חודש: נובמבר 2020

אוהבת את הרגע אחרי שאתה בא אליי, מפגין במלוא עוצמתך את הגבר שבך. את האלפא הכה מוכר, הכה אהוב. הרגע שבו אתה מרשה לעצמך להתפשט מכל החומות, חושף בפניי את הכמוסים ברגשותיך. רגע לפני שאתה מגיע לשיאך, רגע לפני שאתה חוזר שוב לנשום, ואז שום עוטה עליך שוב את החומות. אני נוגעת בעוצמת הרגשות השוכנים…

ניקדת את ליבך על צווארי, ומאז אני מוח(כ)תמת. בר #amazon.com

ש לי מצב רוח שובבי היום, ומה שאני מדמיינת כעת היה גורם לך לצחוק. כי לא הייתי מניחה לך לישון, כי הייתי מפטפטת בלי סוף, ומדגדגת בלי סוף ו א ו ה ב ת בלי סוף. לבסוף היית תופס אותי כך, וסותם לי את הפה בנשיקה כזו שהייתה מעתיקה ממני את נשמתי, וגורמת לי לשתוק.…

לפעמים כשקשה לה לנשום, אני עומדת מולה ונושמת בשבילה.   ללא מילים. רק שואפת לתוכי חמצן ונושפת מעליה.   מזכירה לה שוב מה היא צריכה לעשות כדי לנשום.   אני מנסה להפוך את הנשימות למילים.   משתמשת בהן בעדינות שתחדורנה לה למחזור הדם, תתפרקנה ותהפוכנה להיות חלק ממנה.   וכשהיא מתחילה לנשום היא מביטה בי…

לפעמיםמתערב הגורל.פעם נותן,פעם לוקח.פעם מעורר,ופעם ממית. וכל אותו זמןצריך להקשיבלסימנים שבדרך. לקרואאת האותיותשבין האותיות. לעצום עינייםולקבל הכלבאהבה גדולה. כי בסוף,בסוף הכל מסתדר.

כשהתגלית לי,היייתי מכורבלתבתוך מים שקטים,ואתה הייתאש בוערת. להבותיך עטפו אותי.גרמו למימיי לגלוש,ללבה שבי,להתגלות. טבלת בגדותייותשקוט,ואילו אני הפכתיאש להבה. בר # #fabt.livejournal.com 

*היא* אתה האחד ששברת את ליבי לרסיסים, הקפאת אותו כמו קרחון שבקוטב. הפרת את הבטחותיך לי. *הוא* איך את לא רואה את האש שיוצאת ממני אליך, ואת זו שמתרחקת מונעת ממנה לעטוף אותך. *האחרת* איך היא לא מבינה שאת החום שחסר לו הוא מחפש אצלי, כי היא קפואה כמו הקרחון בקוטב, שוברת את ליבו לרסיסים.…