כריס
"אני יודע שאין לי זכות לערער את האמון של סול בך. אני רק מבקש לדעת אם דיברת איתה," אני אומר לסמואל שעונה למסרון ששלחתי לו.
"ואם דיברתי איתה, ואני לא, מה זה משנה לך?" הוא שואל.
"אני יודע שעוברים עליה דברים. אני רוצה להיות שם בשבילה. אני יודע שהיא מנותקת קשר, אבל חייב לדעת שהיא בסדר. החיוכים בכלי התקשורת הם… לא משנה," אני אומר לו.
'מה עלה בדעתי שהתקשרתי אליו בכלל?'
"אני רק יודע שהיא לא בקליפורניה ותחזור בקרוב. מתי אין לי מושג. היא שלחה לנו הודעה קצרה, מאד ניטרלית. אני מניח שאיננה רוצה שנדאג לה לכן כתבה כמה המילים," הוא עונה לי.
"לנו?" אני לא מתאפק ושואל.
"אז אתה לא יודע. הבנתי שאתם מדברים וחשבתי שהיא סיפרה לך על הקשר בינינו," הוא עונה לי.
"אולי לא הייתי צריך להטריד אותך," אני אומר לו, "אני מצטער."
אני רוצה לאמר לו שאני מתפרק, יוצא מדעתי, אבל כעת שאינני יודע למה הוא מתכוון עדיף שאשתוק.
"כריס אני עובד בחברה של סול. אני ראש מחלקה וגם חבר קרוב, אבל זה הכל. אם חשבת שיש בינינו יחסים מעבר לחברות קרובה, שבה בדרך כלל זה אני זה שמדבר, אתה טועה. סול לא משתפת אותי ולא אף אחד בענייני הלב שלה."
"אני אוהב אותה," אני מתוודה בפניו, "היא בחירת הלב שלי. עכשיו אתה יודע."
"אני נכנס לישיבה. הלקוח הפתיע והקדים בחצי שעה. אנחנו עוד נדבר," אומר סמואל ומסיים את השיחה.
אני נשאר לשבת כמה דקות במשרדי הישן ותוהה האם באמת הוא נכנס לישיבה או המציא תרוץ כדי לסיים את השיחה. 'עוד נדבר', אני מאד מקווה. אני עוצם את עיני ומדמה את צעדיה של סול במסדרון.
"הכל בסדר?" שואל אבא מודאג כשהוא רואה אותי יושב כך.
"בטח. זה היה חבר מקליפורניה. הכל בסדר, אני פשוט עייף. לא ישנתי בטיסה," אני אומר לו.
אני ניזכר בשיחת הטלפון המוקדמת עם פול שאמר לי בסוף שהוא מגיע בסוף השבוע.
**
"אני באמת בסדר אח קטן," אני צוחק בטלפון, "אתה לא צריך לבוא להחזיק לי את היד."
"אני בטוח. אני גם בטוח שהעובדה שהתמונות של האישה היפה שלך מפארות כל אתר נחשב ברחבי המדינה לא משפיע עליך בכלל," הוא זורק לעברי בניסיון להסביר לי שהוא יודע מה עובר עליי.
**
אני צריך לשים לב להתנהגות שלי. הורדתי מעט את ההגנות ואני חשוף מידי. אני כל כך זקוק לה. היא יודעת כל כך טוב לדבר עם השדים שבועטים בי, מרגיעה את הסערות שלו, והיא לא פה.
אני חוזר לפגישה עם האחים שלי, מקפיד על פני פוקר ומנהל איתם שיחת חולין על כמה שקליפורניה מקום מדהים והגיע הזמן שיבואו לבקר.
"אני מניח שנתראה אצל ההורים בשבת," אני אומר בחיוך, "פול כנראה יגיע זמן. הגיע הזמן שהאחים ברוקלין ישבו יחד סביב אותו שולחן."
"אני יכול לשאול לדעתך?" שואל אותי אד ואני רואה את פניו של אבא זורחות.
את השעות הקרובות אנחנו מעבירים בקריאת חומר בחדרי, מגבשים אסטרטגיה מול לקוח עקשן. "זה מה שיפה בחוק," אני אומר לאד, "שתמיד נמצאת פירצה שיכולה למוטט עמודים שלמים של מלל, גם אם הלקוח שלך עושה שטויות."
אני נפרד מכולם וחוזר לדירתי.
עדיין אין בי הכח לעלות לחדר השינה. אני מחייך בעצב כשאני ניזכר איך היינו עולים בריצה לחדר השינה, מפזרים את בגדינו על המדרגות ומגיעים ערומים לחדר השינה.
"אני לא יכולה לחכות," היא הייתה אומרת לי בעיניים נוצצות, "תבוא אליי כבר."
מה לא הייתי נותן כעת רק לאחוז בידה ולהניח אותה על לוח ליבי כדי להרגיע את פעימותיו.
**
"איך זה שאת מצליחה להרגיע את פעימות ליבי," שאלתי פעם את סול.
"כל פעם שאתה מחסיר פעימה," ענתה לי, "אני לוקחת אחת ממני ומניחה אותה בליבך."
**
אני מביט סביבי ומרגיש תעוקה גדולה בחזה. אני ניגש לפסנתר ומתיישב מולו. אצבעותיי מלטפות את הקלידים מדמות שאני נוגע בה. אני מוציא את הנייד מהכיס ומתחיל להקליט את נגינתי על הפסנתר. כל הרגש שלי, האהבה שלי אליה זורמים מליבי דרך אצבעותיי שפורטות על הקלידים. אני בוחר להקליט לה את הנעימה je t’aime , אני אוהב אותך, של ריצ'ארד קליידמן.
Richard Clayderman – Je t'aime (I Love You) – YouTube
אני עושה אהבה עם הקלידים בעיניים עצומות, רואה בדימיוני את סול מעבירה את אצבעותיה על שפתיי, מה שגורם לי לפסק אותן בציפייה. אני מרגיש אותה על גופי, ומשחקת עם שערותיי, בדיוק כפי שאני אוהב.
אני מסיים את ההקלטה ושומר אותה בתיקיה שאני קורא לה "אישה יפה שלי." אין לי עדיין מושג איך אבל אני יודע שאשלח לה את צלילי הלב שלי שתדע כמה אני אוהב אותה.
אני מוציא את הנייד כדי לשלוח מסרון לארן, אבל מרגיש מותש מדי ולכן מחייג אליו.
"אני חושב שאוותר היום על המשחק," אני אומר לו, "רק עכשיו חזרתי מהמשרד. הביקור הקצר שלי בו הפך בסופו של דבר ליום עבודה. בטיסה לא ישנתי ואני מת מעייפות."
"אם כך נהיה בקשר. אם תתחרט אני אהיה בדירתי," הוא עונה לי.
אני עדיין לא מוצא את הכח לעלות לחדר השינה. למרות שהעייפות השתלטה עליי ועדיין אני לא מסוגל לישון. אני ניגש וממלא כוס ויסקי, מפעיל את מקלט הטלוויזיה ובוהה בו עד שעיניי נעצמות מעצמן ואני נרדם על הספה בסלון.
בוקר חדש
אני פוקח את עיניי, מביט לרגע מסביבי ומתפלא מה אני עושה כאן. כוס הויסקי הריקה מונחת על הספה לידי מזכירה לי את ליל אמש. תנוחת השינה הלא נוחה גרמה לשריריי להתכווץ. אני מעיף מבט על השעון ורואה שעדיין מוקדם מאד.
בחוסר חשק אני עולה לחדר השינה שלי, שוטף את עצמי בעיניים חצי עצומות וניגש ללבוש את בגדי האימון שלי. מבט זריז מבעד לחלון מגלה לי שהיום הזה אפרורי ואני מחליט לרדת להתאמן בחדר הכושר שבבניין.
הריצה מאיצה את האדרנלין בגופי וגורמת לי להתעורר לחלוטין. אני שם אוזניות, מריץ פלייליסט אקראי וגומע מרחקים על מכשיר הריצה.
אני משקיף דרך החלון, מרוכז כולי בעיר המתעוררת, מה שאני מניח שגורם לדיירי הבניין לא לפנות אליי וטוב שכך.
בסיומו של האימון אני חוזר למקלחת ארוכה יותר. עכשיו המחשבות שלי שוב מתרכזות בסול, ואיתם הזיכרונות של מעשי האהבה הסוערים שלנו גם כאן בתוך המקלחת. המחשבה הזו מעוררת את תשוקתי אליה ואני מרגיש מייד את הזין שלי מתעורר. אני לא נלחם בזה אלא פורק את תשוקתי בידי, מדמה שהיא פה איתי. אני אפילו יכול לשמוע אותה גונחת ומבקשת להרגיש אותי עמוק יותר בתוכה.
'ככה את רוצה?' אני ממלמל , 'ככה את אוהבת את זה? אני אתן לה מה שאת רוצה. כולי שלך.'
למרבה הפלא, דווקא המעשה הזה מעניק לי כוחות , וכשאני מסיים להתלבש אני יורד למטבח מכין לי קפה ונכנס לחדר העבודה.
המחשב מתעורר מיד לחיים ואני מקשי עליו את קוד הכניסה – סול21.
'אפשר לחשוב שנעדרתי שנה,' אני חושב לעצמי מול ים ההודעות שמחכות לי בתיבת המייל.
אני נכנס לצ'אט של החברה ורואה כמה הודעות מפול.
אח שלי
לא רוצה להציק לך,
שמעתי שעבדת עד מאוחר במשרד בניו יורק.
בכל מקרה אם יהיה צורך אשאיר לך כאן הודעות.
כבר לא רגיל להיות בלעדייך.
מתגעגע,
פול.
אני יושב לכתוב לו תשובה למרות השעה המוקדמת.
אח קטן,
אני פה אם אתה צריך.
אני חושב שאחזור מוקדם משתכננתי.
הבנתי שהנסיעה לכאן לא תפתור שום דבר.
אוהב,
כריס
הודעת על כניסת מסרון מגיעה בזמן. הדגמים שרצית ממחכים לך בחנות מיו מילאן ניו יורק.
אני קולט שאני עובד כבר כמה שעות. בהחלט לא יזיק לי לצאת קצת להפסקה, זה לא שבקליפורניה כבר התחיל יום העבודה.
אני מתקבל בחיוך ביישני על ידי המוכרת במיו מילאן. היא מביאה את השקית שהשאירה בצד עבורי ומרוקנת את תוכנה על הדלפק. אני שם לב שעם כל החיוכים שלה העיניים שלה נעוצות במקום אחר. אני מסתובב לאחור ומבין.
סרטון שצולם בלונדון מראה את סול יושבת בבית קפה הסמוך לחנות של מיו מילאן . מלצר ניגש, מניח לפניה צלחת ומוזג לה יין לבן. היא מודה לו במנוד ראש, אוחזת בכוס היין, מרימה אותה באוויר עם החיוך המדהים שלה ואומרת "לחיים."
אני מהופנט אל המסך. מרגיש כאילו כל זה נאמר לי ואין בסביבה איש מלבדנו.
'אישה יפה שלי,' אני מדבר אליה בליבי.
אני קורא את הכתוביות שמלוות את הסרטון.
צילומי אופנת מיו מילאן 1
לונדון קיץ 2022
הבגדים בעיצובה של אנדריאה מוריסיי, מילאנו.
חברת האופנה מיו מילאן בבעלותה של ליאה רוטשילד, ניו יורק.
צלמת ליב סאמר, קליפורניה.
דוגמנית האנליסטית סול קרטייה, קליפורניה.
צילום ועריכת וידאו- וינס וילסון, לונדון
הסרטון מסתיים במילים הבאות.
"נחשו מה תהיה בירת הצילומים הבאה?"
אני מחזיר את מבטי למוכרת. "תודה לך. אני אקח את הכל. תחייבי את כרטיס האשראי שלי. פרטיו נמצאים במערכת שלכם."
אני לא יכול שלא לחשוב על הקנייה שערכה פה סול, קניה שבגדיה מונחים כעת מיותמים בחדר הארונות בדירתי בעיר.
'את תצטרכי ללמוד לקבל ממני מתנות. אני מתכוון להציף אותך בהן,' אני מדבר אל סול בליבי.
הבטן שלי בוערת, אני חייב לשחרר ממני את הכאב. אני ממהר לצאת מהחנות עם השקית בידי. כמה פעמים אני יכול לצפות בה מרימה את כוס היין לעברי בחיוך?
ביציאה מהחנות אני רואה את השלט של חנות התכשיטים של דורי ברמינגהם. אישתו של סאם חברי. קתרין לה בלנק – מיו מילאן.
ישנו רגע בחייו של גבר שהוא יודע שזה הרגע הנכון. זה רגע מאד מרגש עבורו כשהוא מרגיש שלם עם ההחלטה וכבר לא יכול לחכות כדי לבצע אותה.
אני נכנס לחנות. "כריס, איזה כייף לראות אותך," קוראת לעברי דורי. "סאם בוא תראה מי פה."
"כריס, איזו הפתעה. מה אתה עושה פה?" הוא שואל מופתע.
זה משעשע אותי לראות איך כולם מתייחסים אליי כמו תייר שבא לביקור. האם קליפורניה השפיע עליי עד כדי כך שאני נראה בעיניהם שונה?
"באתי לביקור קצר," אני עונה.
"אתה נשאר לסוף שבוע?" הוא שואל, "אשמח אם נפגש."
"נראה לי שכן. גם פול כנראה יגיע לכאן ביום שישי," אני משתף אותו, למרות שכבר לא בטוח שזה יקרה.
"מעולה," הוא עונה, "יש מלא מסיבות בסוף השבוע הזה."
ברקע אני רואה את הסרטון של סול רץ על המרקע.
"ישנה מעצבת תכשיטים מאד מיוחדת אצלנו. היא מעצבת תכשיטים מכסף. מעניין אותך לראות עבודות שלה?" אני שואל את דורי.
"אתה מדבר על סטאר?" היא מחייכת, "כי היא באמת כשרון נדיר."
"היא ולא אחרת," אני עונה לה מופתע, "איך שמעת עליה?"
"היא אחת מחברות הסטארט אפ של הילדה יפה הזאת," היא אומרת ומצביעה על המסך.
"ואני חשבתי לעצמי איזה רעיון מבריק זה לשדך ביניכן. הן בהחלט מוכשרות שתיהן."
"אני רואה שעיניך סוקרות את התכשיטים בארונות התצוגה. מחפש משהו מיוחד?" היא שואלת וכנראה כבר מבינה.
"אני מאמין שכשגבר רוכש טבעת יהלום היא צריכה לבטא את מי שהוא ומי שהוא מתכוון להעניק לה אותה. את יודעת שאני יכול להרשות לעצמי לקנות אבן גדולה, אבל זה לא מרגיש לי נכון לגביי ולגביה. אני מחפש טבעת יחודית, לאו דווקא זולה, אבל אבן עם אמירה. בסופו של זאת טבעת שהיא תענוד על אצבעה כל חייה. אני רוצה גם שהיא תשתלב עם טבעת הנישואין."
"ספר לי עליה," היא אומרת לי.
הלב שלי עולה על גדותיו כשאני חושב עליה. אני יודע שהרגע הזה יגיע. "היא האישה הכי מדהימה שהיכרתי, ואני שבוי בקסמיה."
"זה אתה כריס ברוקלין?" אני שומע את קולו של מאק מאחוריי, "זה נראה כמוך אבל המילים לא מסתדרות לי עם מי שאני מכיר. מי המאושרת?"
"אני בטוח שתשמע על כך במדורי הרכילות," אני עוקץ אותו. אני לא שוכח את מה שקרה כאשר החברה שלו אמה שיתפה פעולה עם דילן וכנראה הייתה לה יד ברכילות שהודלפה לתקשרות.
נכון שהוא היה 'בצד שלי' כשקרה מה שקרה, אבל זה לא אומר שאני שוכח מי אחראי לשמועות.
"אני יודע שאתה חושב שאמה אשמה במה שקרה. זה נכון שהיא אמרה לרופא היכן סול עובדת, אבל אין לה יד במה שהתפרסם במדורי הרכילות. היה לנו ריב גדול בעקבות מה שקרה. אפילו שקלתי להיפרד ממנה," הוא עונה לי, "היא מלאת חרטה. סול ניתקה איתה קשר, ואתה יודע כמה הן היו קרובות."
"אתה יודע שסול לקחה את הרופא למשפט כדי להוכיח שכל מה שנאמר הוא שקר? אני יכול להבין אותה שהיא לא קשר עם אמה. מין הראוי היה שאמה תמסור לה שדילן בעיר ומחפש אותה, במקום שתתן לו את כתובתה ללא אישורה."
"אתה צודק. זה בדיוק מה שאמרתי לה," אומר מאק, "אתה יודע עליה לא מעט בתור אחד שנפרד ממנה." הוא מביט על הטבעת שאני אוחז בידי ועליי חליפין.
"גם בקליפורניה יש מדורי רכילות," אני עונה לו, מה שגורם לו להביט עלי בבלבול.
"אז מה, טבעת אירוסין," הוא אומר, "לא אמרת מי המאושרת."
"אתה רוצה שאומר לך לפני שאני אומר לה את המילים שבוערות בי לאמר לה?" אני צוחק.
"יש לך ספק בתשובה שלה?" הוא מתגרה בי.
"ממש לא!" אני עונה לי בבטחון, "ועדיין אני חושב שמגיע לה לדעת ראשונה."
אני מחכה שמאק יצא מהחנות ורק אז מתפנה להביט בטבעות.
אני יודע מי הטבעת שאני אוהב מייד, אבל עדיין מסתכל גם על טבעות אחרות.
לא עוברות עשר דקות והנייד בכיסי מצלצל.
"אמה ניסתה להתקשר לסול אבל הנייד שלה מנותק. יש לך במקרה את המספר החדש שלה?"
"מה הפלא? היא עזבה את ניו יורק ואין לה צורך במספר הישן," אני מאלתר תשובה, "בכל מקרה אתה בוודאי יודע שהיא כעת בצילומים ולא עונה לשיחות."
אני רואה בזווית עיניי את ארן נכנס לחנות ומחייך למשמע המילים שלי.
"זה היה מאק. נפגשנו פה מקודם. אני לא יודע מה הבין ממני, לא אמרתי לו שוב דבר שיכול היה להבין משהו. אמה ניזכרה שהיא רוצה לדבר עם סול וביקשה את הטלפון שלה," אני מסביר לארן.
"היית צריך לאמר לה שגם אתה רוצה. בכל מקרה אין עוד מה לתת. הנייד החדש שלה עדיין לא הגיע," הוא אומר כבדרך אגב.
הוא מביט על הטבעת שאני אוחזת בידי ומחייך לעצמו. "יש לך טעם טוב," הוא ממשיך באותו טון אגבי.
"אני צריך עגילים צמודים לאחותי. משהו לא בולט מידי. היא מופיעה עוד כמה שבועות בתפקיד ראשי," הוא אומר לדורי.
"יש לך צבע מועדף?" היא שואלת.
"משהו קלאסי שיתאים לכל," אומר ארן ומגרד בראשו, "מה אני מבין."
לאחר שהוא עוזב חוזרת אליי דורי. "החלטת כבר איזו מהן?"
אני מראה לה את הטבעת. היא בעלת אבן אחת עגולה ואליה אני מצרף את זו
שמשובצת בחציה יהלומים. "מה דעתך?"
"עכשיו אני יכולה לגלות לך שהן האהובות עליי ביותר. מעניין שאמרתי לסאם שלדעתי הן צריכות ללכת יחד. יש לך בהחלט טעם משובח."
(סיפורם של מאק ואמה "קורא את עיניה" ב.א.)
menilyshop.comכריס
