בר אבידן -מאמינה באהבה

ביום שאחרי
עדיין מהדהדים הזכרונות
בתאי הגוף
שמותש
ממה שהיה
אז.
למדתי
לא להלחם בגוף,
כשם שלא נלחמת בך
כשאתה סוחף אותי
למחוזותייך.
ועדיין
זוכרת היטב,
שבסוף
המים שמאיימים להטביע,
נסוגים מהחוף
ללב ים,
שהאש גוועת לאיטה,
והרוח הנעימה
מזרימה לנו
את החמצן לריאות.
כי אחרת,
איך נשרוד?
בר?