כשאני כותבת, ולא משנה מה,
לפעמים זה רק צליל שחודר לליבי,
תמונה שעוברת מול עיניי,
או מילים שנאמרות לי על ידי מישהו אחר,
שמציתות לי את הדימיון.
* תמונה 1
אני נכנסת לחדר השינה.
החלון פתוח והרוח מרקידה את הווילון השקוף,
מגלה את העצים הירוקים שבחצר ומכסה אותם לסירוגין.
ריח של דשא רטוב עולה באפי. אני אוהבת את ריח האדמה הלחה.
הוא מזכיר לי את בית ילדותי בעיר התותים.
אני עומדת ושואפת אותו לתוכי……
קאט – התמונה קופאת.
אני נותנת לריח האהוב עלי להתערבב לי בפנים.
חיוך על שפתי ועיניי נעצמות.
** תמונה שניה
אני עומדת בעיניים עצומות במרכז חדר השינה הגדול שלנו.
ריח הדשא מתערבב לי עם ריח אחר, ריח כה מוכר ואהוב לא פחות.
ריח שנושא בחובו את מבשם מי הגילוח שלך הוא שממלא את החלל,
מגלה לי שאתה נמצא קרוב אליי, ממש קרוב.
החיוך על פני מתרחב, אני כבר יודעת מה עומד לקרות……
קאט – התמונה קופאת.
אני מבושמת כולי מהריח שלך ונותנת לשריריי להרגע ולהעטף בו.
*** תמונה שלישית
אני עדיין בעיניים עצומות.
אין לי צורך לפקוח אותן. אני רוצה להיות בשיא חושיי,
כאשר מרגישה את המגע שמתקרב אלי.
אתם יודעים? בעיניים עצומות מתחדדים החושים
ואפשר לראות את מה שלא תמיד רואים בעיניים פקוחות.
כמו למשל טיפות שנושרות מהשיער הרטוב שלו
ועושות את דרכן לעבר העורף שלי. ו
הנה טיפה אחת עושה דרכה אלי…..
קאט – התמונה קופאת.
אני מרגישה את טפטוף הטיפות, מרגישה שגופי כולי נרעד למגען.
**** תמונה רביעית
עכשיו כבר איני צריכה לדמיין.
אני מרגישה את מגע ידיו עוטף את עורפי,
אוסף את שיערי כסרט קשירה
ומושך מעט את ראשי לאחור כדי שיוכל להגיע לשפתיי ולעשות בהן כרצונו.
אני יודעת שזה יתחיל באיטיות מענה, מרפרפת כזו.
הוא לא נותן לי להוביל. הוא נרתע לאחור……
קאט – התמונה קופאת.
הוא משאיר אותי משותקקת. מחפשת את שפתיו,
אבל לא,
הוא רוצה שאלמד התאפקות מהי.
***** תמונה חמישית
אני רוצה לפקוח את עיניי אבל הן מסרבות.
הן נשמעות לו יותר מאשר לי עצמי.
"סבלנות," הוא לוחש לי.
אני נאנחת שואפת לתוכי את הריח שלו,
שמהול כבר בריח של תשוקה
שמתערבב עם ריח המבשם שלו
וריח הדשא הרטוב………
וכך תמונה, אחרי, תמונה עד ש…..
*********** תמונת הסיום
אני שואפת לתוכי את האויר כדי להשקיט את פעימות ליבי הדוהרות,
בשעה שגופי שרוע על המיטה,
עטוף בזרועותיו.
רגע אחרי שנכנעתי לו,
רגע אחרי שהוא איבד שליטה.
בר