בית משפחת תומפסון, לונדון
"את מבינה שיהיה מחיר להתנהגות שלך," אומר ג'וזף תומפסון, אביו של גיא, לאשתו נעמי, "הרי לפני שגיא נסע הוא אמר לך שאיננו מעוניין להתחתן, ובטח לא עם אליזבת. אבל את בשלך. מדוע? כי זה נראה מתאים יותר בעיניך? אז תדעי לך שאני מאד התרשמתי מהאישה שלו. היא אוהבת את הבן שלי באופן שלא ראיתי הרבה זמן. צריך רק להסתכל על האופן בו הוא מסתכל עליה ולהבין מה עוצמת רגשותיו כלפיה.
נעמי יושבת ושותקת. "אני שלחתי כבר כמה הודעות לאליזבת. היא לא עונה לי," היא אומרת לו.
"את בכלל שמעת מילה ממה שאמרתי?" שואל ג'וזף.
"אני אומרת לך שאני מנסה לדבר עם אליזבת שתרפה כבר מגיא. היא רצתה בו בגלל הנוחות שבדבר. אתה מכיר אותי והגאווה הארורה שלי. כל כך רציתי לחבק את הילדה הזו. היא כל כך אוהבת את גיא. לא ראיתי עוצמה כזו של רגשות כמו זו שקיימת ביניהם. אני חייבת קודם כל לתקן את מה שקלקלתי כדי שאוכל לעמוד מול גיא ולבקש ממנו שיסלח לי."
"אם כך אימרי זאת לגיא. אני לא בטוח שהוא יאמין לך, כשם שאני לא מאמין לך," אומר לה ג'וזף.
וכך היא עושה.
"באמת?" עונה לה גיא, "זה מאד מוזר. אני פגשתי בה בבית הקפה של וילי והיה לי ברור שהיא דיברה איתך."
"אין טעם שאכחיש את העובדה שאני יצרתי את המהומה הזו בהשפעתה של אליזבת," אומרת נעמי, "זו הייתה טעות מצידי. אני רוצה לתקן את הטעות הזו ולכן אני מנסה ליצור קשר עם אליזבת אך היא לא עונה לי."
"אני לא יודע אם את מבינה מה את עשית," עונה גיא, "אני לא אתן למה שקרה לעבור בשקט. אולי הכוונה שלכן הייתה לסלק את אשתי מחיי, אבל בכך פגעתם גם בי. אני יושב כעת עם עורך דיני ועובר על כתב התביעה שהוא מנסח מהבוקר. זו היא הטיוטה הסופית וכאשר נסיים לעבור אליה היא תודפס ותשלח עוד הבוקר לבית המשפט. אני מצטער אבל אין לי זמן לדון איתך כעת במעשייך. אני כעת משלם עליהם."
"שמעת אותו ג'וזף?" מתלוננת נעמי.
"הוא מכיר אותך יקירתי. הוא לא האמין בכנות דברייך. למען האמת אני לא רוצה להיכנס לקלחת הזו, אבל אני די מבין אותו. הדעות שלך בקשר למועמדות כאן בסיטי ידועות. ברור לגיא שאת מאוכזבת ממנו. למען האמת גם אני מאוכזב ממך. באמת חשבתי שאושרו עולה על מה שיגידו כאן. אני בטוח ששירז עוד תכבוש את לונדון. אני לא בטוח שאת תהיי חלק מזה," אומר ג'וזף ופונה ממנה לחדר העבודה שלו לקרוא את הסקירות הכלכליות של עיתוני הבוקר.
"אני פשוט לא מכירה אותך," קוראת אחריו נעמי, "חשבתי שלך ולי יש ערכים משותפים ולכן נישאתי לך. אני לא יודעת מה מצאת באשה הזאת, מה גורם לך לחשוב שיש לחסרת התרבות הזו פוטנציאל. אני מתפלאת שאתה לא מבין שהבן שלך הולך להקים שערורייה. הוא לא מסתפק בכך שאליזבת אמרה שתשקול למשוך את התביעה נגדו. הוא רוצה להשפיל אותה לעיני כל."
"אל תפריעי לי כעת עם הדרמות שלך נעמי," עונה ג'וזף, "להזכירך אני עדיין עובד וקריאת הנתונים בעיתון היא חלק מעבודתי. אני מבקש שתניחי לי כעת."
"מה יעזרו לך עסקיך אם ייהרס שמך הטוב?" היא אומרת לו בכעס.
"על השם שלי שהתערבב בעיתונות היית צריכה לחשוב לפני שבישלת את הדייסה שבישלת," הוא עונה לה, "אני חושב שהייתי מספיק ברור. אני צריך שקט כעת."
"אני הולכת למועדון כעת. אני אבקש מעובדי משק הבית שידאגו לך. אל תצפה לשובי," אומר נעמי ויוצאת מהחדר.
ג'וזף מקשיב לקול טיפוף עקביה של אשתו על ריצפת השיש. הוא שומע את דלת הכניסה נפתחת ונטרקת בשעה שנעמי יוצאת מהבית. הוא ניגש לחלון ומביט מבעד וילון לראות שהיא עוזבת את שטח האחוזה. רק כאשר הוא רואה את שערי הברזל נסגרים מאחורי המכונית שדוהרת החוצה הוא ניגש להתקשר לבנו.
"אני עומד מאחוריך גיא. חשוב לי שתדע זאת," הוא אומר לבנו, "אני מוכן לסייע בכל דבר שאדרש."
"אני לא רוצה לגרום לבעיות בינך לבין אמא," עונה לו גיא בקול חסר רגש.
"מי שגורם לבעיות ביני לבין אימך, זו אימך. אינני מסכים לדרך בה היא פועלת. במו עיני ראיתי כמה אתה אוהב את אשתך ולא איכפת לי מה אחרים חושבים על הנישואים שלך. תבין שרק האושר שלך חשוב לי," אומר ג'וזף.
"אני מעריך את דבריך מאד אבא," אומר גיא, "אבל הייתי מעדיף להרחיק אותך במידת האפשר מהלכלוך שעומד לצאת בבית המשפט."
ג'וזף מסיים את השיחה עם בנו כאשר העוזר האישי שלו, אנתוני, נכנס ובידו מכתב. "סר וילסון, אביה החורג של אליזבת ביקש ממני למסור לך את המכתב," הוא אומר לו.
ג'וזף לוקח מידו את המעטפה החתומה בחותם של משפחת וילסון, פותח אותה, ומוציא מתוכה נייר. הסמל של משפחת וילסון מתנוסס על צידו הימני.
סר תומפסון היקר,
אבקש להיפגש איתך כדי להסדיר את הסכסוך שנוצר בין בתי החורגת לבנך.
מייחל לאיחוד משפחותינו בקרוב.
בכבוד והערכה,
מרק ויליאם ג'ורג' וילסון
ג'וזף בוהה בנייר דקות ארוכות. הוא מרים את עיניו ומביט מבעד לחלון. המחשבות שלו נודדות לחיים שלו עצמו. הוא נזכר במסלול חייו שהוכתב לו מראש. היה ברור שהוא ילך לפנימייה הנכונה, ילמד באוניברסיטת אוקספורד כלכלה ומנהל עסקים ויכנס לעולם העסקים כמו אבותיו לפניו. כמו גם שיבחר באישה הכונה, זו שמתאימה לו מבחינה חברתית. האם הוא מאושר? לא תמיד.
הוא יודע שלידת בנו גיא הייתה אחד הרגעים המאושרים בחייו. מהרגע הראשון שהחזיק אותו בזרועותיו הרגיש קשר מיוחד לילד הזה ולא היה איכפת לו אם יהיו לו עוד ילדים מלבדו. הקשר שנוצר ביניהם הפך להיות כל כך מיוחד שלפעמים הוא לא היה צריך איש מלבדו. האהבה הגדולה שלו כלפיו נמשכת עד היום והוא לא ייתן לאיש לפגוע בו. אמנם נולדו לו עוד שני בנים, ואלה דווקא עובדים איתו בחברה, אבל אין הם מתקרבים בכלל למה שגיא עבורו.
ג'וזף תוהה האם המכתב הזה בא בעקבות שיחתה של אשתו עם ליידי וילסון, או בגלל שאליזבת פנתה אליו. כך או כך אין זה משנה לו. גם אם גיא לא היה חותם עדיין על הסכם נישואין עם שירז, הוא לא היה נותן ברכתו לנשואיו של בנו עם אישה שאיננו אוהב. למרות שלמד לאהוב את נעמי עם השנים, הוא יודע שמה שראה בעיניים של גיא בשעה שהביט על שירז הוא דבר יקר מפז.
הוא מחליט לא להזכיר דבר על כך שגיא נשא את שירז לאישה.
סר וילסון ידידי,
אינני נוהג להתערב בענייניו של בני בכורי גיא.
הייתי מציע שניתן לגיא ואליזבת לפתור את הסכסוך ביניהם.
בכל עניין אחר אשמח להיפגש איתך.
בידידות והערכה,
ג'וזף מ. תומפסון
ג'וזף מקפל את המכתב, מכניס אותו למעטפה וסוגר אותה. הוא רושם על גביה :
לידי סר מרק ויליאם ג'ורג' וילסון.
לעינייך בלבד.
"אודה לך אנתוני אם תמסור את המעטפה לידיו של סר וילסון," הוא אומר לעוזרו האישי, "אין צורך להיחפז כיוון שאין אני מחכה לתשובה."
אחרי כתיבת המכתב מרגיש ג'וזף עייף ועולה לחדרו לנוח.
בבית משפחת זהריאן, איראן
נעימה זהריאן, אימה של שירז מנגבת את הזיעה מעל פניה. היא מותשת, אך בעיקר מרגישה את געגועיה לבתה היפה במלוא עוצמתם. היא מבינה שלא לעזרה שלה היא מתגעגעת, אלא פשוט לנוכחות הקסומה שלה. היא יודעת שהיא זו שהשקיטה את רוחה כל השנים. לרגע לא האמינה שתיפרד ממנה כל כך מהר, שכן היא הצעירה בבנותיה. עם זאת היא לא התפלאה שהאנגלי רצתה רק אותה. הוא נראה לה איש עם לב טוב. היא ראתה בעיניו כיצד הוא מסתכל על שירז. לא כמו כל הגברים כאן בשכונה שהסתכלו בה במבט כזה שמראה מה הם בדיוק רוצים לעשות לה. היה במבט שלו מלא רגש כל פעם שהוא הסתכל עליה. היא מתפללת כל רגע משעות היום שבתה מאושרת.
היא אסירת תודה לגיא ששיתף אותם בטקס נשואיהם. היא הרגישה שהייתה שם. עכשיו היא יושבת מול מכשיר הטלפון וקוראת שוב ושוב את ההודעה של בתה. היא שמחה שלמדה אנגלית ויכולה לקרוא את המכתב.
מאמאן אהובה שלי,
יברכך השם.
אני רוצה להודות לך שהיית איתי ביום החשוב הזה בחיי, בשעה שהפכתי לאישה נשואה.
אני רוצה שתדעי שבעלי כיבד אותי בכל הימים לפני נשואינו ושמר על כבודי.
בליל כלולותיי עשיתי כמנהג ארצנו. את המגבת עם דם בתוליי הראיתי לבעלי ואף לאימו ואביו. היה חשוב לי שהוא ידע שבאתי אליו טהורה. היה חשוב לי גם שהוריו ידעו למרות שאין זה מנהג המקום.
אני עדיין לומדת לשלב בין שני העולמות.
אני מודה לכם שאישרתם את נשואיי לגבר המדהים הזה. הוא נותן לי להרגיש בבית כאן, למרות שהמושג בית כאן שונה. יש לנו צוות עובדים וזה לא פשוט לי בכלל. הייתי רוצה לעשות הכל לבדי, אבל זה בית עצום וזה מנהג המקום.
אני שולחת לך את אהבתי העזה וגעגועיי הרבים ומתפללת שתבואו לבקרנו.
דרישת שלום חמה לאחיותיי. אני אעשה כל שאוכל למצוא גם להן חתנים ראויים.
שלך בהערצה,
מנשק את ידייך מאמאן
בתך שירז תומפסון
למכתב מצורפת תמונה של גיא ושירז בשעה שהם יורדים ממדרגות הבמה עליה הייתה חופתם. דמעות עולות בעיניה של נעימה. היא כל כך פחדה שבעלה לא יסכים לשידוך שמנוגד לכל כללי המקום. התקווה היחידה שהייתה לה הוא עושרו של החתן, וזה אכן מה שהכריע את הכף. כמה בכתה בלילה לאחר החתונה שלא יכלה ללוות את שירז בימים שלפניי. היא שמחה כששמעה על טבילתה של שירז במקווה לפני החתונה. הילדה הזו, למרות שהיא כל כך רחוקה מבית ילדותה, שומרת ומכבדת את כלליו.
"הצלחתי איתה," היא חושבת לעצמה ונאנחת כשהיא חושבת על אחיותיה של שירז. אמנם שרה עוזרת לה לעיתים, אם כי לא בחשק רב, אבל אין מה להשוותה לשירז. היא חוששת מאד מה יהיה כאשר ימצא לה סוף סוף חתן. היא איננה מצויה כהלכה בהלכות הבית.
"אני אסכים להתחתן רק עם גבר עשיר כמו ששירז עשתה," היא אמרה לה הבוקר. אין לה ספק שהחיים בלונדון לא יתאימו לשרה, והיא סומכת על שירז שהיא יודעת זאת.
היא מתיישבת לכתוב לשירז.
בתי היקרה לי מכל,
התרגשתי מאד לקבל את הודעתך.
אינך יודעת כמה שמחת אותי בכך ששמרת על מנהגי ארצנו והגעת לחופתך טהורה לקראת בעלך.
אני שמחה לשמוע שמצאת את אושרך.
אני מתגעגעת אליך יותר ממה שמילים יכולות לספר.
מנשקת אותך בתי היקרה לי מכל
מאמאן שלך
רק אחרי שהיא שולחת את ההודעה היא נזכרת שלא כתבה לה דבר על המשפחה.
גיא
שירז נכנסת לחדרי ומניחה על שולחני שני ספלי קפה ומגש עם עוגיות. היא מספרת לי בהתרגשות שקיבלה ההודעה מאימה.
אין לה מושג שמה שמעסיק אותי היום יותר זה מה שעתיד לקרות בבית המשפט.
אני קם לקראתה ונוגע קלות בידה. "אני מצטער מתוקה על שאינני יכול לבלות את הבוקר הזה. תביני שחשוב שאגיב מייד על ההאשמות של אליזבת. אני רוצה למחוק אותה מחיינו."
"אני אעמוד לצידך בכל מה תצטרך. אם נוכחותי תועיל לך אבוא איתך לבית המשפט, אם תזיק אחכה לך."
"יהיו שם וודאי מלא עיתונאים. את זה אני רוצה לחסוך ממך. הם עלולים להיות מאד אכזריים. הם משתלחים בך כאילו היו כלבים צמאי דם," אני מסביר לה את רצוני ללכת לבד.
"אני לא מפחדת מאיש. יש לי בטחון מלא בך. אולי דווקא כדאי שיראו אותי איתך. שילעגו לי כמה שהם רוצים. אני רואה רק אותך. יום יבוא ואני אלמד את כולם לקח. אני רק צריכה ללמוד איך העניינים מתנהלים כאן. עתידי לצידך, זו מולדתי החדשה ואני מוכנה לעשות הכל כדי שתהיה גאה בי."
"את כזו מתוקה. אני יודע שאת מוכנה ללכת אחרי באש ובמים. מה אתה אומר אד, שניקח את שירז איתנו?" אני מפנה מבט שואל לעברו של אד וילסון.
"במחשבה שניה גיא, אני חושב שעדיף שאני אגיש את מסמכי התביעה לבד. אם זה יגיע לדיון בבית המשפט נדון בנושא. בוא נשב לסיים את כתיבת התביעה."
"אני אצא לטייל עם קטיה," היא אומרת ועומדת לצאת מהחדר .
אני ניגש אליה. "אני מעדיף שתטיילי איתה בגנים של האחוזה. אני לא יודע אם העיתונאים אורבים לנו בחוץ. וקחי איתך את הטלפון. אני ארגיש כך יותר בנוח."
אני עוקב במבטי אחריה ורואה שקטיה מצטרפת אליה, מכשכשת בזנבה משמחה כשהיא רואה את הרצועה בידה של שירז. אני רותח על אליזבת שמונעת ממני לבלות את הרגעים האלה עם שירז.
אני מביט על ההליכה הזקופה שלה. רק לפני זמן לא רב היא חייתה בעולם כל כך רחוק מכאן. איש לא הכין אותה למה שעתיד לקרות לה. הצימאון שלה ללמוד את העולם שלי מרחיב לי את הלב. כמה היא שונה מהנשים המתנשאות שבסיטי שחושבות שכל אחד צריך לנשק את האדמה עליה הן דורכות.
אני יודע שיהיה עליי להשתמש במידע שהגיע אליי על כך שאליזבת הייתה המאהבת של גבר נשוי, של מי שהחשבתי לחברי הטוב ואיש סודי. יתכן גם שאצטרך לחשוף את העובדה שלא הייתי נאמן לה מעולם.
אני ניזכר במילותיה של שירז שביקשה שאם ניפרד, ואין סיכוי שזה יקרה, שהיא לא תבקש ממני דבר.
אני משאיר את אד בחדר. הוא עסוק בהקלדת כתב התביעה ואינו שם לב שיצאתי מהחדר. אני עוקב במבטי אחרי שירז. אני מחייך לעצמי כשאני רואה שהליכתה השתנתה. היא משוחררת יותר, נשית יותר. לא קפואה ועצורה כפי שהייתה עד לליל הכלולות. אין לי ספק שאני מאוהב לגמרי באישה שלי.
אני עומד ומחייך לעצמי. ברקע נשמע צלצול בדלת. מנהל הבית ניגש לפתוח אותה. אני שומע דיבורים שקטים ואת צעדיו מתקרבים אליי.
"מר תומפסון, הגיע אליך איגרת," הוא אומר לי ומושיט לי אותה.
אני מעיף מבט ורואה את חותם משפחת וילסון, משפחתה של אביה החורג של אליזבת, מתנוסס עליה.
אני נושם עמוק וחוזר לחדר העבודה שלי. אד עדיין שוקד בקדחתנות על כתב התביעה.
"קיבלתי איגרת מאביה החורג של אליזבת. בוא נקרא אותה יחד."
אני פותח את האגרת ומקריא אותה-
מר גיא תומפסון היקר,
אבקש להיפגש איתך מיידית.
אני מייעץ לך לחשוב היטב לפני שאתה נוקט צעדים מיותרים.
בכבוד והערכה,
מרק ויליאם ג'ורג' וילסון
אני מתיישב לכתוב לו תשובה.
סר וילסון היקר,
לפני מספר חודשים, טרם צאתי למסע בארצות המזרח
הודעתי לבתך החורגת כי אין לי כל כוונה לשאת אותה לאישה.
כמובן שלא ידעתי אז מה עתיד לקרות,
כך שאין לזה קשר לנשואיי.
לצערי היא עשתה מעשה שלא יעשה,
וניסתה לחבל בנשואיי תוך הצגת מסמך מזויף.
כל בר דעת יודע שלא קיים מסמך כזה חוזה אירוסין.
לא נותרה הברירה בידי אלא לצאת להגנת שמי הטוב.
אינני יודע אם הגיע לאוזניך השמועה שנשאתי לאישה את בחירת ליבי,
הנישואים חתומים כדת וכדין, ואין לי שום כוונה לבטל אותם.
משכך כוונתי להתייצב בבית הדין כדי לדרוש שהצדק יעשה
עקב סירובה של בתך לפרסם הודעת התנצלות.
אני מקווה שתקבל זאת בהבנה.
בברכה ובהוקרה,
גיא תומפסון
אני מכניס את האיגרת למעטפה לבנה שאיננה נושאת את סמל משפחתי ומזמין שליח שיישא את התשובה לסר וילסון.
"אני משער," אד נד מולי בראשו, "שאין לנו מה להמשיך עם כתב התביעה. בהכירי את סר וילסון הוא לא ירצה להיגרר לשערורייה כזו לאחר שיבין שאתה גבר נשוי."
"אני משער שאתה צודק. אם כך אבקש שיגישו לנו משהו לאכול עד שתגיע התשובה. ברשותך אלך לקרוא לאשתי שתצטרף אלינו."
אני יוצא לחצר ושורק לקטיה. היא ממהרת אלי ומגלה לי היכן נמצאת שירז. 'מה לא הייתי נותן כעת כדי לראות את פניו של סר וילסון כשיקרא את האיגרת שכתבתי לו,' חשוב לי לשתף אותה בכל דבר. אני לא רוצה שתחשוב שיש משהו שאני מסתיר ממנה.
"אני מאד מקווה שמתייחסים כאן בכבוד לאבא כמו שבארץ הולדתי," היא נאנחת, מה שמראה לי שהיא בספק. "האם אליזבת באמת תקשיב לאביה?"
"את צודקת. אני לא בטוח, אלא שסר וילסון הוא זה שלא ירצה ששמו יוכתם ולכן הוא יחפש דרך למנוע ממני להגיע לבית המשפט."
"אתה נראה לי כל כך בטוח שלא תאלץ להגיש תביעה." היא קובעת יותר מששואלת. היא משלבת את זרועה בשלי.
"התגעגעתי למגע שלך," היא לוחשת לי.
אני מביט בה ורואה שהיא לא נבוכה מדבריה. "אתה מעניק לי הרבה בטחון. אתה מלמד אותי להיות אישה, בדיוק כמו שאימי אמרה." היא מחייכת אליי בביישנות.
אין לה מושג מה המילים שלה עושות לי. אני מביט עליה ורואה את הרגש מציף את עיניה. כמה שונה היא מהנשים כאן בסיטי. אני לא יכול לדמיין אישה שגדלה להיות אשת החברה הגבוהה מדברת כמוה.
היא קולטת אותי. "אני רואה שאתה מופתע מהמילים שלי. אני מניחה שלא נהוג להביע רגש. בחברה בה גדלתי זה בטח לא מקובל. איש לא שומע אותנו כעת. אני לא מתכוונת להסתיר ממך מה אני מרגישה. אני חושבת שחשוב שתדע מה הקירבה אלייך עושה לי. אם זה לא ראוי שאומר זאת, אמור לי ואחדל."
"את צודקת. אני לא יכול לדמיין מישהי כאן מביעה רגש. אולי זה מה שגרם לי להתאהב בך. הרגש שראיתי בעינייך ."
"אני רוצה ללמוד את כללי ההתנהגות של המקום. יש לי כל כך הרבה ללמוד. אולי כי לא למדתי בעצם כלום פרט לאיך לנהל בית," אני רואה את מחשבותיה נודדות הרחק ממני.
אני יכול לדמיין אותה שוב במטבח הגדול שבבית הוריה, אפופה בריחות של התבשילים שלמדתי לאהוב, של האפיה המתוקה. אני נזכר שראיתי אותך משחקת עם הכלבים בחוץ. אני כל כך שמח שיש לנו את קטיה שכרוכה אחריה והולכת אחריה לכל מקום.
אני מתמלא עצב כשאני חושב על הפגישות שמיועדות לי בעיר ועל כך שאשאיר אותה שעות רבות לבד. אני מחליט לשתף אותה במחשבות שלי. "את יודעת שאני עובד מהמשרד שלי בסיטי. חשבתי שיהיה לי זמן לארגן את רישיון הנישואין ואת הטקס שמגיע לך. החתונה בינינו באה מתוך כוונה אמיתית ורצון לבנות איתך את חיי. דברים שקרו גרמו לדברים להיעשות באופן מואץ שלא הייתי מוכן לו. אני רוצה לקחת חופש ולצאת איתך לירח דבש, רק את ואני, אך קודם עליי לסגור ענייניים דחופים בעבודה שלי." אני מישיר מבטי לעיניה לראות את תגובתה.
היא גומעת בשקיקה כל מילה שיוצאת מפי.
"אני יודעת גיא. אין בי כוונה להאיץ בך. די לי בעובדה שאהיה איתך בלילות. אני בטוחה שתלמד למצוא זמן גם בשבילי. יש לי כל כך הרבה מה ללמוד וכך אוכל לעשות זאת בלי שאצטרך להתפנות אלייך. אני מבטיחה לך שאלמד מהר," כל מילה שלה היא יהלום בעיניי. אני לא מכיר נשים כמוה וכל כך מתרשם מהרצון שלה להצטיין.
אני יודע שלו הייתי נכנע ונושא את אליזבת לאישה החיים שלי היו חסרי ריגוש, ולא רק על בין הסדינים אני מתכוון. "אני לא יכול לחכות לצאת איתך להרפתקה הזו של חיינו המשותפים. אני יודע שאת תנהלי את חיינו בצורה מופלאה, לא תצטרכי כמעט את עזרתי. אני מודע לכך שקשה לך שניהול משק הבית נלקח ממך. את תראי שזה יהיה רק לטובה. זה ייתן לך את כל הזמן שבעולם שאת צריכה כדי ללמוד את הסיטי."
אנחנו חוזרים לבית ומחכה לי בו איגרת נוספת.
מר גיא תומפסון היקר,
אבקשך להמתין עם הגשת התביעה.
זימנתי את אליזבת לשיחה.
אני מאמין שאוכל להגיע איתה להסכם שיהיה לטובת שני הצדדים.
בכבוד והערכה,
מרק ויליאם ג'ורג' וילסון
אני לא ממתין ומחזיר לו תשובה.
סר וילסון היקר,
אני מאד מעריך אותך אדוני.
עם זאת עלייך להבין ששמי הטוב מונח על הכף.
אינני רוצה שישתמע שאולצתי לשאת את גברת תומפסון לאישה.
אני אוהב אותה בכל ליבי ומאושר על הבחירה שלי בה.
אני אמתין עד מחר בבוקר עם התביעה
שכבר הוכנה על ידי עורך דיני.
בברכה והוקרה,
גיא תומפסון
"הנה לך," אומר אד, "סר וילסון חושש מאד ממה שיש בכתב התביעה, לא ברור לי עדיין איך יוציא את אליזבת מהסבך כיוון שהמסמך הודלף לעיתונות.”
"אם יורשה לי לומר," אומרת להפתעתי שירז, "היא תבחר לומר שהיא לא הובנה כהלכה, וכי לא היא שמסרה להם את המסמך. היא יודעת שאתה יודע על עומר. אולי תטיל עליו את האשמה. יש לי הרגשה בלב שהוא יחזור להתנקם בך. הוא מסרב לקבל שבחרת בי על פניו."
"שירז, אני לא אתן לאיש לפגוע בך. העובדה שהוא הרבה לדבר איתך בשפתך בטון חמור לימדה אותי שהוא מסתיר ממני דברים, וגם העובדה שאליזבת ידעה בדיוק מתי אני חוזר הביתה. הוא לא כזה ערמומי כמו שאת חושבת." אני מלטף את ראשה. אני לא רוצה שהיא תחשוש.
"אינני חושבת כלל שהוא מתוחכם בעלי. אני רק מכירה את התרבות שלנו ונקמה היא לצערי חלק ממנה."
"אולי אני צריך להרחיק אותך מכאן עד שכל העניין ייפתר," אני אומר לשירז.
"אני אשתך וחובתי לעמוד לצידך גם בסערות. אני לא אתן לך לעבור את זה לבד. זה בדיוק הזמן להראות שהקשר בינינו אמיתי וחזק," היא עונה לי ומישירה מבטה אליי.
היא שוב מדהימה אותי במילותיה. אולי כי אני עדיין משווה אותה לנשות בסיטי ולתגובות שלהן.
שירז
אני מבינה את אליזבת שהיא נלחמת עליו. היא הכירה אותו לפניי והיא מתקשה לקבל את העובדה שהיא איבדה אותו. אני חייבת לדעת את האמת.
"ספר לי על סיפור האהבה שלך עם אליזבת," אני מבקשת מגיא למרות שאני יודעת שזה עלול להכאיב לי.
"זה בדיוק העניין. זה לא היה סיפור אהבה, אלא סיפור של שני אנשים שהתאימו אחד לשנייה מבחינה חברתית. לא הייתי נאמן לה. היא לא מילאה בחיי תפקיד שחברה אמורה למלא, אחרת לא היית מחפש נשים אחרות. אמרתי לה שאין לי ממש רגש אליה. איתך זה היה אחרת. אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייך כשלא היינו יחד. התרגשתי לפני כל פגישה איתך. מה שלא קרה איתה מעולם."
הוא מלטף את לחיי ואני מניחה אותה על ידו. "קטנטונת, איש לא יפריד בינינו. אני שלך ואין לך מה לדאוג." המילים שלו גורמות לעיניים שלי להתמלא בדמעות.
"תודה," אני לוחשת לו, "הייתי צריכה לשמוע את זה לפני שאני יוצאת למלחמה."
"למלחמה?" הוא צוחק, "את לא בוטחת בי שאגן עלייך?"
"אני יודעת שכן," אני עונה לו מבוישת, "אולי באמת כדי שאלך. יש כמה דברים שאני רוצה לעשות."
אני מבינה שאני אוכל לעמוד מול אליזבת, מול כל החברה הלונדונית רק אם אדע את דרכיה ומנהגיה. אני מחליטה שזה משהו שעליי לעשות לבד. החיים לימדו אותי ללמד את עצמי כיוון שלא הייתי הרבה בבית הספר.
המחשבות שלי נודדות לימי ילדותי.
**
"אבל למה מאמאן?" אמרתי למאמאן בדמעות, "כבר הפסדתי בית ספר פעמיים השבוע."
"את שוב מתווכחת איתי?" היא גערה בי ונופפה מולי במגבת הבד הספוגה בשמן, "כמה פעמים אני צריכה להסביר לך שאם אבקש עזרה מהאחיות שלך הבישולים לא יהיו מוכנים גם בשבוע הבא?"
אני יודעת ששוב אאלץ להכין שעורים בלילה לאור הפנס כשכולן כבר ישנות. לפחות אם היו לומדות, עושות משהו עם החיים שלהן.
"איך אני אמצא חתן אם אהיה בורה?" ניסיתי לנגן למאמאן על הנקודה הרגישה שלה.
היא התעלמה ממנה. "את מדברת שטויות. אל תשכחי בתו של מי את. העושר של אביך יביא לפתחך חתנים רבים."
"אני רוצה שיהיה לי חתן חכם. לא רק אחד שרוצה את הכסף של באבא," נפלט לי בלי שהתכוונתי.
ידה של אימא הונפה מעליי. רק המבט המפוחד בעיניי גרם לה להפסיק. "אני לא מוכנה לשמוע את הדיבורים האלה. את מזלזלת באבא שלך?!"
"לא מאמאן, אני לא," עניתי לה מפוחדת.
הערצתי את אבא שלי, זה החתנים שבהם זלזלתי.
בכל זאת מישהו שם בממלכת השמים שמע את תפילתי והביא לי את גיא.
***
אני קוראת לקטיה ונכנסת איתה לחדר המשפחה . המחשב מונח ליד הכורסה שעליה אני אוהבת לשבת. אני מתיישבת עליה וקטיה ממהרת להתיישב לרגליי. "נכון שתעזרי לי ללמוד?" אני אומרת לה ומלטפת את ראשה.
אני מתחילה לכתוב לעצמי כל מה שרק עולה לי בראש בלי לחשוב. רק אחר כך אני עוברת על מה שכתבתי ומתחילה להכניס ברשימה סדר.
אני צריכה ללמוד איך מתלבשים לכל אירוע.
אני צריכה למצוא תופרת שתתפור לי בגדים.
אני צריכה להתחיל ללמוד את השמות של נשות החברה.
אני צריכה…
אוף הראש שלי מתפוצץ מרוב רשימות.
גיא
אני יושב עם אד על עניני עבודה, אבל הסיפור עם אליזבת לא מניח לי. לא בגלל שאיכפת לי ממנה אלא כי ידוע לי שיהיה עליי לכבס לעיני כל את כל הכביסה המלוכלכת של היחסים בינינו. אני גבר ובי זה לא יפגע. מי מהגברים פה לא משתעשע עם נשים כשהוא רווק ולא מחויב למישהי? אבל אני כבר לא לבד ולשירז יש עוד הרבה מה ללמוד לפני שתהיה מוכנה לעמוד בפני החיצים המורעלים של החברה הלונדונית.
אני לא יכול להסביר את זה, אבל יש לי בטחון שהיא תגרום לכולם להיות כרוכים אחריה ולחפש את קרבתה, בדיוק כפי שאני. יש לה חוכמת חיים ששום אקדמיה לבנות לא יכולה ללמד. אני גם יודע שהיא תעשה הכל עבורי.
אני ניגש לחפש אותה ומוצא אותה במקום החביב עליה, ליד הפסנתר.
היא יושבת ומקלידה במרץ ואז מפסיקה ונאנחת. קטיה צמודה אליה, מניחה את ראשה עליה, כאילו אומרת לה – אני פה.
כל פעם שאני מביט בה אני מתרגש מיופיה. אני כל כך מאוהב בה.
אני מציץ בה מעבר לכתפה. כמה אינני מופתע לראות את הרשימות שהיא עובדת עליהן.
אני מניח יד על כתפה, גורם לה לקפוץ בהפתעה. היא לוקחת את ידי, מקרבת לפיה ונושקת לי.
"בואי מתוקה," אני אומר לה, "לכי להתלבש אנחנו נוסעים לטיול."
"לאן?" היא שואלת מופתעת.
"זו הפתעה," אני עונה לה, "אני בטוח שהיא תשמח אותך."
"איך אדע מה ללבוש אינני יודעת לאן אנחנו נוסעים?" היא שואלת. החכמה הקטנה שלי מסובבת אותי סביב האצבע הקטנה.
"מממ.." אני עושה עצמי חושב, "זה בעיר…זה במקום פתוח."
"זה לא עוזר לי, הרי אינני מכירה את העיר," היא מתחכמת.
"תתלבשי איך שבא לך, רק קחי איתך מעיל," אני מחייך. אני לא איכנע לה.
"וזה כרוך בהליכה ארוכה? כי אני צריכה לדעת איזו נעל לנעול," היא לא מוותרת לי.
"את לא תצליחי להוציא ממני לאיפה אנחנו הולכים," אני מחניק חיוך. היא בהחלט ערמומית.
"זה קשור באוכל? נאכל שם?" היא מנסה את מזלה.
"שירז, את עולה להתלבש?" אני שואל ויודע שהיא קרובה להוציא ממני מה שהיא רוצה לדעת.
"כיוון שאתה לא עונה לי, אני מבקשת שתבוא ותבחר לי מה ללבוש בעצמך," היא מעמידה פני נעלבת.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב," אני עונה לה בכנות, "את יודעת שאם אראה אותך מתלבשת אני לא חושב שנצא מחדר השינה."
"אני אוהבת שאתה כזה חכם," היא אומרת לי, "כל גבר אחר כבר היה מגלה לי. אבל אתה באמת רוצה להפתיע אותי. ואני יודעת שאתה יודע שאשמח. אני כבר יכולה לראות את שלל הצבעים ולהריח את הריח של הבית."
"אני לא יודע על מה את מדברת," אני עוטה על עצמי מבט הכי תמים שאני יכול.
אני לא אודה בפניה שהיא נצחה אותי. למרות שהבינה, אני יודע שהיא תהיה מופתעת ותשמח כאשר תדרך כף רגלה במקום אליו אני לוקח אותה.
בר אבידן
מאמינה באהבה
©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.
בר אבידן