הולכת לראות בית, במסגרת "בית פתוח."
מתברר, שהבית נמכר כבר אתמול.
הסוכנת מתנצלת שלא עדכנו זאת באתר.
היא מצביעה לעבר בית בסוף הרחוב.
"זה בית מקסים, כדאי לך לראות.
הנה במקרה בעל הבית כאן, אני אקרא לו."
להפתעתי הוא אומר לי מיד –
"בואי, אראה לך אותו."
אני הולכת בעקבותיו.
"בבקשה הכנסי, תטיילי בבית, תתרשמי".
אני הולכת ורואה חדר עבודה קטן, עם חלון יפה ומואר,
אמנם אין לו דלת , אבל הוא פשוט מקסים.
אני מחייכת.
אני עולה קומה , מטיילת בין החדרים,
מתפעלת מהחלונות הגדולים.
בדיוק כמו שאני אוהבת.
ואז היא מופיעה האשה…..
מתחילות לפטפט, ואיכשהו מגיעה השיחה לחדר העבודה ההוא.
"אוי זה מקסים שאת כותבת.
זה בדיוק החדר בשבילך.
את לוקחת כוס יין (כוס 1) ומפליגה לך לעולם הדמיון,
פשוט מושלם."
היא ממשיכה ומספרת לי על "חדר השמש" שכל קירותיו זכוכית.
"את יודעת שגם כאן את יכולה לשבת בכל מזג אויר,
גם שיורד גשם (זה ממש כייף,) עם המחשב וכוס יין (כוס 2 ) ולכתוב.
יוצאות מחדר השמש.
"ופה בג'קוזי, את יושבת, נהנית לך מהמסג' של המים,
לוגמת יין (כוס 3) ונהנית מהחיים.
"את רואה את החצר הזו? הקמנו פה אוהלים וחגגנו מלא.
יום נשואין 50 להורים, שם (מצביעה) היה בר המשקאות (כוס 4 ),
ויום נשואין 25 , אז לא נשתה לחיים ? (כוס 5)."
"את הזיקוקים הם משגרים מבית הספר, פה מאחורינו.
אנחנו יושבים לנו על הדשא עם כוס יין (כוס 6) ונהנים מהחיים.
מכל כוסות היין הדימיוניות האלה אני כבר שיכורה לגמרי.
האמת, הבית מקסים ואני מתאהבת, ממש לא צריכה שכנוע.
אבל אז היא שולפת קלף מנצח.
"את רואה את הגבעה בסוף החצר האחורית, איזה
זריחות מדהימות את רואה שם,
ומזו בחזית השקיעות על הגבעות מעל הנהר
כן שכחתי לציין שהבית קרוב לנהר, ויש שם מסלול הליכה, ריצה ורכיבה…"
ועוד היא מסבירה לי ש"אני לא סוגרת אף פעם את הוילונות,
כי גם בלילה נוצצים הכוכבים מבעד לחלונות הגדולים."
אני כבר נושכת את שפתי מרוב אושר.
כל הדרך הביתה אני נלחמת בשכרות הדמיונית שלי, כדי להחזיר את ההגיון.
בינינו עומד רק עניין פעוט, שנקרא המחיר המבוקש (המוגזם).
הזמן יאמר, אם הבית יהיה שלי או לא .
כי מה שצריך להיות יהיה,
לא כך?
****
עברו כמה ימים מאז.
היין שקע ואני נזכרת בכך שעם כל הריגושים שיש לבית הזה להציע,
זה לא מה שאני מחפשת.
בכל מקרה, זכיתי להכיר זוג מקסים,
ואני בטוחה שזו רק התחלה של ידידות מופלאה.
בר
#getemarie.com