שתיקה נעימה (טעימה)

עיניו היו נעוצות בה בשעה שנכנסה לתוך חדר השינה שלו.

חדר השינה שלהם.

היא הביטה סביבה.

לרגע עברה בו המחשבה על כך שכשבחר את הצבעים

לא חשב שיום אחד תיכנס לכאן אישה.

ואכן עד שהכיר אותה לא נכנסה לכאן אף אחת.

'האם היא אוהבת את מה שהיא רואה?' עברה בו המחשבה.

היא הסתכלה על המיטה הגדולה וחיוך קל הסתמן על פניה.

'מה עובר בראש היפה שלי?"' הוא חשב לעצמו.

היא ציינה בפני עצמה בסיפוק שהמיטה מוצעת ומסודרת כראוי,

כאילו הצטלמה זה עתה לירחון עיצוב בית יוקרתי.

'אין ספק שהצבעים שבחר מראים על כך שזהו חדר של גבר,'

חשבה לעצמה.

עם זאת היא אהבה את הצבעים שבחר.

הריהוט היה מינימליסטי.

מיטה גדולה, שתי שידות לילה.

טלוויזיה עם מסך גדול כיסתה את הקיר שמול המיטה,

וכורסה עם מנורה בפינת החדר.

עינייה התעכבו על הכורסה.

תמיד תהתה למה היא משמשת.

האם הוא יושב עליה ועובד? (הרי יש לו חדר עבודה.)

אולי הוא קורא בה ספר לפני השינה,

ואולי הוא אוהב לשבת ולצפות במי שנמצאת במיטתו.

המחשבה האחרונה גרמה לה לעצב.

היא גירשה אותה בשעה שהזכירה לעצמה שמה שחשוב באמת

הוא שהיא האחרונה,

היא ההווה והעתיד שלו.

הוא ניגש ופתח את הווילונות,

ולנגד עינייה התגלתה העיר הישנה מוארת בשלל אורות.

מרחוק זרמו בשקט מי נהר ההדסון,

ואורות העיר השתקפו לתוכם.

"כשעיצבתי את החדר הזה לא חשבתי שאביא לפה אישה.

את רוצה שאחליף את הסדינים לצבע אחר?" הוא שואל אותה.

"כשאתה עושה איתי אהבה אני עוצמת את עיניי

וכשלא אני רואה רק אותך.

האם זה באמת משנה מה צבע הסדינים?" היא עונה לו.

"רק שתדע שהחדר הזה מושלם בעיניי. לא הייתי משנה בו דבר."

בר

credit: wattpad.com