.
אני מרגישה צורך להקדים ולאמר
שלא אני האישה המוכה
ולא אני זקוקה לנחמה.
לצערי,
אני רואה אותה קרוב אליי.
האלימות מתבטאת
בקשת רחבה של פגיעות.
היא מתחילה בקינאה חולנית,
אלימות מילולית,
אלימות כלכלית,
ומגיעה עד מכות
ורצח.
מי שהפכה לקורבן
איננה אשמה בכך.
אל תתרחקו ממנה,
אל תנטשו אותה,
די בכך שהרשויות מתנערות ממנה.
מבחינתן יש לטפל בפוגע,
לשקם אותו שלא יפגע באחרות.
יש לו זכויות
יותר מאשר לנפגעת.
קשה להאמין כמה גמישה מערכת הצדק
במקרים כאלה.
והאישה,
היא נשארת מאחור.
ורצה גורלך שהלילה ההוא קרה.
מאז את מנסה לאסוף את שברייך,
מנסה להיאסף שוב לכדי שלמות.
זה עוד כלום,
לעומת הפעמים שאת נאלצת
לחוות אותו
שוב,
ושוב,
ושוב.
כל פעם כזו
חורטת בך
עוד צלקת,
כשהקודמת
עוד לא החלימה.
*
אני מבקשת מכם
כאשר אתם נמצאים ליד מישהו/י
שחווה טראומה
תזכרו את המילים האלה.
אל תעזבו ביום שאחריי.
בר