יש כל מיני שברים.
כאלה שמתנפצים
ברעש גדול.
לעיתים פוצעים,
מדממים,
אפילו עד מוות.
יש שנסדקים
לאורך זמן.
את לא מופתעת
כשאת רואה את השלם,
מתפרק לרסיסים.
ויש כאלה
שקורים בשקט.
בדממת מוות.
שאת עומדת מולם
נטולת כח להגיב.
הם מרוקנים אותך
מכל מה שהיה בך.
כל הכוחות,
כל קירות המגן,
הכל.
עד שלא נותר בך כלום
ממך.
דווקא אלה ,
יכולים לשחרר ממך,
את הדמעות שהצטברו בך
שנים,
אלה שרצית כל כך לבכות
ולא הצלחת.
וצריך שיהיה לידך
את האחד,
שפשוט לא יוותר,
בין אם ידו בדבר
או לא,
ויאסוף אותך חזרה
לעצמך.
בר