את לא ידעת
איך להתמודד
עם מה שקרה.
ככה זה עם צלקות.
מביטים בך מבחוץ,
רואים שאת שלמה,
וחושבים:
היא בסדר.
הרי לא את בחרת
להקלע
למה שנקלעת.
ושתקת.
לאט לאט
גם הדמעות
נבלעו בתוכך
וכבר לא זורמות החוצה.
לו יכולת
אפילו פעם אחת
לבכות
את הקרביים שלך
החוצה.
אבל לא.
כמו פקעת צמר
שהסתבכה בקשרים מרובים,
אני פורמת בעדינות
את סלילייך,
כדי להחזיר לך
אותך.
מוקדש…
בר