פותחת את ליבי
לכאבים של אחרים,
ובוודאי לשמחות.
לאוזני נלחשים
סודי סודות,
והם נשמרים אצלי
ושפתי חתומות.
את רגעי העצב שלי
למדתי שטוב שאשמור
לעצמי.
לעיתים קורה גם לי
שבפנים אני נשברת,
ובאזניי נשמעת
נפילת רסיסי השברים.
אני מניחה להם ליפול
עד לקרקעית,
אני משקה אותם
עם דמעותיי
פנימה.
יודעת
שעם קצת סבלנות,
ינבטו הרסיסים,
ויצמחו מהם שוב
פרחי זכוכית מרהיבים,
שישמחו אותי שוב
ואיתי גם כולם.
בר