ג'ייסון
אני ניזכר בחקירה שעברתי אצל האישה שאת זהותה אינני יודע. היא העמידה בפניי את הבחירה למי להיות נאמן.
אני יודע שאני רק הולך ומסתבך כל הזמן. נכון שאני רוצה להציל את עצמי, אבל עושה את כל הבחירות הלא נכונות.
"אתה באמת חושב שאני יודע את מי המפקד שלי מזיין?" אני שואל את האיש עטוי השחורים.
"אני שוב חוזר על מה ששמעתי. המפקד הגיע עם הילדה למסיבה בבית של אימא שלה. תסביר לי את המשפט הזה ואיך זה קשור ולמי," הוא אומר לי.
אני יודע שאיש לא יאמין לי שאינני יודע מהי האמת ועליי לאלתר תשובה. אני חושב מה היה אומר עכשיו המפקד וכועס על עצמי שאינני יודע. אני מכיר בעובדה שהוא חכם ממני.
"ובכן, הייתה מסיבה בבית אימה של הילדה והמפקד החליט לבוא איתה למסיבה.
עכשיו בוא ננתח את זה.
אין לי מושג מי זאת האם ומי זאת הילדה. וגם לו ידעתי אין לי מושג איך כל זה קשור ומדוע רוי סיפר לי על כך.
עכשיו אתה יכול לקשור אותי הפוך מהתיקרה, להעניש אותי במכות חשמל, או לתקוע את ראשי באסלת השירותים עד שאחנק, ועדיין לא יהיו לי תשובות, מהטעם הפשוט שבאמת אין לי."
"אתה חושב שאני מאמין לך?" הוא מסנן לעברי, "כי לא אהסס לנקוט נגדך בכל השיטות שהצעת לי."
"יש לי הצעה טובה מכל אלה. פשוט תירה בי. תחסוך לך את הזמן.
אני מסובך עם הרוסים כי הם סוחטים אותי, הבוס שלי כבר לא מאמין בי אחרי שהובלתי אותו למלכודת, וקצין המשטרה יודע עליי יותר משאני יודע על עצמי. ואתה? אני כבר לא יודע מה אתה יודע עליי. אז בוא נגמור עם זה לטובת שנינו."
הגבר לבוש השחורים הולם בכח על השולחן. הייתי בטוח שהוא ישבור אותו אבל להפתעתי הוא נשאר שלם.
"תלך לכל הרוחות," הוא מסנן ויוצא מהחדר בצעדים מהירים. אני שומע את הדהוד צעדיו במסדרון. זה נשמע כמו פלוגה שלמה ואני תוהה איפה אני.
אני מותש. אין לי יותר כח להלחם על חיי. אני באמת לא מוצא להם טעם. אם רק לא הייתי אזוק כעת הייתי מוציא שרוך מנעל ההתעמלות שלי וחונק את עצמי למוות.
פתאום האורות בחדרי מתעממים ומסך גדול נדלק.
"עד כמה חשובים לך חייך?" אני שומע קול בוקע מהמסך. אני מתקשה לזהות את מי שיושב בחשיכה מולי.
"אני גמור. חיי אינם שווים מאומה. אני מבקש שתנתן לי האפשרות לגמור אותם," אני אומר בקול אדיש, אבל המילים צורבות לי בגרון.
"מה אתה יודע על רוי?" שואל הקול המסתורי.
"אני לא מדבר עם מי שמדבר אליי בחשיכה," אני עונה לו. אני יודע שהוא לא יאהב את מה שאני אומר, אבל באמת מה כבר יש לי להפסיד. אני שבר כלי.
"דבר איתי. זה לא הזמן להתניות," הוא עונה לי.
"בבקשה תראה לי אותך," אני מבקש ממנו בקול שבור.
"אתה אמיץ," הוא אומר.
שקט משתרר בינינו דקות ארוכות.
"כבו את המצלמות," הוא אומר לבסוף, "אני רוצה אותו לבד."
הדלת נפתחת פתאום ברעש גדול. לרגע נדמה שהיא תעקר מציריה. העיניים שלי נקשרות בבד שחור, יד חזקה אוחזת בזרועי ומובילה אותי החוצה. אני מודע לכך שאני בחוץ בגלל מכת הקור שמכה על פניי.
"תזהר על הראש," הוא אומר לי ודוחף אותי קדימה.
אני מועד ונופל לעבר הריצפה, אבל אז תופסת אותי יד חמה ומייצבת אותי. במשיכה אחת מוסר כיסויי עיניי. אני ממצמץ למרות שהמקום מואר באור רך, ובוחן את מי שמולי.
"שב," הוא אומר לי, הפעם קולו אינו פוקד.
אני יושב על הספסל במושב האחורי של רכב מעקב משטרתי.
"עברת את המבחן כשבחרת לא לפגוע במפקד שלך ולא בחוקרת שחקרה אותך. בזכות זה קנית חסינות. אני ראש הארגון שלך, של כולכם," הוא אומר.
מעטים האנשים שפגשו את מי שעומד בראש צמרת כוחות המשטרה. גם שמו איננו מוכר לכולם. למרות זאת יש בגבר מולי משהו שגורם לי להאמין לו.
"מה שאני מבקש לדעת מה הקשר של עורכת הדין לרוי," הוא אומר לי ישירות.
"הוא המאהב שלה, כך נראה לי," אני עונה לו.
הוא מישיר מבטו אליי, מצמצם את עיניו ומבטו חודר לי לתוך הנשמה ועושה בה שמות, גורם לי לצמרמורת.
"אני לא משקר המפקד," אני אומר לו.
"על חיי האהבה של הבוס שלך אתה לא יודע. איך אתה יודע על מה שקורה בחייו של רוי?" הוא שואל אותי.
"הנפילה שלי התחילה מרוי. הוא איים עליי אחרי שגיליתי שהוא מנהל רומן עם עורכת הדין," אני אומר לו בשקט.
"ומה יש לו לסחוט אותך?" הוא שואל ומבטו מרוכז בי, מבהיר לי שהוא ידע אם אני משקר.
"הייתי זקוק לכסף ומעדתי. הוא אמר שייספר לכולם שאני הומו, מה שנשבע לך המפקד, איננו נכון," אני עונה לו.
"מעולם לא שפטתי אדם לפי העדפותיו המיניות," הוא אומר לי בקול יציב, "כך שזה לא מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי הוא מה עשית כדי להרוויח את הכסף."
"רוי סיפר לי שהוא חושד שחברה שלו בוגדת בו. הוא ביקש שאתן לו שם של מישהו שנחקר אצלנו כדי שידובב אותה," אני עונה.
"ומה עשית?" הוא שואל.
"אתה צריך להבין המפקד שאני לא פושע. אני לא חושב כאחד כזה. תמורה הבטחה לאלפייה נתתי לו שם. אמרתי לעצמי שהוא כקצין משטרה יוכל בכל מקרה להגיע לשם של הנחקר בעצמו. ברור שהוא לא רצה להשאיר עקבות ולכן ביקש ממני שאכנס למערכת ואוציא לו את הפרטים שלו," אני עונה לו.
"ואת זה עשית תמורת אלפייה," הוא נד בראשו.
"כסף שסירבתי בסוף לקחת. אמרתי לך שאני לא פושע," אני אומר ומקווה בכל ליבי שהוא יאמין לי כי זה בדיוק מה שקרה. את המידע נתתי לו אבל ברגע האחרון הרגשתי שזה לא מעשה נכון וסירבתי לקחת את הכסף למרות שהייתי זקוק לו.
"אני מאמין לך," הוא אומר לי להפתעתי, מה שמעודד אותי להמשיך לדבר. אולי אני תמים.
"אני לא יודע הכל, אבל יודע שיש משהו שקשור לבת שלה. הבנתי שהוא רצה להפחיד את הבת שלה, ובמקום פגע בחברה שלה," אני שוקל כל מילה.
ג'ון וייד
"רוי היה חבר של הבת שלה? היא זו שבגדה בו?" אני שואל ומרגיש שהבטן נשרפת לי בפנים. אני נושם נשימות שטוחות כדי לשמור על פנים חסרות הבעה.
"לא מה פתאום. אמרתי לך שעורכת הדין המאהבת שלו," אני עונה לו מבולבל. מאיפה הוא הביא את השאלה הזאת.
"למה אם כך רצה לפגוע בבת שלה?" אני מרים גבה בשאלה.
"על כך אין לי תשובה. שמעתי שהיא מתנהגת מאד בזלזול לבת שלה. כאילו שיש לה בטן מלאה עליה. למה? אני לא יודע," הוא עונה לי.
אני מביט בו במבט חודר, מנסה לשבור אותו, אבל הוא רק מביט בי בתחינה. "אני באמת לא יודע המפקד מה הסיבה לכך."
"אמרת שאתה לא יודע את מי המפקד שלך מזיין ועם זאת אתה יודע שהוא היה, בעצם עם מי הוא היה במסיבה?" אני שואל אותו.
"רוי אמר שעם הבת שלה. למה הוא אמר לי את זה? אולי כי רצה לתת לי מידע על המפקד מסיבה כלשהי. הוא מנסה כל הזמן לטחון לי את הראש נגד המפקד. אין לי מה להפסיד יותר ואני אעמוד מולו ולא אפגע במפקד שלי."
"בוא נסכם את מה שאתה כן יודע. רוי ביקש לפגוע בבת של עורכת הדין," אני דוחף את ידיי לכיסי כדי שלא יראה את האגרופים שלי שמוכנים כעת לפוצץ מישהו בלי לחשוב הרבה.
"כן. והיא שלחה את רוי ללמד אותה לירות. אתה מבין היא הייתה ילדה בת תשע עשרה כשזה קרה, והאימא העמידה פנים שאיננה מכירה אותו. הוא מצידו שיחק שהוא צריך את הילדה לחקירה. אני חושב שהוא דחף אותה להתגייס ליחידה מיוחדת שמבצעת פעולות מסכנות חיים."
"אתה מכיר את הילדה שלה?" אני שואל. אני חייב לדעת.
"לא," הוא עונה.
"אם אראה לך תמונות תדע לזהות אותה?" אני מנסה ומעלה שורה של תמונות.
"אני נשבע לך המפקד שאני יודע הכל ממה שרוי מספר לי. עכשיו שאנחנו מדברים אני תוהה למה באמת הוא סיפר לי את כל זה?" הוא אומר לי מהורהר.
"עכשיו אתה מתחיל לדבר לעניין," אני עונה לו, "הוא השתמש בך. השאלה במי הוא רצה לפגוע?"
"מה אתה יודע על היחידה המיוחדת של הבת שלה?" שואל אותו שון שנמצא שם בצד כל הזמן רק שאני דאגתי שמבטו של ג'ייסון יהיה מרוכז רק בי והוא לא יבחין בו.
ג'ייסון מסתובב בבהלה לצד ומביט בו המום. "אני מניח ששמעת שאמרתי שאני יודע הכל משמועות. שמעתי שמדברים על אנשים ב…לבוש שחור."
הוא עוצר רגע והמבט המבוהל בעיניו מראה שהוא מאד נסער.
"אני מבין שהם פועלים בלילות. אין לי מושג אם הבת שלה באמת שם או לא. נראה לי קצת גדול על ילדה בגילה. אני מתחיל להבין שהאכילו אותי הרבה שקרים."
אני מבין כבר ששטפו לג'ייסון את המוח והוא כבר לא מבדיל בין מה שסיפרו לו ומה הוא באמת יודע.
"אם בלילה ההוא החוקרת הייתה שמה גם תמונה של רוי היית עדיין יורה ברוסי?" אני יורה לעברו שאלה.
הוא מביט בי המום. עיניו פקוחות לרווחה בתדהמה. "אני מניח שכן," הוא עונה לבסוף בקול שכמעט לא נשמע.
"ג'ייסון אתה לא זה שנחקר פה, אתה זה שמעיד. אתה מבין את ההבדל? אתה קורבן פה לא פחות מאחרים," אני אומר לו ורואה אותו נושף את האוויר שהיה כלוא בו.
"קח אותו למקום מבטחים," אני אומר לשון, "אין צורך לכסות את עיניו. תספק לו כל מה שהוא צריך ותדאג לו לשמירה כל עוד אנחנו בחקירה."
"אתה בחור טוב ג'ייסון. הנסיבות סיבכו אותך, אבל אני מבטיח לך שנוציא אותך משם. עוד תחזור להיות אדם חופשי," אני אומר לו ומושיט לו יד ולוחץ אותה חזק.
הוא מביט בי לרגע ויוצא עם שון מהרכב.
*
אני נוסע לעבר ביתי. השעה שעת לילה מאוחרת. בשעה הזאת הכל מחשיך מאד רגע לפני שיום חדש מפציע.
אני נכנס לרחוב ורואה את הצל ששומר על ביתי. אני מסמן לו עם הפנסים שזה אני, רגע לפני שהשער נפתח ואני נבלע לתוך החצר.
אני נכנס להחנות את הרכב במוסך. אני מעיף מבט על האופנוע הגדול שחונה בתוכו, ורואה שלוחיות הזיהוי שלו הוחלפו לכאלה מקונטיקט. אני מחייך לעצמי. העטלפים האלה חושבים על כל פרט. הילדה שלי בידים טובות.
אני מרגיש צורך לשתות ויסקי, לטשטש קצת את המחשבות שמתרוצצות לי בראש, אבל מוותר. יש לי רק כמה שעות לישון לפני שמתחיל יום חדש.
אני עוצר ליד חדרה של מילה. אני מקשיב מעבר לדלת ושומע שקט בחדר. אני לא מתאפק ופותח קצת את הדלת, דבר שלא עשיתי מעולם. אני עושה זאת כי אין לי ספק שהם ישנים. שניהם נראו סחוטים מאירועי היממה האחרונה.
אני לא מסתכל עליהם רק מקשיב בראש מורכן לקול נשימותיהם השקטות של מילה ותיאו. זה מספיק לי כדי לסגור את הדלת ולעלות לחדרי.
"מממ.." ממלמלת מייסון ומסתובבת אליי, "אתה בסדר?" היא שואלת בעיניים עצומות.
"לפעמים," אני אומר לה בשעה שאני מוריד מעליי את הז'קט, מפרק את רצועת האקדח, מניח אותו מתחת לכרית, ומושך את החולצה מהמכנסיים.
מייסון מתיישבת לידי ומתחילה לפתוח את כפתורי החולצה. אני רוצה לאמר לה שתחזור לישון, שאני רוצה להתפשט לבד כי מגע ידיה מבעיר אותי ואני לא מסוגל כעת לשכב איתה, אבל מניח לה לעשות זאת.
"כפי שאמרתי, לפעמים אתה צריך לברר מה שלא, לפני שאתה יודע מה שכן," אני אומר לה, מושך את מכנסיי כלפי מטה, נותן להם ליפול על הריצפה ליד המיטה. אני כל כך מותש שלא טורח להרים אותם ולהניח אותם בצורה מסודרת על הכיסא.
מייסון קמה אוספת את בגדיי בזמן שאני נכנס מתחת לשמיכה ונרדם.
רוי
נמאס לי שהיא מסבכת אותי כל הזמן. אמנם רויהיא שווה זיון, אבל לא שווה את זה שאסכן את הקריירה שלי ואולי את חיי.
היא לופתת אותי כמו תמנון ולא נותנת לי להשתחרר ממנה.
אני תוהה איך מאימא כזו יצאה ילדה כזאת מתוקה וטובה.
אני שותל מידע אצל ג'ייסון, מקווה שהוא יפול לפני שמישהו יעלה עליי. אני יודע שזה מעשה נבזי, אבל אני לא חושב כעת בהיגיון.
יש מצבים שאדם כל כך מסובך, שהוא מתפלל שכבר יתפסו אותו. לעיתים עדיף להתרסק עד הסוף. רק משם, מהמקום הנמוך ביותר אפשר באמת לתקן ולהשתקם. לשם בדיוק אני רוצה להגיע.
אני יודע שזאת מילה של קצין משטרה מושחת מול עורכת דין עשירה והגונה. אני קרוב לרגע הזה שעליי להילחם על חיי.
מכל הגברים בעולם בחרה מילה לבוא עם תיאו מ'המיוחדת.'
לפי שפת הגוף שלהם נראה שישנה ביניהם אהבה גדולה. לך תדע. הרי שניהם מיומנים במשחקים. אני גם לא אתפלא אם הם משתפים פעולה מתוקף תפקידם. ואולי בכלל הם באו לכאן אחרי שכבר פיצחו את הקשר בין עורכת הדין לביני.
אני מתקשר לונסה. החברה המתוקה שלי שלא יודעת מי אני באמת.
"בוקר טוב מתוקה," אני אומר לה, "ספרי לי מה חדש בעולם?"
ונסה עסוקה כעת בקריאת החומר לקראת מהדורת הבוקר בסי.אן.אן. אם יש מישהי שיודעת מה קורה בעיר הגדולה זאת היא.
"אתה יודע יותר טוב ממני," היא צוחקת ואני נמס ממנה, "משהו על מאפיה רוסית שאנשיה נעלמו פתאום מהעיר. השמועות אומרות שהם באיטליה. אמרתי לך שאתה יודע טוב ממני."
"את יודעת שאני לא מסתכל על אף אחת פרט לך. מה לי ולרוסים האלה?" אני עונה לה.
"מה עובר עליך רוי. המשפט הזה שאמרת ממש לא הגיוני," היא עונה לי בפליאה, "אתה עובד קשה מידי."
כמובן שאין לה מושג שאני בוחן את תגובתה.
"צודקת מתוקה. ומה איתך? את לא עובדת קשה?" אני אומר ונושם לרווחה שאין לה מושג מה קורה מתחת לאפה, "את יודעת מה בא לי? את ואני עם בגדי ים, את עם הפרחוני הזעיר שלך ואני שוכב לצידך על החול ומשתזף. אבל ברור לך שעיני כל הזמן פקוחה ושומרת עלייך. את אישה מיוחדת במינה ואני לא אתן לאיש לקחת אותך ממני."
"אתה באמת עובד קשה מידי. אני מבינה שאתה צריך לשמוע את זה, אז הנה אני אומרת לך- אני לא מסתכלת על אף גבר פרט לך רוי," היא אומרת, "לך תחמם לי את המיטה. אני אקח מונית ישר אחרי המהדורה ואתגנב לך מתחת לשמיכה. ורוי, זה בסדר אם תלך לישון בלי בגדים. אני אוהבת להרים את השמיכה ולהתפעל מהגוף המושלם שלך."
"אני עדיין ברחובות מתוקה. אני חושב שאבוא לאסוף אותך ונלך לאכול יחד במסעדה שאת אוהבת. תשלחי לי מסרון ואבוא."
