שנה יקרה,
תמו ימייך ואני מתיישבת לכתוב לך את מילותיי.
אני עוברת ליד מדפייך שהיו מלאים בכאב.
מרפרפת בידי על המדף בו מונחת הכוס המלאה בנגיפי הקרונה ששטפה את ביתי, נגיפים שעדיין לא עזבו לגמרי.
עוברת סמוך ללוח השנה בו מסומנים שבועות של בידוד, וחודשים של סגר.
על כל אני אני לא מתעכבת אלא ממהרת לראות את הטוב בך , ומודה.
על הקשר הקרוב שהתחזק עוד יותר בימים האלה של ההסתגרות בבית.
על כל יום, ולא היו רבים כאלה, שיצאנו לטבע להנות מיפי הבריאה.
על האביב שפרח בשיא יופיו, על הגשם שהרווה את האדמה שהתעוררה מקפאונה.
על הדברים הקטנים שהיו בך, רגעי הקסם
שלמענם שווה כל המסע המפרך הזה.
וכמובן על הכתיבה שלי .
אמנם העריכה של הספרים לא הסתיימה אבל הכתיבה ממשיכה לזרום ולהשתפר, יחד עם האתר שלי.
מי שמלווה אותי מקרוב רואה את השינוי.
"תהיי אמיצה," אמרה לי ה-אחת שיודעת בימים לפני כניסת השנה. לקחתי את מילותיה ברצינות.
אני בוחרת להודות לך על כל הרגעים האלה, וגם אם לא הגשמת לי את כל החלומות, אני יודעת שהם עוד יקרו.
מרימה כוסית אחרונה לכבודך
ומאחלת לך דרך צלחה.
ברוך בואך השנה החדשה.
שלך,
בר