חודש: מרץ 2020

 הסיפור לשבת "השותף השקט" מונח על שולחן העריכה. אפילו התמונות שלו מונחות במקומן. אני מביטה בהנאה על האתר שלי https://baravidan.com "בר אבידן | מאמינה באהבה." Bar Avidan | Believes in Love אני משוטטת בין המדורים השונים ומחייכת לעצמי, ואז עולה בי המחשבה שזה בדיוק הזמן להזמין את מי שלא מכיר את האתר לטייל בו ולהנות…

לפעמים אתה מתגנב מאחוריי, מציף את כולי בריח הכה מוכר לי שלך, ולוחש לי מילים שאני מתקשה להאמין שהן עבורי. אני חייבת להתרחק מעט ממך, כדי לראות בעינייך, את מה ששמעתי. רק אז אני שבה אליך ומתעטפת בכל אחת מהן. בעיניים עצומות, סופגת אותן לתוכי, ואתה מנצל את הרגע, כדי לרפרף בשפתייך על שלי. ברגעים…

בין לביןבמציאות שנכפתה עלינו,אנחנו מחפשים נחמהאחד בשניה,איים של שפיות,נגיעות של אהבה,רגעים של שקט.צוברים כחלהמשך שיבוא. בר? #alawayssmile #hubpages.com

בשעות האלה שתנומה נופלת על הבית, זה הזמן הפרטי שלנו. אני תופסת את מקומי בך, אתה מצטמצם לעברי, עד שלא נשארת פרודת אוויר אחת בינינו. דבר לא קיים בעולמי מלבדך ואין מי שקיימת בעולמך פרט לי. שעות מתוקות שרק שלנו. בר? dessin02.yurtdisiseyahatler.com

לעת לילה! "הערב כשכולם ילכו לישון," הוא שולח לי הודעה פרטית למרות שהוא כמעט במרחק נגיעה ממני, "אני מבקש שתתלבשי יפה. אני מזמין אותך לסרט." אני מביטה לרגע בהודעה. מרימה עיניי אליו. הוא, שעיניו על המסך, מרגיש בכך מייד ומסתכל עלי. על שפתייו חיוך. "אתה משחק איתי?" אני שולחת לו הודעה. "מה פתאום? אני רציני…

יא מביטה בי בעיניים עצובות. עיניים של אישה שידעה אהבה שאיננה עוד. המגע שלו עוד מורגש על עורה, הנשיקות שלו עוד מפוזרות במסתוריה. אני מביטה בה ויודעת. האחד שיהיה שלה כבר בדרך. הוא יושב ומנסח לה מילים. כותב ומוחק, מנסה לדייק, כדי להיות מוכן, כדי שכשיגיע הרגע בו יפגשו הן תהיינה בידו, מדוייקות, מאירות, ונוגעות…

21.3. לו היית מתהלך בעולם החיים היית ודאי קונה לה היום זר גדול של ורדים אדומים כמספר שנות האהבה שלכם ומניח אותו על השולחן עם פתק: "אוהב אותך אהובתי." * "דארלינג", אין לך מושג מה עומד לקרות, מבחינתך זה עוד יום שיגרתי.‏ כרגיל, אתה קם מוקדם, מרתיח מים לקפה ונכנס בינתיים ‏להתקלח.‏ כרגיל, אתה לוקח…

אלה אני לא יכולה לומר שלא הרגשתי כלום. תמיד הייתה לו דרך להשתיק אותי. פרחים ומתנות היו חלק מחיי. "את לא חושבת שזה מוזר שככה באמצע השבוע הוא שולח לך זר פרחים?" שאלה אותי קרן חברתי הטובה. "אני מבינה שאת לא רגילה לגילויי אהבה כאלה ולכן את לא יכולה להבין. הוא פשוט אוהב אותי," עניתי…

אתן כבר יודעות שקנדי עזב הכול ובא אליי. "עולה לטיסה בדרך אלייך צפוי לנחות בעשר בלילה שלחי לי היכן את נמצאת דבש" אלה המילים ששלח לי. מאותו רגע התהפכה לי הבטן. לא יכולתי לחשוב על כלום אלא עליו. הגבר הזה שאני כל כך מאוהבת בו, הגבר הזה שרק סקס מעניין אותו, והנה כמה מילים ממני…

לירי יום חמישי אני מרגישה כל כך מרוקנת. הטקס המשפיל ברבנות שבא לציין את סיום נשואיי לדין עדיין מורגש לי בכל הגוף. סוף סוף אני אוחזת בידי את התעודה המאשרת שאני חופשיה לאחר חצי שנה של מאבק. "בואי אקח אותך לשתות משהו," אומר לי עורך דיני מיכאל כהן. אני מביטה בו. הדבר האחרון שמתחשק לי…