לפעמים
כשקשה לה לנשום,
אני עומדת מולה
ונושמת בשבילה.
ללא מילים.
רק שואפת לתוכי חמצן
ונושפת מעליה.
מזכירה לה שוב
מה היא צריכה לעשות
כדי לנשום.
אני מנסה להפוך
את הנשימות
למילים.
משתמשת בהן בעדינות
שתחדורנה לה
למחזור הדם,
תתפרקנה
ותהפוכנה להיות
חלק ממנה.
וכשהיא מתחילה לנשום
היא מביטה בי בפליאה.
מחפשת עדיין סביבה
את שאריות הכאב
שנחלש עם כל נשימה.
"זו את ,"
היא אומרת לי
במילים מתומצתות.
אני מחייכת אליה
ועונה:
זו לגמריי את,
אני רק הייתי
שם
לידך.
בר?
#pinterest/peegytail