מיום שקשר את קשר העניבה הראשון
הרגיש איתה בנוח.
החליפה הראשונה שקנה התאימה לו
כאילו הייתה חלק מהופעתו מאז ומתמיד.
הוא היה רגיל למבטי הערצה למראהו,
מנשים, מגברים.
אם יש משהו שלמד מאביו
זה איך להתלבש נכון.
ועדיין,
בסיומו של יום עבודה הוא לא יכול היה לחכות
להסיר מעליו את הז'קט,
להתיר את קשר העניבה,
לפשוט מעליו את חולצת הבד הלבנה.
הוא אהב להישאר חשוף,
הרגיש שבשעה שהוא משיל מעליו את בגדיו,
הוא משיל מעליו את כל האחריות.
הוא טיפח את הגוף בשביל הנפש
יותר מאשר בשביל המראה,
וגם בשביל לשמור על בריאות טובה.
הוא ידע שהחליפה מקרינה עוצמה,
אבל הוא לא היה זקוק לה כדי להרגיש חזק,
בטחון עצמי ממש לא חסר.
'זו לא בעיה שלי' הוא חשב לעצמו,
'שכך מודדים אנשים '
בשעה שנשם שוב לרווחה.
בניגוד לאחרים,
לו היתה בעיה להיות לבד.
הוא לא הרגיש צורך לקשט את השקט
בנוכחותה של אישה,
לא שחסרו לו נשים כשרצה.
הוא אוהב את החופש
לעשות כל העולה על רוחו.
איך יכול היה לנחש
שביום אחד שטוף שמש,
יום שהכי לא השקיע בהופעתו
תופיע האחת שתערער את שלוותו?
בר
#אישה_יפה