חודש: נובמבר 2020

*היא* אתה האחד ששברת את ליבי לרסיסים, הקפאת אותו כמו קרחון שבקוטב. הפרת את הבטחותיך לי. *הוא* איך את לא רואה את האש שיוצאת ממני אליך, ואת זו שמתרחקת מונעת ממנה לעטוף אותך. *האחרת* איך היא לא מבינה שאת החום שחסר לו הוא מחפש אצלי, כי היא קפואה כמו הקרחון בקוטב, שוברת את ליבו לרסיסים.…

כשמבשרים לך ש.. וזה לא משנה מה, לא תמיד את עוצרת רגע לחשוב, מזמינה את ההיגיון להתייעצות, ונושמת עמוק. אלא מרגישה ענן עוטף אותך, מונע ממך לראות לתוכך, מונע ממך לתקשר עם המח. אחר כך עולים הרגשות, רוקדים בך ריקוד מטורף, כל אחד נדחף. זה רק הזמן, שנותן לכל לשקוע, ולתת למחשבות הטובות שוב להשתלט.

האם הוא זוכר את הרגע המסוים שליבו התמלא בה? עברו ימים רבים מאז. הוא לא זוכר מתי הייתה חלק נפרד ממנו. האם באמת חי לפניה? הוא עומד מולה חסר מילים, ידיו בכיסיו. הוא לא יודע איך לעצור את שטף דמעותיה. מתי זה קרה לו שאבדו לו המילים, הוא שהיה אשף בהן. מיום שהכיר אותה התקשה…

כל יום הייתה הולכת לתחנה.   לא עניין אותה אם השמש היכתה על ראשה, או גשם שוטף ירד והרטיב את כולה.   היא עמדה תחת הסככה המוצלת, וחיכתה.   לא איכפת היה לה אם היה זה יום שטוף אור שסינוור את עיניה, או לילה חשוך בו לא יכלה לראות דבר.   היא הסתתרה תחת הסככה,…

❤️ שתיקה נעימה 7 – משחקי הבקבוק חוות הגבעות הירוקות כמו שאר המשקים בניקולס והסביבה מקיימת את חגיגות הסתיו שנדחו בגלל השטפון הגדול. דין כבר לא יכול לחכות לראות את קיית. הוא מחכה להזדמנות שיהיה איתה לבד אבל היא נמצאת על הגבעות במרעה. כמה הוא מתרגש כאשר היא מופיעה על המסכים בזמן. הוא מבחין בכך…

לפחות איתךשלא אזדקק למסיכה..קבל אותיעם הדמעות שבי,עם השריטות שבתוכי.אל תבחן את מילותיי,עטוף אותי בשלךכדי שתגנה על ליבי. בר

ברגעשהוא מתחיללנסות לשנות אותך,לעדן את הצד הפראישבך, שהוא לא מביןשאתם משלימיםלאחד שלם,אבל גם כל אחד מכםהוא מושלםבפני עצמו, זה הרגע להביןשהוא התאהבבדמות שיצר במוחו,לא בך. בר

איך אתה מדמיין את מגע ידך על עורי?   האם אתה עוצם את עיניך או מפליג בדמיונך ממציא אותי כפי שאני בעיני רוחך?   ואני שאינני מכירה אותך, כיצד אגיב למגעה?   זאת לא אדע.   ב.א. ?