דווקא בימים האלה
שאנחנו בבית,
אנחנו מחפשים יותר
את הקירבה בינינו.
שאנחנו בבית,
אנחנו מחפשים יותר
את הקירבה בינינו.
אני רואה אותך
יושב ועובד,
אתה רואה אותי
יושבת וכותבת.
איכשהו תמיד
אנחנו מוצאים עצמנו
אחד ליד השנייה.
השתיקה יחד נעימה לנו,
אין לנו צורך במילים.
בתאום מושלם
אנחנו מרימים עינינו
אחד לתוך השניה.
מבטים שמדברים ביניהם,
מתרככים,
מתמלאים רגש
מדברים אהבה.
אתה מטייל בתוכי
אני בתוכך.
לעיתים
ננשכות השפתיים,
לפעמים
ניתקות מעט השפתיים,
לשון מתלקקת.
ולפעמים
שכבר אי אפשר,
אתה מתקרב אליי
ומנשק אותי.
כאילו
לא יהיה יותר מחר
כאילו
בזה תלוי המשך קיומנו.
בלי שנאמרה מילה.
רק נחמה
בטעם של טיפות דבש מתוקות,
שעוברות בינינו.
בר