אמיליה
ריח של חביתות מטגנות ממלא את הבית. הריח הזה תמיד מרגיע אותי, נותן לי הרגשה של בית של נורמליות.
אני מעיפה מבט מהיר על ג'ון.יש משהו שונה הבוקר. הוא יושב ליד השולחן בחדר השמש המואר, כאשר בידו האחת עיתון אבל מבטו מופנה ממנו. המבט בעיניו מרוכז באצבעותיו.
אני המומה. איך זה יתכן? זו בדיוק התנועה שאני עושה כשאני רוצה להתרכז. עיניי מצטמצמות לשני חריכים ומתקבעות על אצבעות כף ידי המקופלות.
זו פעם ראשונה שאני רואה שיש משהו דומה לי אצל מישהו אחר. כמה אני מחפשת בהוריי דברים שיזכירו אותי.
"אני יכולה לעזור במשהו?" אני לא מתאפקת ומעירה אותו מהירהוריו.
"לא ילדה. עכשיו זה הזמן שלי לצאת למלחמה שלך," הוא עונה לי עדיין מהורהר.
"למה?" אני לא מרפה.
"כי.." הוא לא מסיים את המשפט. האיתורית מצלצלת בכיסו ונראה שרווח לו שהשיחה בינינו נקטעה.
הוא מסמן בתנועה כמעט בלתי נראית משהו לתיאו. הוא שוכח שאני רגישה לכל תנועה שנעשית סביבי.
שפת הגוף של תיאו משתנה. הוא קם ויוצא החוצה לגן רחב הידיים בחצר האחורית.
אני דרוכה. אני מצפה לראות שהוא יסרוק את מה שנעשה מסביבו אבל הוא מוציא את הנייד שלו, קורא הודעה ומקליד משהו במהירות. הוא כל כך מרוכז במה שהוא עושה ואינו מבחין במבט שלי שמרוכז בכל תנועה שלו.
הפנים שלו מתקשחים ונראה משהו כי מטריד אותו.
אני לא רגילה להיות מחוץ לעיניינים ומתקשה שלא להתערב במה שקורה. אני חסרת מנוחה.
אני מחניקה פיהוק מבויים וניגשת למטבח. "הריח הזה מוציא אותי מדעתי," אני אומרת למייסון, "איך זה שמשהו מרגיש לך כל כך טעים עוד לפני שבלוטות הטעם שלך טעמו אותו?"
"אולי כי אלה החביתות שאת אוהבת?" צוחקת מייסון שלא מסתירה את הנאתה מהמחמאה שלי.
"איך זה שבבית הוריי אף פעם אין ריח כזה, ריח של בית, ריח של נורמליות?" אני זורקת את השאלה באוויר וגורמת לה לקפוא.
רק אחרי שאני אומרת את המילים אני מבינה שמייסון מרגישה לא בנוח עם השאלה שלי.
"מה שרציתי לאמר הוא ש.." אני מנסה לתקן את מה שאמרתי. "מייסון אני מרגישה פה כל כך בבית. אני אוהבת להיות פה ואוהבת אותך."
מייסון מתרצה, למרות שהיא מביטה בי במבט כזה שיש לו משמעות שאני לא מבינה.
"את יודעת ילדה. זה לא שלא רציתי ילדים, זה פשוט לא קרה.אימך אישה מאד עסוקה ושמחתי כל כך פעם שביקשה שאעזור לה איתך," היא אומרת לי ומלטפת את שערי.
אני רואה את הכאב בעינייה וכמה קשה לה לדבר.
"תמיד הרגשתי שגם את אימא שלי. לפעמים העמדתי פנים שכך הוא הדבר," אני אומרת לה.
שוב סוערים פניה אבל היא מכסה על הסערה בחיוך.
"הייתי שמחה להיות אימא שלך. את ילדה מדהימה בעיניי. חלומה של כל אימא. אני לא מבינה איך.. טוב אימך עורכת דין מאד מצליחה וזה בא לפעמים על חשבון הבית, השעות הארוכות שהיא מקדישה ל…עבודה."
"מייסון. יש לי הרגשה שאת רוצה לאמר משהו. אני כבר גדולה. כבר מזמן לא 'הילדה הקטנה של אימא'. אני בעצם לא זוכרת מתי הייתי.
אני מבינה שדברים רציניים קורים עכשיו, ולא אני גרמתי להם.
יש בי הרבה כעס על כל ההתייחסות של עורכת הדין קנדי למקרה שקרה לי. אלה לא החיים שחשבתי שיהיו לי. אני לא מבינה למה היא כל כך מתנגדת לתיאו. במקום לשמוח שמצאתי גבר שכל כך רגיש וקשוב אליי.
אני מאד שומרת על עצמי. בניתי חומות גבוהות שלא נותנות לגברים להגיע אלי, לגעת לי בלב, וגם לא בגוף."
אני מפסיקה לרגע את שטף דיבורי ומסתכלת על תיאו, שכולו מרוכז במה שהוא עושה כעת. כל כך מזכיר לי אותי בעבודה.
"אני לא יודעת מה העבר שלו עם נשים. אימא שלי זרקה באוויר שהוא אחד ש'משתמש וזורק'. אולי זה היה נכון בעבר. אבל אין לי ספק לגבי מה שהוא מרגיש כלפיי. זה משהו שאת יודעת בפנים. אני צודקת?"
"מבט אחד עליו מראה כמה את חשובה לו," היא עונה לי מייד.
"אני מצטערת מייסון. לפעמים אני שוכחת שאת חברה טובה של אימא ואין זה ראוי שאדבר עליה כך," היא מחייכת אליי אבל אני יודעת שהחיוך הזה הפעם מסתיר מאחוריו משהו.
אני שוב מחניקה פיהוק מזוייף. "תראי אותי איזה פטפטת תפסתי בשעת בוקר מוקדמת כזאת. אני לא רגילה לקצב כזה של הבוקר. בוקר כזה מפנק," אני אומרת לה והאוויר בינינו משתנה.
"ספרי לי איך מתקדם הפרוייקט החדש?" אני מתעניינת.
"את תדעי הכל," אומרת מייסון, "בזמן המתאים."
אני תוהה למה היא מתכוונת. יש לי הרגשה שלא על תערוכת הציורים שלה.
*
עורכת הדין מרגרט קנדי
"אם את חושבת שאני אדיוט, אז לא," אומר לי מת'יו.
אני מסתכלת על הגבר שאיתו אני חולקת את חיי. כבר שנים שהוא נראה לי זר. העובדה שאנחנו חולקים את אותו משרד עורכי דין מהמצליחים בעיר לא גורם לנו להיות קרובים יותר.
כעורכת דין לענייני משפחה אני יודעת במה כרוכה הפרדת כוחות בין שני בני זוג וזאת הסיבה העיקרית שנמנעתי מלעזוב אותו.
יש אנשים חלשים כמוהו, שכדאי לכסות על חולשתם מקטינים את האחר. אני סופגת את הערותיו וממשיכה הלאה.
**
את מת'יו פגשתי באוניברסיטה. הייתה לו נוכחות כריזמטית ולא פלא שכולן היו כרוכות אחריו.
אני לא יודעת אם זאת העובדה ששנינו לא היינו בני המקום, מה שגרם לנו לבדיחות פרטיות על אלה שכן, או 'יופיי הנדיר' כפי שהגדיר זאת, היא הסיבה שחיברה בינינו.
לא עבר זמן רב עד שהפכנו לזוג.
אמנם הוא לא ויתר על מגוריו בבית האחווה, אבל היה מתגנב לחדרי ללילות סוערים של אהבה, או אם לדייק של מיזמוזים.
אני פירשתי את העובדה שהוא לא מנסה לשכב איתי ככבוד שהוא רוכש לי. פעם אפילו צחק ואמר שאנחנו לא עושים את 'זה' כדי לא להעיר את חברותיי לדירה.
האמת התגלתה לי רק אחריי שנישאנו. היכולת שלו לתפקד במיטה לא הייתה מזהירה.
כמובן שהוא האשים אותי שאני קרה ומוציאה לו את החשק.
העובדה שהריתי את דניאל הייתה בבחינת נס. על בואה לעולם של מילה מעולם לא דובר. ידעתי שיום אחד זה יתפרץ החוצה.
**
"תתחילי לדבר," הוא אומר לי להפתעתי.
"אני לא מבינה על מה אתה מדבר," אני אומרת לו. כל כך הרבה סיבות לכעס שלו עליי עוברות במוחי שאני לא יודעת למה מיהן הוא מתכוון.
"בואי נתחיל מהבת שלך שהסתלקה בפתאומיות, על היחס המזלזל שלך כלפי בן הזוג שלה, על מגע ידך כאילו במקרה של אחוריי הגבר הצעיר שהסתובב סביבך כל הערב, שאני אמשיך?" הוא שואל.
אני לא מתאפקת ומתפרצת בצחוק היסטרי מעט. "אתה והדימיון הפרוע שלך. עיסוק היתר שלך בסכסוכי בני זוג בהחלט משפיע עלייך," אני אומרת לו וחושבת לעצמי 'לו רק היה יודע איך לא במקרה אני נוגעת בישבן המוצק של הגבר הזה כשהוא מביא אותי לסיפוקי.'
"כפי שאמרתי לך אני לא אידיוט. את משחקת באש מרגרט. יש גבול למה שאני מוכן לספוג."
המבט שהוא מביט בי גורם לי לצמרמורת. אני מבינה שחוסר הזהירות שלי עוד עלול לגרום לנפילתי.
"אני לא מכירה את 'בן הזוג', כפי שאתה קורא לו, של מילה שלנו. הוא נראה לי סוג של טורף נשים ומילה בסך הכל ילדה טובה ובלתי מנוסה. אני לא רוצה שהוא ישבור לה את הלב. במקום לתקוף אותי למה שלא תראה את ההתנהגות הילדותית שלה? רק אמרתי לה מילה והיא הסתלקה."
"עורכת הדין קנדי. כמה שאת טובה בדמגוגיה. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם היינו עומדים זה מול זו בבית משפט. אני משתעשע ברעיון הזה לפעמים." אני מחכה שימשיך, אבל הוא רק מחייך לעצמו מרוצה, "את יודעת זה לא כל כך משולל מציאות."
"יום טוב," הוא זורק לעבר המנקים שבאו הבוקר לסדר את הבית אחרי המסיבה. "יום מעולה," הוא אומר לי ויוצא מהבית.
אני חוזרת במהירות לחדר השינה, מוציא את הנייד מהמגירה ליד מיטתי ומנסה שוב להתקשר לרוי ששוב מתעלם ממני.
אני מרגישה את האדמה תחתיי בוערת ומרגישה כל כך בודדה.
אני מתקשרת למילה. הנייד שלה כנראה כבוי.
אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.
אני מתקשרת למייסון. היא דווקא כן עונה לי. "מה את רוצה?" היא אומרת לי בקור.
"שמעת ממילה?" היא שואלת.
"מה בדיוק הייתי צריכה לשמוע ממילה?" היא עונה לי.
"התכוונתי האם היא הייתה איתך בקשר," אני אומרת לה. היא האדם האחרון שאני רוצה לדבר איתו על מילה.
"למה שלא תתקשרי אליה ותשאלי אותה? היא הבת שלך, לא כך?" היא אומרת לי ומנתקת.
הפחד משתלט עליי. אני מרגישה נטושה, בדיוק כפי שהרגשתי אז כשאבי עזב את אימי והיא חדלה לתפקד עד שנטרפה עליה דעתה.
הפחד הזה שאהפוך להיות כמוה זוחל לי בכל תאי הגוף. אני רוצה לצעוק וקולי לא נשמע, רק מראה פניו של מת'יו המחייכות לאידי, עולה לנגד עיניי. בעצם לא רק שלו, אלא של כל גבר שנגעתי בו, שהבערתי שרפתי ופגעתי בו.
מכל הדברים האלה ישנו רק גבר אחד שהייתי נותנת הכל להיות שלו, האחד שאין סיכוי בעולם שכך יהיה למרות ש…
wattpad.com מרגרט
תיאו
אני מרגיש הקלה מסויימת שאני לא לבד בחקירה המסועפת הזאת. בכל זאת כשיש לך את הגב של המפקד העליון אתה מרגיש סוג של ביטחון שתגיע לחקר האמת בקרוב.
זאת הפעם הראשונה מאז שפגשתי את מילה שאני חייב להתנתק ריגשית ממני ולפעול מאחוריי גבה. אני רוצה להגן עליה מהידיעות המודיעיניות שמתחילות לזרום אליי.
שון, הסגן שלה ואני נעשינו קרובים עוד יותר מאז שהתברר שכל מה שקורה כעת מצביע עליה. אני לא לא יכול להבין מה האינטרס של אימה לפגוע בבת שלה.
אני יודע שיש משהו שג'ון מסתיר ממנה, ולכם גם ממני, ויודע שאני חייב להתעמת איתו על זה.
אני מסמן לו בראשי שיצא החוצה. הוא מסמן לי חזרה על מילה. הילדה החכמה הזאת מבינה שהיא צריכה לתת לנו את המרחב שלנו וניגשת למטבח לפטפט עם מייסון.
רק אז ג'ון יוצא אחרי לגן. הדבר הראשון שהוא עושה הוא למשחרר אנחה שנשמעת כמו גניחת כאב.
"אני רוצה לדבר איתך בכנות," אני בורר את מילותיי ומעיף בו מבט.
"מילה אמרה לך משהו?" הוא שואל מייד.
"יש משהו באוויר. מרגיש מאד לא נוח להסתיר ממילה דברים. אני יודע שהיא מבינה שקורה משהו ומכבדת אותי מספיק כדי לא לשאול שאלות," אני ממשיך בחיפוש המילים.
"טוב שכך," הוא אומר והמתח הרב ניכר על פניו.
"אבל ממך," אני מישיר אליו מבט, "ממך אני צריך תשובות."
"בקשר למה?" הוא שואל ואני מבין שהוא מושך את הזמן בכוונה.
"בוא נחליט," אני מעז ואומר לו, "שאתה תחליט מה לספר לי. אני יודע שאתה רוצה לספר ולא בטוח כמה אתה יכול."
"אני אספר לך ה-כ-ל," הוא אומר לי, "כשירגעו מעט הרוחות. אני צריך את שנינו מרוכזים לפענח כל פרור של מידע.
רוי נמצא כעת במעקב. הוא מנהל חיים כפולים שעליהם לא יודעת החברה שלו קריינית החדשות ונסה טיילור.
אתה יודע שאני מכיר היטב את מרגרט קנדי, אימה של מילה," פתאום הוא מסתכל עלי מבולבל לרגע, "כלומר אישתי מכירה אותה היטב."
זה הרגע שאני מרגיש שזו הנקודה החלשה של ג'ון אבל מעמיד פנים שלא שמתי לב למעידה שלו. "אני יודע שהן חברות טובות ולכן מילה קשורה אליה כל כך."
"כן," הוא עונה לי מהורהר ומחשבותיו נודדות ממני.
'איזה סוד הם מסתירים ממנה?'
אני מבין שאני חייב להסיט מיד את נושא השיחה.
"אז למה אנחנו מחכים בעצם? אני מבין שיש האזנה על רוי אבל מה אתה מצפה לשמוע?" אני שואל ורואה את ההקלה על פניו.
"אנחנו ממתינים לשיחה ממרגרט. היא ניסתה להתקשר כמה פעמים אליו והוא מתעלם ממנה," אומר ג'ון.
"חשבתם לבדוק את אביה של מילה?" אני אומר.
ג'ון מביט בי במבט מוזר ולבסוף עונה בטון חסר סבלנות. "מה הקשר שלו לעניין? אני לא חושב שהוא יודע על הרומנים של אשתו."
שוב נגעתי בנקודה רגישה והפעם אני לא מרפה.
"אולי זה הזמן לברר קצת עליו. תשאיר לי את זה," אני עונה לו.
"ואם הוא יודע אז.." הוא ממשיך.
"יודע מה אתה צודק," אני עונה לו ונותן לו להרגיש שאני יורד מהעניין האם הוא מאמין לי? אני לא יודע. אני חייב להחזיר את אמונו בי.
"תיתן לי הוראות מה לעשות. בסך הכל מי שבעל ניסיון רב מבין שנינו הוא ללא ספק אתה. בכל מקרה אני לא אפעל ללא אישור ממך. אני מקווה שאתה מבין שכל מה ששאלתי הוא מתוך רצון לעזור," אני אומר לו.
"למה בעצם יצאת החוצה?" הוא שואל.
אני מגיש לו את הנייד שלי. "תקרא בעצמך." אני מראה לו את ההודעות בגין החקירה שנערכה לג'ייסון וההבטחה שהוא עכשיו במקום מוגן.
"אני מצטער תיאו. כל כך הרבה דברים הסתבכו והייתי חייב לדעת שאני לא טועה בקשר אליך."
"אני לעולם לא אבגוד במילה, וגם לא בך," אני אומר לו.
"יש לי רגישות בכל מה שקשור למילה," הוא אומר לי, "בוא ניכנס חזרה. ארוחת הבוקר כבר מוכנה מזמן."
מילה מחפשת את המבט בעיניי.
"הכל בסדר מתוקה," אני אומר לה, "דיברנו על ג'ייסון. הוא נחקר שוב אתמול אחרי שרוי מסר לו הודעה שהייתי איתך במסיבה. לשם מה דיווח לו? את זה ניסו לברר. מסתבר שרוי משחק בו מסיבה כל שהיא."
"וכל זה לא קשור אליך לדעתך?" היא שואלת בחשש.
"ממש לא. ג'ייסון הסתבך בכל מיני דברים. לכן אף פעם לא סמכתי עליו במאת האחוזים. עם זאת אני לא רוצה שמישהו יפגע בו ואעשה הכל, אפעיל את כל הקשרים שלי, שזה לא יקרה."
אני מישיר מבטי אליה שתראה שדבריי כנים.
"בכל מקרה אנחנו פה בינתיים, ושאחרים יפתרו את הבעיות. אגב ג'ון מה בדיוק סיפרת שקורה איתי?" היא פונה אליו.
"האמת שלא שאלתי. אני יודע ששון בקשר צמוד עם תיאו. אולי באמת תשאלי אותו מה יודעים ביחידה," הוא זורק לעברי.
"ומה בקשר אליי?" אני שואל אותו, "גם אני וגם ג'ייסון לא נמצאים."
"אצלך זה הרבה יותר פשוט. אנשיך יודעים על המלכודת שטמנו לך ולכן הוצאת מלוח התורניות בשבוע הקרוב. מיניתי מישהו ממקורבי למלא את מקומך. אחד שלא שואל שאלות, כך שאין לך מה לדאוג."
"את מי?" שואלת להפתעתי מילה.
