אתה נדחק לתוכי,
לפינות הנסתרות
שאיש לא היה בהן.
נשימותיך כבדות,
שלי מתקצרות,
נושך שפתייך,
אני את שלי.
וכשאתה מרוקן
את כולך בי,
אתה משחרר ממני
את כאביי.
אני לא מתאפקת
ולוחשת את שמך.
ובכך אומרת לך:
"תודה,"
אומרת לך:
"אני חופשיה,"
אומרת לך:
"אוהבת."
רגעים אחרי,
כששנינו נושמים שוב,
אתה עוטף את כולי
בזרועותיך המגוננות,
ולא נותן לשדיי
לחזור שוב.
ב.א.