אצבע אחת,
זה כל מה שאני צריכה,
האצבע שלך.
שתרפרף לאורך לחי
לכיוון שפתיי,
כאילו אומרת:
"תתכונני."
היא גורמת לי
לפשק מעט את שפתיי
כדי לתת ללהבה שנדלקה באחת
להשתחרר ממני.
"תתכוני,"
אתה לוחש לעורפי,
ושפתיך מרחפות מעל שיערי.
אני נעטפת במבשם…
אני מרגישה
את הדופק שלך
זורם בתוכי,
מסעיר את דמי,
משקיט את נפשי.
מבטך חודר
דרך עיניי,
ורואה בי הכל,
ללא יכולת
להסתיר.
אבל כאשר
אני משירה אליך
מבט,
אתה מתחמק.
אינך רוצה שאראה
את הכאב הזה
שבתוכך,
גם לא את הסערה,
שהמבט שלי
אחראי לה.
ב.א.
הוא הסלע,
האיזון,
הפרא,
ועם זאת העוגן.
היא העזר,
השקט,
הכנפיים
שעוזרות לו לעוף.
אך מה יעשה
כשהיא איבדה
את שפיותה?
כשסלע נשבר,
וכנפיים מתרסקות….
בר
Image by Md. Rabyul Islam from Pixabay
