משהו חשוף….
בוא נשים דברים על השולחן…
יום אחד התעוררתי בקושי על שולחן הניתוחים
בעקבות ניתוח חירום
כשהמנתח צועק עליי להתעורר.
אני זוכרת שהוא אומר לאחד שאיתי:
"כמעט איבדנו אותה."
זה היה בחודש דצמבר שנת……
בשעה שנאבקתי להתעורר על המיטה,
מחוץ לחדר הניתוח,
כשראיתי מנות דם נשפכות לי לורידים
השתנתה ראיית העולם שלי.
אבל לא,
האושר לא שוכן בי ללא הפסקה,
ואני יודעת גם ימים לא פשוטים.
אני לא
חיה קלישאות,
לא מאמינה בהם,
אני כן
מאמינה שיש לי את הבחירה
לבחור לראות יותר את הטוב
מאשר מה שלא.
וכך אני חיה.
אז נכון שלא הכל אני מספרת,
וכשאני שם בימים העצובים
אני סוגרת חזק את האצבעות
שלא תרוצנה לספר,
כמו למשל אתמול….
ועדיין
מקפידה לחייך
בשבילי,
לא רק בשבילכם.
בר