הזכרון הבא עלה לי בפרופיל האמיתי שלי.
הוא נכתב לפני שנתיים בחופשה שלי בארץ
בזמן שהרגשתי שמיציתי את נוכוחותי כאן, בחשבון הכותבת שלי,
מאז למדתי ואני נשארת כאן…
יש מי שאמר לי
שגרים בי שדים קדמונים.
הוא טעה.
אולי הייתי צריכה שראשי יטלטל,
(ממש באופן פיזי)
בתאונה שהייתה,
כדי שיילחץ בעורפי,
(במקום ההוא שנעים לקבל לטיפות,
להתנקד בנשיקות קטנות)
הכפתור הזה של
Restart,
כדי שתרד עלי ההבנה,
שגרים בתוכי רק פרפרי הרגש,
שאני אישה של מים,
לא של לבה רותחת.
וכן,
מים יכולים להיות סוערים,
לעיתים אפילו מטביעים,
אך כשהם מאוזנים,
(וזה מה שקורה אצלי בדרך כלל)
הם צלולים ונעימים.
אז לפעמים
כשאנחנו לא מקשיבים לעצמנו,
יש מי שעוזר לנו
לראות את חיינו
באור הנכון.
סגרתי (לתמיד?) את החשבון ההוא
שלי ככותבת,
ואני שוב איתכם
לשתף מילים, חוויות ותמונות.
*
אז לא סגרתי
ואני חיה במלואי פה.
והלבה נמצאת בתוכי
אך בעיקר המים השקטים.
מאחלת לכם יום מלא באהבה
של הזולת,
של עצמכם.
בר