כל כך נסערת.
חסרת סבלנות.
לא יכולה לחכות
אפילו רגע אחד.
הוא מתקרב אלי,
שותק ונבוך.
אני כולי גועשת.
כבר למדתי אותו,
מאיטה את צעדיי,
למרות שמה שרוצה
זה להתפשט כולי,
ולהתמסר לו.
נושמת עמוק.
פוקדת על עצמי להרגע.
מגישה לו את מנחתי,
צבועה בלבן,
מעוטרת פרחי זהב,
ולבבות אדומים.
בתוכה
כל התשובות,
לשאלות שלא נשאלו.
כל המילים.
שלא נאמרו.
הוא מושיט יד,
עדיין מהסס,
ומתחיל להתיר את הקשר.
אני מביטה לתוך עיניו,
עוצמת את שלי,
ונותנת לו נשיקה רכה
על שפתיו.
בר