אמיליה קנדי
אמיליה
"הגיע הזמן," אומר לי ג'ון, "שתתני לי לטפל בדברים. תרפי מילה."
"אתה מתחמק יותר מידי מהשאלות שלי. אתה מערער את הביטחון שלי. תמיד היית האי של השפיות שלי. ככל שאני מתקרבת אתה מתרחק. אני כבר לא ילדה קטנה."
"את בטוחה שאת רוצה לנהל כעת שיחות נפש בלב הסערה? האם פעם אכזבתי אותך?" הקול שלו מתרכך כשהוא מדבר איתי.
"אתה האדם היחיד בכל העולם כולו, עד שהיכרתי את תיאו, שלא התאכזבתי ממנו," אני עונה לו.
"אני לעולם לא אפגע בך. את יקרה לי יותר מעצמי," הוא אומר ומישיר אלי מבט.
צלצול הטלפון של תיאו קוטע את השיחה ומשאיר אותי תוהה למה הוא התכוון.
מיד אחר כך מקבל גם ג'ון קריאה באיתורית ושניהם משאירים אותי לעמוד לבד.
קשה לי להיות מנותקת ממרכז העניינים, מנותקת מהנייד שלי ומהמחשב.
"אני נשאר פה. אני לא עוזב את הילדה," אני שומעת את ג'ון אומר, מה שגורם לי לזיעה קרה.
'מה הוא מסתיר ממני? האם אני בסכנה?'
אני לא רגילה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שיקרה משהו, כשם שאינני רגילה לא לעקוב כל הזמן אחרי מה שנעשה.
אני יודעת שאסור לי להפעיל את השבב שלי, ומצד שני אני משתגעת שאינני יודעת מול מה אני עומדת.
"ראיתי את המבט בעינייך," אומר לי ג'ון, "לא את ולא תיאו בסכנה, אבל אני רוצה להיות פה לידכם להרחיק אתכם מהאש."
"אתה ממש לא הגיוני. אם אנחנו לא בסכנה מאיזה אש אתה מרחיק אותנו? אם אתה רוצה שאשאר, תשתף אותי במה שקורה. אתה לא יכול למנות אותי לתפקיד שיש לי נגישות להכל ועכשיו פתאום לנתק אותי בלי הסבר," אני מתעמתת איתו. "בסך הכל אני חיילת במערך שלך," אני ממשיכה.
הוא נושך את שפתיו, ודוחף את ידיו לכיסיו. אני רואה את הכאב על פניו. ברור לי שהוא שומר ממני סוד גדול ואני רוצה לדעת עכשיו את האמת.
"תסמכי עליי. אני מבקש שתתני בי אמון. אני יודע שאת חזקה ומסוגלת להכל, אבל אני זקוק לך איתי." הוא שוב מדבר בשפה שאני לא מבינה.
הוא פונה ממני, חוטף את השלט מהספה, מפעיל את הטלויזיה ומעביר לערוץ הסי. אן. אן.
"לעזעזל עם השדרנים האלה. מה הם ממהרים לעלות לשידור באמצע פעולה. אני עוד אתפוס את הפטפטנים האלה שמוסרים להם חומרים מחדרי החקירות." עכשיו המבט שלו כועס.
"את באמת חושבת שחשוב שהעולם ידע כעת גברת ונסה," הוא מתפרץ על שדרנית הסי.אן.אן, ,"שחברי הכנופייה הרוסית ברחו למוסקבה ונעצרו עם הגיעם? אולי את רוצה לשדר גם מה הם יאמרו בחקירה, ואיזה עינויים הם יעברו עד שיוציאו מהם את האמת?"
"מה עם חרקובסקי? אתה יודע שאם הוא יגיע איתם לשם הוא גמור. לא שזאת בעיה שלנו," אני אומרת לו.
"ולמה שזה יקרה?" הוא שואל אותי.
"ג'ון זו הייתי אני נערת התיכון שהוטבעה בהדסון," אני אומרת לו, "למרות שכפי שאתה רואה אני חיה לגמרי. אני מצויה היטב בפרטי החקירה הזאת. חרקובסקי הוא איטלקי."
הוא מביט בי המום."מילה! אני לא מרשה לך לסכן את עצמך. אני לא יודע איך אנשום אם יקרה לך משהו."
אני חייבת מיד להתעשת, לא להראות לו את השפעת דבריו עליי.
אני רואה שגם תיאו נועץ בו מבט המום.
"כנראה שאתה לא יודע במה כרוך התפקיד שלי," אני עונה לו בשלווה ככל שאני מסוגלת.
"אם כך נכשלתי," הוא עונה לי ונושך את שפתיו, "בכל מקרה כבר אמרתי לך שאני מוציא אותך ואת תיאו משם. אני מייעד אתכם ליחידת הסייבר."
"אני עולה לחדר," אני אומרת ויוצאת בצעדים מהירים מהחדר. כל המצב הזה הוא מעבר לכוחותיי.
"חכי מילה," אומר לי ג'ון, "בואי נדבר."
"אין על מה לדבר. אתה המפקד העליון ואתה קובע," אני אומרת וממשיכה ללכת.
"מילה, תחזרי לפה מיד," הוא קורא אחרי בקול פוקד.
אני מסתובבת אבל נשארת במקומי.
"מה את רוצה שאצעק את מה שיש לי לאמר לך?" הוא אומר, "גשי לפה."
אני מסתכלת עליו כעוסה ולא זזה.
"את עקשנית כמו אבא שלך," הוא אומר לי בחיוך.
"אתה כנראה לא מכיר את אבא שלי, אם אתה קורא לו עקשן. הוא.. לא משנה," אני עונה לו כעוסה.
"בואי ילדה תשבי לידי," הוא אומר לי בקול רך שגורם לי לחזור ולהתיישב לידו.
"אני מחפש את המילים איך לאמר לך את מה שהייתי צריך לאמר כבר לפני הרבה זמן. היה לי נוח, אני מניח, לא להתעמת איתך." קשה לו לדבר.
"אין דבר שתאמר לי שיפגע במה שאני מרגישה כלפיך," אני אומרת לו ומניחה יד על זרועו.
"אני לא כל כך בטוח," הוא עונה לי.
"את יודעת שלמייסון ולי אין ילדים. מי ששואל למה אני רומז שהבעיה היא אצלי.
את יודעת שנפרדנו לכמה שנים. מייסון ביקשה להתיר את קשר הנשואים שלנו כדי לאפשר לי למצוא אישה שאיתה אוכל להקים משפחה.
סרבתי תקופה ארוכה עד שהיא העמידה אותי בפניה עובדה. היא עזבה את הבית והגישה בקשה לגט."
ג'ון מביט בי בעיון, בוחן את השפעת דבריו עליי.
"מה שחשוב הוא שמצאת את הדרך חזרה. אתם כל כך מדהימים ביחד. תמיד חלמתי שאמצא גבר שיהיה חבר טוב שלי כמו החברות ביניכם," אני אומרת והוא מחייך אליי בעצב.
"אני יודעת שחייתם בנפרד תקופה מסויימת. למה אתה חושב שזה יגרום לי לשנות את דעתי עליך?"
"התקופה שלא היינו יחד הייתה תקופה מאד פרועה מבחינתי. פרקתי כל עול, למרות שעם אף אחת מהם לא סיימתי את הלילה," הוא ממשיך.
"אתה רוצה לאמר לי משהו על תיאו? כי העבר שלו לא מעניין אותי. מה שחשוב לי שהוא מכבד אותי ונאמן לי," אני עונה, "בבקשה אל תגיד לי שאימא שלי ביקשה ממך לנאום לי בנושא."
"אימא שלך…גם אם הייתה מבקש לא הייתי מסכים," הוא אומר במרירות.
"אתה לא אוהב את אימא שלי," אני אומרת לו.
"אני מודה לה על דבר אחד. עלייך," הוא אומר בשקט.
"אתה חושב שאני חכמה כמו אבא שלי?" אני יורה לעברו את השאלה בלי שהוא מוכן.
"את חושב שאבא שלך חכם?" הוא שואל.
"אני חושבת שאדם שמגיע למעמד שלו חייב להיות חכם," אני עונה לו וגורמת לו לא להיות בטוח למי אני מכוונת את דבריי.
"לפעמים אני תוהה מה מחבר בין ההורים שלי פרט למשרד המשותף," אני אומרת והוא מביט בי מהורהר.
אני רואה את המבטים שג'ון ומייסון מחליפים. היא נדה קלות בראשה מסמנת לו שהיא איתו.
"בואי שבי איתנו מייסון," אני אומרת לה.
"אני חושבת שעדיף אולי.." היא אומרת ולא מסיימת את דבריה.
"אני צריכה לדעת איך את מרגישה," אני שואלת והיא מביטה בי מופתעת.
"איך את הרגשת שג'ון בא וסיפר לך על איך שחי את חייו בזמן שלא הייתם יחד?" אני שואלת.
"כפי שאמרת בעצמך. החיים של תיאו כשלא הייתם עדיין יחד לא מעניינים אותך," היא עונה לי בדיפלומטיות.
"כן, אבל אנחנו לא היינו נשואים וחיינו תקופה בנפרד," אני מדגישה בפניה את ההבדל.
"עדיין. מבחינתי מה שהיה כשלא חיינו יחד זה לא ענייני," היא עונה.
אני נושמת עמוק. "בוא תשב לידי," אני מבקשת מתיאו.
"אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם תיאו היה חוזר אליי ומספר שנולדה לו ילדה כשלא היינו יחד," אני זורקת את הפצצה לאוויר.
"אם את היית יודעת שאת לא יכולה ללדת, לא היית שמחה בשבילו?" היא שואלת.
"אז הוא הכיר את הילדה שלו ושמר עליה כמיטב יכולתו, אבל לא זכה לשמוע את המילה 'אבא'. את זה אני לא מבינה," אני אומרת ומרימה עיניי אליו.
"את לא מכירה את אימא שלך," הוא אומר לי בשפתיים חשוקות.
"את מבינה מילה, אימא שלך מסובכת במשהו גדול. מעבר לעובדה שרוי קצין המשטרה מאהב שלה, יש משהו שמאלץ אותו לא לנתק איתה את הקשר.
קשה לי לחקור את עניינה בגללך. אני יודע מה אני מחוייב, מצד שני אני לא רוצה שתשנאי אותי."
"אני מבקשת שתגיד לי במילים את מה שאני חושבת ותסביר לי," אני אומרת לו.
"אני לא יכול לייפות בשבילך את האמת. זה שאחיך נולד היה בגדר נס. מאז לא היו בין מרגרט ולבעלה יחסים אינטימיים.
מרגרט רצתה להתנקם בו ונכנסה להריון. היה ברור לו שהוא לא האבא.
אני לא ידעתי על הכוונה שלה להרות, אבל כשזה קרה דרשתי להיות חלק מחייך. את זה היא לא יכלה לתת לי כי זה היה חושף בפני העולם את העובדה שאת לא בת של קנדי.
שנים הם מנסים להגיע להסדר של גירושין. שני עורכי דין שמתעסקים בדיניי משפחה ולא יכולים לפרק בית בעצמם.
"אני עדיין חושבת שהיה מגיע לך שאדע מכך. זה לא הוגן שהיא סיפרה לי שמייסון חברה טובה שלה. יותר מזה זה אכזרי בעיניי." אני מרגישה שאני משתגעת.
"דברי איתי ילדה שלי. מה את מרגישה…כלפיי," הוא כמעט לוחש את המילים.
"תמיד הייתי קשורה אליך בקשר מיוחד. היום נתת לזה שם. הלוואי והייתי חופשייה לקרוא לך אבא ליד כולם. תרשה לי לקרוא לך כך כשאנחנו לבד?"
ג'ון, אבא שלי, מושך אותי לחיבוק. "ילדה שלי," הוא ממלמל לאוזני, "כל כל פחדתי שתשנאי אותי."
"עכשיו תסביר לי למה היא שונאת את תיאו," אני מבקשת.
"אנחנו עדיין חוקרים במה היא מעורבת. האם היא הסוחטת או הנסחטת. האם רוי סתם מאהב שלה, או הוא לכוד ברישתה.
היא סומכת על שמה הטוב כעורכת דין מצליחה ולרוי אפשר בקלות להדביק תואר של קצין שמטרה שסרח.
בכל מקרה בינתיים אני רוצה להפגיש אותך עם לואיז דיאמונד-גולד. היא בעלת חברת פניני בר. תוכנתההגנה אבירי הנסיכה נכתבה על ידה. שמעת עליה?"
"כל מי שמשחק במשחקי מחשב שמע עליה ועל אבירי הנסיכה. אתה יודע שעולם ההאקרים לא זר לי. אני משתמשת בו לא פעם לפצח דברים. אני אשמח להיפגש איתה אישית. אני בטוחה שתהיה לנו שפה משותפת."
תיאו
"אני רוצה שאתה תעמוד בראש היחידה תיאו. יש לך מושג לגבי עולם הסייבר?" הוא פונה אליי, "ייקל עליי לדעת שאתה לא מתעסק יותר בעניינים שהם נושקים לסכנה יום יומית. אחרי המלכודת שטמנו לך אין קל מזה מלהעביר אותך לתפקיד כזה, שהוא מאד מעניין מצד אחד, ומצד שני לא מסוכן."
אני מהנהן בראשי לחיוב. שמעתי כל מילה, אבל המחשבות שלי במקום אחר. אני מרגיש צורך דחוף להיות עם מילה לבד.
אמנם היא מתנהגת כאילו הכל בסדר, אבל אני כבר מכיר אותה ויודע שעוברת עליה סערה גדולה.
"אני מסכים למה שתחליט. אבל כעת הייתי רוצה להיות לבד עם מילה," אני אומר לו. אני רואה בעיניו שאין צורך שאסביר לו.
"זה בסדר מבחינתך שאצא איתה לחצר?" אני שואל אותו.
"כפי שאמרתי לך, חייכם אינם בסכנה. מה גם שהמקום מוגן ומצולם ללא הפסקה."
אני מושיט יד למילה ומובילה אותה החוצה לגן.
"דברי איתי מתוקה," אני אומר למילה ברגע שאנחנו נמצאים לבד.
"אני לא מעכלת את מה שקורה. עם כל מה שנאמר אני מתקשה להאמין שאימא שלי פושעת, ואפילו על רוי יש לי דעה טובה. אולי אני נאיבית אבל יש לי הרגשה שכיוון החקירה מכוון כך שיחשדו בהם, אבל בעצם זה משהו גדול יותר," היא אומרת לי.
"אני רוצה לדעת איך הלב שלך," אני מסביר לה, "עזבי כעת את כל החקירות."
"אני דווקא שמחה לגלות שג'ון הוא האבא האמיתי שלי. זה מקל עליי לדעת שאני לא קשורה למר קנדי. הרבה דברים מסתדרים לי פתאום, למרות שהוא נהג בי בהגינות.
אני יכולה להעיד שמלחמת הגירושין בין הוריי…בין אימי לקנדי, לא הורגשה בבית. הרגשתי שאימא שלי לעיתים חסרת סבלנות, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. הנחתי שיש לה עומס גדול בעבודה. עכשיו שאני חושבת על זה, אימא שלי אמרה לי לא פעם שאני עקשנית כמו אבא שלי וממש לא הבנתי למה." חיוך עולה על שפתייה של מילה כשהיא אומרת את הדברים האלה ואני יודע שהיא תהיה בסדר.
"חשוב לי שתדעי שאין לי ילדים מאף אישה. תמיד הקפדתי להיזהר," אני אומר לה.
"אני לא יכולה לאמר שזה מעציב אותי," היא צוחקת, "אני רוצה להיות היחידה שלך." היא תולה בי מבט שואל.
"את רוצה?" אני עונה לה בחיוך שמערער אותה מעט.
"כן," היא עונה לי חסרת בטחון.
"יש לך בכלל ספק? ברור שזאת תהיי את. את יודעת שאני מאוהב בך בכל ליבי."
היא מחייכת אליי בביישנות שכל כך לא מתאימה לה.
"אני לעולם לא אסתיר סודות ממך," אני מבטיח לה, "את מאד יקרה לי, ואין לי כל כוונה לאבד אותך."
אנחנו מטיילים בשבילי הגן, נהנים מקרני השמש המלטפת, משלל הפרחים הצבעוניים. מילה נתלת על זרועי ואני מרגיש כל כך רגוע.
שירת הציפורים נשמעת מסביבו כשמילה נעצרת פתאום. "תקשיב," היא אומרת, "כך נשמע שקט. השקט שלפני הסערה."
"אני רוצה לשאול אותך משהו," אומר ג'ון שמגיע אלינו פתאום.
מילה מביטה בו בסקרנות. "את מכירה את הסנטור דה לוצ'י?" הוא שואל.
"הוא התארח בביתנו מספר פעמים," היא עונה ומקמטת את מצחה בניסיון להביא למה היא נשאלת.
"את יודעת מה הקשר שלו אל המשפחה שלך?" הוא ממשיך לחקור.
"אני יודעת שהוריי, אני עדיין צריכה להתרגל לאמר קנדי ואימי, מטפלים בענייניו. אין לי מושג מהם, אני רק יודעת שהמשרד שלהם הוא המייצג שלו," היא עונה לו.
"קחי את הזמן לפני שאת עונה לי," הוא אומר לה ולוקח בעצמו אתנחתא קצרה, "אם היית צריכה להמר מי משניהם מטפל בו, על מי היית מצביעה?"
מילה
הוא ידע למה אמר לי לחשוב לפני שאני עונה, אם כי גם לו רציתי לא הייתי יכולה לענות מייד.
אני מהרהרת בסנטור ובמפגשים המועטים שלי איתו. למרות גילו הוא גבר מאד מרשים וכריזמטי. אין ספק שהוא גבר יפה שמושך אליו נשים רבות.
אני נרעדת כשאני נזכרת באופן שהביט בי, אולי כי הוא רגיל שנשים נמשכות אליו כמו דבורים לדבש, והנה ילדה אחת לא מתרשמת ממנו.
לעיתים היה נדמה לי שכך הוא מביט גם על אימי, אבל מיהרתי לסלק את המחשבות האלה.
עכשיו כשאני יודעת שרוי המאהב שלה, שג'ון היה איתה אם כי זה היה חד פעמי כנראה, אני כבר לא יכולה לאמר בבטחון שאין דבר בינה ובין הסנטור, ובכל זאת מתגבשת במוחי תשובה.
"הייתי מהמרת על קנדי," אני עונה לו.
"ואם לא היית יודעת שאני אבא שלך, היית עונה את אותה תשובה?" הוא מקשה עלי.
