יכולתי לכתוב פוסט זועם.
במקום זה מציעה לכם:
בואו נשחק משחק.
נשחק שהיום נזכור שמאחוריי המסך
והאצבעות הרוקדות על המקלדת
יושב אדם אמיתי,
עם לב ורגשות.
לא נפגע במרחב הפרטי שלו
עם מילים לא ראויות,
לא נפלוש למקומות
שלא הזמין אותנו אליהם,
ולא נאמר לו
מה שלא היינו רוצים
שיאמר לנו.
מין "ואהבת לרעך כמוך" וירטואלי.
יום כזה שיעלה חיוכים,
לא מירמורים.
יום אחד.
אולי עוד תתאהבו במשחק הזה
ותרצו לשחק אותו כל יום.
בר