אתה עומד מולי.
אני רואה את המבט בעיניך
מצטמצם מעט,
מרוכז,
מנסה להפנט אותי אליך.
בלי מילה אחת מיותרת
אתה אומר לי:
"אני כאן,
ואת יודעת מה אני רוצה."
בהרעדה קלה של
השפה התחתונה,
בנגיעה קטנה עם הלשון,
בנשיכה קטנטונת כזו
שמנסה להחניק
את מה שגועש בך.
מין משחק כזה
שאתה שולט
בתשוקותיך.
ברור לך,
כשם שברור לי,
שאתה על הקצה.
בדיוק כמוני.
ואז ידך נשלחת לעברי.
אני יכולה להרגיש את חומה,
עוד לפני שאתה נוגע בי.
אתה מקפיא את הרגע,
בכך שמסיט אותה
לעבר שיערי,
ומזיז אותו מעיני,
נוגע באגביות בלחי.
זה הרגע
שאני מפסיקה לנשום,
כי אם לא….
אתה כבר יודע…
מאפס ל-מאה….
ב.א.