באיזה נושא.
"השופט פאפאדופולוס," אני עונה לשיחה.
"מדבר כריס ברוקלין. הייתי מבקש לדעת האם תוכל להקדיש לי כמה דקות?" הוא שואל.
"אני מאד עסוק. עליי לחתום על כמה צווי חירום," אני אומר לו. אמנם זה לא מדוייק אבל יש בזה מין האמת, "תברר עם המזכירה שלי מתי אני פנוי השבוע."
"אני מבקש לדבר איתך בנושא אישי. הייתי מעדיף שזה לא יעבור דרך מזכירות בית המשפט," הוא עונה לי.
"כפי שאמרתי לך יש לי פגישה כעת בקשר למשהו שאני חייב לטפל בו דחוף. אגב, ברכותיי."
הנייד שלי מצלצל ושמה של ליאה מופיע על הצג.
"אני מניח ששמעת שהנייד שלי מצלצל. עליי לענות לשיחה הזאת," אני אומר ומודה לליאה בליבי שהתקשרה בזמן.
"אני בהלם מוחלט," היא אומרת לי מייד, "הוא ירד מדעתו. ישנם קווים שלעורך דין אסור לחצות אותם. הוא לא יכול לטעון שלא ידע. חבל שכך הוא בוחר לסיים את הקריירה שלו ובגיל כזה צעיר."
"סיפרת לילדה?" אני שואל.
"בשלב זה אני מעדיפה שהנושא הזה ייפתר בינינו. אתה רוצה שאני אגיש בקשה למעצר?" שואלת ליאה.
"אין טעם. איני יכול להיות השופט במקרה הזה כיוון שאני ממונה על עזבונו של רפאל. אני נפגש כעת עם ראש המינהל. נשמע מה יש לו לאמר. אני אכוון אותו לכך שהוא זה שיגיש את התביעה. אני אעדכן אותך מייד אחרי הפגישה," אני אומר ומרגיש הקלה על כך שאני לא לבד בעניין.
"איך הילדה שלנו?" אני שואל וליבי מתמלא חום במחשבה על סול.
"הרבה יותר טוב. בלי שהתכוונו יום הצילומים הפך למסע צילומים שנמשך מעל שבוע. היא פשוט מעלפת הילדה הזאת," היא עונה לי וגורמת לי לחייך.
"יש עוד משהו שרציתי לשאול. האם היא קראה את הרכילות?"
