פרק 1 – יוצאים לצייד
יום עבודה מתיש בחברת ההשקעות שלהם הגיע לסיומו והם קבעו ללכת לבר.
כל אחד משלושת השותפים המצליחים נכנס לרכב היוקרתי שלו, והם קובעים להיפגש במקום.
הם לא צריכים לתמרן בחניה. יש מי שלוקח מהם את מפתחות הרכב הנוצץ, מאושר לנהוג בו דקה וחצי ולדאוג להחנות אותו בחניה השמורה למכובדים.
הם לא צריכים להמתין בתור. מכירים אותם. הם גם לא יושבים עם ״העם״. יש להם מקום כבוד שמור רק בשבילם. השומר בכניסה מפנה להם את הדרך, והם חומקים בזריזות לקומה העליונה.
עכשיו הם יכולים להתיר את קשר העניבה, להוריד את הז׳קט ולהזמין משקה ענברי, עם כמה קוביות קרח.
״תביאי משהו לנשנש, בובה,״ אומר דניאל למלצרית, ומסתכל על הבנות שכבר יושבות שם. את מי מהן יצוד הלילה? מי תחמם את מיטתו?
גם רן סוקר אותן באותו מבט, עם אותן כוונות בדיוק, כוונות של צייד.
עומרי קולט שיש שם מישהי חדשה שעוד לא היתה כאן. היא לבושה שמלה שחורה צמודה המדגישה את נשיותה, ציפורניה לא ארוכות מידי וצבועות בלק בצבע בהיר. גם פניה מאופרות קלות ועל שפתיה אודם בצבע שקט, בדיוק כמו הלק שלה.
הוא אוהב אותן עם ציפורניים שורטות, שמשאירות בו סימנים כאשר הוא מתפרע איתן במיטה. הוא אוהב אותן עם שפתיים אדומות, כשהן מקיפות את…
היא מבחינה במבטו הסוקר אותה, מרימה לשנייה את עיניה, אבל ממשיכה לדבר בשקט.
״מה אתן רוצות לשתות?״ שואל דניאל בקול של צייד. כל אחת עונה לו מה היא רוצה ואילו היא מרימה את כוס היין המלאה ביין אדום כאומרת: ״תודה, אבל יש לי כבר.״
זה לא מובן לזכר אלפא כמוהו שמישהי תסרב לו, אבל סקירה מהירה מראה לו שהיא ממש לא הטיפוס שלו.
הוא נהנה מתשומת הלב של הבנות שמנסות להרשים אותו, מתחרות על תשומת הלב שלו ומנפחות לו את האגו שלו. ״ולך, אין מה לומר?״ הוא שואל אותה בזלזול.
״אמא שלי למדה אותי שאם אין לך משהו חכם לומר, תשתקי,״ היא עונה לו וממשיכה לדבר.
דניאל ורן מביטים בה בזלזול, זה ברור שהיא לא ברמה שלהם.
עומרי לא מתאפק ושואל אותה: ״משהו חכם? מממ… אז מה את אומרת על מנית…" והוא נוקב בשם של מניה שנסחרת בבורסה בהונג קונג.
״אתה רוצה תשובה של כן או לא, או תשובה מפורטת?״ היא עונה לו.
הוא מסתכל עליה: ״מה?״
״התשובה לגבי המניה היא לא. לא הייתי קונה. תסתכל באייפון החדיש שלך ותראה את הניתוח בעצמך,״ היא עונה וממשיכה לדבר. היא כנראה אומרת משהו מצחיק, או אולי זה קשור אליו, והבנות מצחקקות.
״מתחכמת, מה? אני צריך לשירותים, את רוצה להצטרף ולהחזיק לי?״ שואל אותה דניאל.
״זה הכי חכם שיש לך, אלפא?״ היא עונה לו ולא מסתכלת עליו כלל.
״איפה את עובדת שמלמדים אותך משפטים כאלה חכמים?״ עוקץ אותה עומרי.
״במשרד,״ היא עונה סתומות, ״משרתת לקוחות.״
״ אני נותן לך מאה, תשרתי אותי?״ מצטרף רן לשיחה.
״וואו,״ היא מנסה לשוות לקולה טון מופתע, ״כל כך הרבה בשביל חצי דקה? נראה לי שלא הלילה." היא לא מחכה שיענה, מסתובבת לחברותיה וממשיכה בשיחה.
הבנים מסתקרנים לשמוע, אבל השיחה מתנהלת בשקט והם לא שומעים דבר מהנושא השיחה.
היא שוב מרגישה שעומרי מסתכל עליה. ״מה?״ היא שואלת אותו, לא יודעת שהוא חושב עדיין מאיפה היא יודעת על המניה ההיא. ״אם אתה מחפש ניצודה למיטת הקינג סייז המתכווננת עטופת סדיני המשי שלך? אז אני לא במשחק."
״ולמה את בכלל חושבת שאחת כמוך בכלל מועמדת, יהיה שמך מה שיהיה?״ הוא יורה מיד.
״רעות,״ היא עונה, ״אני שמחה שאנחנו מסכימים.״ היא מחניקה חיוך כי היא כבר יודעת. האלפא הזה רוצה אותה.
דניאל מרפה מהעניין כי אין לו משהו מתוחכם להגיד. הוא בא לצוד ועדיין לא בחר לו ניצודה. נמאס לו כבר מהבלונדינית והוא מחליט ללכת על זו עם החזה השופע שאת שמה איננו זוכר.
ברכיו של רן כבר תפוסות ומישהי כבר תובעת בעלות עליו, כך היא חושבת לפחות.
עומרי שיודע שרעות לא הטיפוס שלהם, יודע גם שהיא היחידה שמעניינת אותו.
הוא מושיט לה יד ואומר: ״בואי לרקוד איתי.״ היא מביטה על ידו המושטת, היא לא רגילה שמזמינים אותה לרקוד בבר. כולם הרי רק יושבים ושותים בו.
״לרקוד אתך לשירותים?״ היא שואלת ומזעיפה את פניה.
״לא,״ הוא צוחק ״נו בואי.״
היא קמה ונותנת לו להוביל אותה. היא הולכת בעקבותיו והוא מוצא להם פינה שקטה, אוחז בידה וסוחף אותה בריקוד. הוא מסתכל עליה, לא כצייד, לא כבוחן, אלא כאחד שכבר יודע. פניו מתרככות, הוא מוריד את מסכת האלפא ונשאר רק עומרי.
היא מחייכת אליו, רואה אותו , בדיוק כמו שהוא בפעם הראשונה, והחיוך שלה אומר לו הכל.
&&&&&
פרק 2 – צייד או ניצוד ?
דניאל צופה בעומרי שרוקד עם רעות ומרגיש מדקרת קנאה בחזהו. יש לו מוניטין לשמור עליו ולכן לא יכול היה להראות שהוא מעונין בה. יש בה משהו בקטנה הזו שמשך את תשומת ליבו מיד כשהתיישב. אבל היא לא הטיפוס הרגיל שלו, והוא לא אוהב לקח סיכונים. גם בעבודה הוא הולך רק על בטוח, והמיליונים שעשה מוכיחים שהוא צדק.
בחיים לא שמע מישהי שמדברת ככה על מניה. האם ידעה שמדובר במניה שלהם? ואולי היא רק משחקת את עצמה שהיא לא מכירה אותם, והיא כן?
בכל זאת איך שהיא רוקדת מטריף אותו, הוא לא יכול להתיק מבטו ממנה. הזלזול שלה על סדיני המשי והמיטה המתכווננת מלמדים אותו שהיא מכירה ציידים כמוהם. מה זה אומר? אולי הוא צריך להזהיר את עומרי שנראה לו כל כך שונה הלילה.
"טוב, " הוא חושב במרמור, "עומרי לא צריך להעמיד פנים, הרי הוא נולד בבית עם סדיני משי, לא כמוני שהיה צריך לעבוד קשה בשביל זה."
לעומרי אין מושג מה עובר על שותפו דניאל. למען האמת כעת שום דבר לא מעניין אותו פרט לאשה הזו שרוקדת לידו ומטריפה את חושיו. הוא לא חושב לרגע מאיפה ידעה על המניה ההיא, אבל הוא יודע שלא ידעה שהיא שלהם.
היא לובשת ז'קט והוא חושב איך לא חם לה? הוא כל כך משתוקק להוריד לה אותו ולחשוף אותה רק עם שמלתה הצמודה. ברור לו שהיה רוצה גם יותר מזה. הוא שם לב לז׳קט כיוון שהיא מכניסה ידיה לכיסה מידי פעם, רק שהפעם היא שולפת את הטלפון שלה ומביטה בצג.
״אני ממש חייבת ללכת,״ היא אומרת ומשאירה אותו נדהם.
״אלווה אותך לרכב,״ הוא אומר ואוחז בידה.
״אין צורך,״ היא עונה, "הזמנתי מונית."
״תבטלי,״ הוא מתעקש, "אני אקח אותך."
״לא הפעם,״ היא עונה לו ומשאירה אותו בוהה.
״בעלך מחכה לך,״ הוא אומר בקול של מבין.
״מה פתאום, אין לי כזה, אני נראה לך אחת כזו," היא נעלבת.
״לא יפה שלי. אני לא מבין למה את בורחת לי,״ הוא אומר לה מאוכזב.
״זה לא בגללך, אני ממש חייבת ללכת.״
״תרשי לי להתקשר אליך?״ הוא מבקש.
״אני לא אהיה זמינה,״ היא עונה.
״אז זהו, נתת לי להתאהב ואת נעלמת לי?״
״אבוא כשאוכל,״ היא עונה.
והוא דורש לדעת: ״מתי? אמרי לי מתי.״
והיא עונה לו: ״עוד שבוע ויום,״ ונושקת לו על שפתיו נשיקה רכה, ועוד רגע היא כבר לא כאן.
הוא תופס אותה ומנשק אותה כאילו אין מחר. נשיקה תובענית כזו כדי שתדע, כדי שתחזור אליו.
&&&&
פרק 3 – עוזבים בידיים ריקות
רעות ממהרת להיכנס למונית. היא נוגעת בשפתיה. עדיין שיכורה מהנשיקה הלוהטת של עומרי. "דווקא עכשיו, מכל הימים זה היה חייב לקרות?״ היא חושבת בכאב. היא נקרעת בין המציאות הקשה, לרגשותיה אל עומרי, אבל יודעת שאין לה אפשרות לבחור.
המונית עוצרת והיא יורדת בזריזות וחומקת מבעד לדלתות האוטומטיות פנימה. כל כך שקט כאן בלילה. המסדרונות אפלים, אבל היא עדיין מרגישה את חמימות גופו של עומרי, שעטף אותה בזרועותיו והצמיד אותה קרוב לליבו. ״לו רק היה יכול להיות איתי כאן, להקל עלי את כאבי,״ היא חושבת.
״שלום גברת קארי,״ פונה אליה האחות ביראת כבוד, ״לשמחתנו זו היתה אזעקת שווא. מצבה התייצב והיא חזרה אלינו."
רעות נכנסת בשקט לחדרה הפרטי של אמה ביחידה לטיפול נמרץ. היא מנשקת את ידה ולוחשת לה: ״מאמי, אני שמחה שאת כאן."
בליבה היא יודעת שאימה כבר מוכנה לעזוב, אבל היא מתקשה להרפות. היא כל כך אוהבת אותה, ולא מתארת לעצמה את חייה בלעדיה. היא מתפללת שתתעורר ולו רק פעם אחת, היא כל כך רוצה לספר לה עליו. ״איך היא תעזוב את העולם בלי לראות אותי מאוהבת?״
היא מתיישבת על הכורסה הגדולה, זו שכבר התרגלה לבלות בה את לילותיה. היא מתעטפת בשמיכת הצמר של בית החולים. היא רגישה לצמר, אבל אין לה ברירה. לילה ארוך לפניה. היא רק מקווה שהוא יהיה לילה שקט, שאימה תישן טוב.
היא חושבת בחיוך על סדיני המשי, אלה שהיא חושבת שיש לעומרי. היא באמת לא אוהבת סדיני משי ואת מה שהם מסמלים. זה ממש לא מסתדר לה עם הגבר המדהים הזה שהכירה. ואולי כן?
*
דניאל ראה את הנשיקה הלוהטת. הוא נדהם לראות את עומרי כזה משוחרר. הוא מרגיש שהוא חייב להעיר אותו מהחלום הזה, ושואל את הבנות: ״מי זו, איך קוראים לה?״ הוא מעמיד פנים ששכח.
עומרי רוצה לענות לו שקוראים לה רעות ושהיא האישה היא מדהימה שפגש, אבל הוא שותק. הוא מכיר כבר את דניאל, הוא מחכה שירפה מהנושא, אבל גם הוא סקרן לשמוע.
״קוראים לה רעות״, עונה הבלונדינית, ״אנחנו חברות טובות.”
״לרעות הזו יש שם משפחה?״ הוא שואל, ועומרי מצפה לתשובה.
הבלונדינית שותקת לרגע, יודעת מה בדיוק היתה רעות אומרת ולבסוף פולטת: "תצטרך לשאול אותה בעצמך." היא מזעיפה מולו פנים, כי ברור לה כבר שרעות היא זו שמעניינת אותו.
״ומתי יהיה ל..לנו הכבוד?״ הוא הוא כמעט נכשל בלשונו ואומר ״לי."
היא מביטה בו ופניה מתמלאים עצב. ״לא ידוע לי בדיוק,״ היא אומרת ומשתתקת. דניאל כבר יודע שהלילה הוא יחזור הביתה לבד.
עומרי מחליט לסיים את הלילה מוקדם. הוא חסר סבלנות להערות העוקצניות של דניאל. ״האם נדמה לי, או שהוא מקנא?״ בכל מקרה הוא לא ייתן לאף אחד לגעת באושר שהיפה שלו גורמת לו. יהיה מה שיהיה הדבר שגרם לה לצאת וללכת. הוא יודע שיחכה לה.
רן כבר לגמרי שיכור. עומרי מתעב את התכונה הזו אצל רן. הוא תמיד חייב להגזים בשתייה ועושה שטויות. הוא לא זוכר מתי פעם אחרונה נהג רן הביתה אחרי הבילוי בבר. ״מה הטעם לצוד בחורה בבר, כאשר אתה שיכור מידי להכניס אותה למיטה?"
"אילו רק ידע את האמת." איך יאמר לו רן, שגבר אלפא שכמוהו אוהב רק גברים?
עומרי נכנס לחדר השינה שלו ומביט במיטה הריקה. הוא רואה את סדיני המשי, אלה שהוא מארח בהם כל פעם אורחת מזדמנת לילה. אלה שהוא מתפרע בהם והם שומרים על סודותיו.
הוא הולך להתקלח מקלחת ארוכה וקרה, להשקיט את רעבונו לאישה הזו שטלטלה את כל עולמו.
הוא לא מתלבש ונכנס למיטתו. בד המשי המלטף, מרגיש לו קר ומנוכר. הוא לא מצליח להירדם. הוא מחבק את הכרית שלידו, עוצם את עיניו ומזמין אותה להיכנס לחלומו, רק כך הוא נרדם.
עבר יום. נשאר רק עוד שבוע.
&&&&\
פרק 4 – חזרה מפתיעה
גלי, שדניאל קורא לה הבלונדינית, תעשה הכל כדי להיות אתו שוב. היא קצת כועסת וקצת מקנאה ברעות. הרי היא זו שהביאה אותה, והיא לא תיתן לה לקחת אותו ממנה. למרות שהיא די בטוחה שהוא לא מעניין אותה בכלל. הוא ממש לא הטיפוס שלה, והיא ממש לא טיפוס של ניצודה, גם לא של ציידת.
היא גדלה באנגליה והיא כל כך שונה מהם. היא עדינה יותר, לא טיפוס של סטוצים. אבל יותר מכל, כסף זה לא מה שמושך אותה.
לעומתה, גלי תעשה הכל כדי לצוד לה מישהו עשיר, שייתן בידה כרטיס אשראי בלתי מוגבל ויספק את תאוותה לבגדים, נעליים ותיקים. בשביל זה היא מוכנה לעשות הכל, מוכנה שיעשו לה הכל. היא יודעת כבר שדניאל אוהב לבדוק גבולות. והיא נותנת לו שיעשה מה שהוא רוצה, רק שירצה.
עם רן, אין לה ניסיון , הוא יותר שקט. הוא אמנם מזל עקרב, ואלו ידועים בתור המאהבים ב ״הא״ הידיעה, אבל הוא אף פעם לא נראה לה מעוניין בה, אז היא אפילו לא מנסה. היא גם יודעת שענת מאוהבת בו מעל הראש, ואפילו הלכה אתו כמה פעמים. היא לא בדיוק יודעת מה עשו. ענת אינה כזו שמספרת. היא אישית לא מבינה איך אפשר ללכת עם גבר כזה שיכור למיטה. הוא בכלל מסוגל לעשות משהו? מה שכן, הוא תמיד מפנק אותה באיזו מתנה. מה שלא עושה דניאל.
לעומרי אין חשק גדול לצאת לבלות. היום יום שישי, ויש לו עוד שבוע שלם לחכות עד שיפגוש בה שוב. הוא מגיע באיחור, ומוסר את מפתחות הג׳יפ היוקרתי שלו לנהג המחנה. הוא עומד להיכנס אבל משהו עוצר בעדו.
הוא רואה מונית עוצרת ורעות יוצאת ממנה. הרוח החזקה בחוץ פורעת את שערותיה. הטלפון בכיסה מצלצל והיא מושיטה יד. על פניה מבט מיואש. המבט מתחלף יחד עם אנחת רווחה.
היא מבחינה בו ואומרת לו: ״היי, אתה כאן. אני חייבת לענות לשיחה." הוא מסדר את שערה הפרוע, אוחז בידה . הוא אומר: ״רוח בחוץ, בואי איתי," ומוביל אותה דרך כניסת הוי.אי.פי למעלה.
הוא עולה במדרגות ופותח לה את דלת המשרד. ״ברור,״ היא צוחקת, ״איך יכולתי לחשוב שאין לך חלק בבר הזה?״
היא לא נותנת לו לענות: ״אני חייבת להתקשר,״ היא אומרת ומחייגת בזריזות.
עומרי זז ממנה ונותן לה פרטיות, עומד עם הגב אליה, אבל אינו יכול שלא לשמוע. ״זו אני," היא אומרת באנגלית, ״הלילה עבר בשלום. היא הבהילה אותי מאד, אבל כעת המצב רגוע.״
היא מקשיבה למה שנאמר ואומרת: ״בוודאי, אני מבטיחה.״
שוב נאמר לה משהו, והיא עונה: ״לא, יצאתי להתאוורר קצת בבר.״
שוב שתיקה קצרה. ״גם אני אוהבת אותך," היא אומרת.
לעומרי אין מושג עם מי דיברה. באנגלית, אי אפשר הרי לדעת אם זה גבר או זו אישה. הוא מרגיש כל כך מתוח, אבל משתדל לא להראות את זה. רעות מתקרבת אליו. ״חבק אותי," היא מבקשת, ומתכרבלת בין זרועותיו וסופגת מחומו.
״כל כך התגעגעתי אליך," היא אומרת לו כך פתאום. ליבו של עומרי מתרחב. הוא עוד לא יודע עליה כלום, אבל הוא שמח שהיא כאן.
״קיוויתי שתהיה פה, באתי רק בגללך.״
״ומה היה העניין של שבוע ויום?" הוא שואל אותה.
״בינתיים זה נדחה," היא עונה. הוא לא מבקש הסברים, הוא פשוט מאושר להיות איתה.
&&&&
פרק 5 – היא שלי
דניאל מזדקף ומותח את חולצתו השחורה. ״מאיפה הם הגיעו, השניים האלה," הוא מסנן ,כאשר הוא רואה את עומרי מוביל את רעות לשולחן, ידו אוחזת בידה, כמצהיר שלי היא.
״ואני חשבתי שאנחנו חברים עומרי״, הוא אומר לו, ״חשבתי שאין בינינו סודות.״
״על מה אתה מדבר״, עונה עומרי מופתע, למרות שהוא יודע שהמסר שלו הובהר כהלכה.
״חשבתי שבאת לצוד, ואני רואה שיש לך כבר שלל," אומר דניאל בארס, הוא כל כך רוצה לקלקל לו.
״אתה מתבלבל דניאל״, הוא עונה לו, ״זה אתה שבאת לצוד היום, אני רואה שיש לך כאן מבחר.״
״אתה רוצה לומר לי שאתה כבר צדת?״ הוא שואל. ״כי לפי מה שסיפרתי לי לפני שעה, היא אמרה שתבוא רק שבוע הבא, השחקנית שלך.״
״אני שמח שהמסר הובהר, שהיא שלי, ועכשיו תרפה," הוא אומר, מושיט יד לרעות ולוחש לה: ״בואי נצא מכאן." רעות הולכת אחריו בשתיקה, והוא רואה שמחשבותיה במקום אחר.
״לאן תרצי ללכת יפה שלי?״ הוא שואל אותה. היא מבקשת שילכו לטיילת.
מהקומה העליונה של הבר, מביט דניאל בגבו המתרחק של עומרי, כאשר זרועו מקיפה את כתפיה של רעות, והיא את מתניו. הוא לא ילך שוב הביתה לבד, הוא חייב לצוד מישהי שיוכל להוציאו עליה את כל תסכוליו.
הוא יודע היטב שהבלונדינית משתוקקת להיכנס למיטתו, והוא כבר יודע בדיוק מה יעשה לה, או יותר נכון ידאג שהיא תעשה לו. הוא אפילו לא מזמין לה משקה, אלא פונה אליה בבוטות. ״בוא ציד שלי. בואי תחממי לי את המיטה.״
גלי לא שומעת את המילים שמשמיע דניאל, היא רק יודעת שהיא צדה אותו הלילה, הוא עוד לא יודע. הלילה היא תדאג שזרעו יישתל ברחמה.
רן מיואש, הוא שוב חייב לבחור מישהי שתלך אתו, אחרת יתחילו לדבר עליו. הוא דווקא מעוניין באיזה גבר צעיר שיושב שם על בר, אבל יודע שאין לו את הפריווילגיה הזו לעשות כרצונו.
הוא בוחר לבסוף את הבחורה הכי שונה לטעמו, מושך אותה אליו, מושיב אותה על רגליו ועוצם עיניו. הוא מתחיל לנשק את צווארה ליד כולם, וכל פעם ששפתיו נוגעות בה, הוא מדמיין את עורו השזוף של הגבר ההוא על הבר. לא פלא שהיא מצחקקת כאשר היא מרגישה אותו מתקשה מתחתיה, לו רק ידעה…
עומרי אוחז בידה של רעות ומטייל איתה לאורך קו המים. הלילה יש ירח מלא והשמים זרועי כוכבים. רחש הגלים מרגיע את רעות, ועומרי מציין בפני עצמו בסיפוק שהמתח מרפה מפניה היפות. יש לו מיליון שאלות לשאול אותה, אבל אינו רוצה להכביד עליה. העצב בעיניה מעציב גם אותו. הוא אינו יודע, מה זה הדבר שמרחיק את מחשבותיה ואותה ממנו. עם זאת, יש לו הרגשה שחברתו מרגיעה אותה.
הוא לא רגיל למערכת יחסים. תמיד השתמש בנשים שימוש חד פעמי, וזרק אותן. עם רעות זה כל כך שונה. הוא לא נחפז לקחת אתה למיטה, וזה לא שהיא לא מטריפה אותו. יש בה משהו שאומר לו תתאפק עוד קצת. הרי אמרה לו שמה שמטריד אותה, מה שזה לא יהיה, יגמר בקרוב.
עומרי מצמיד את רעות אליו, והיא מרימה עיניה. הוא מסתכל לתוכן כמבקש אישור. רק אז מנשק אותה ברעבתנות רבה, כאילו לא ראה אותה ימים רבים. דקות ארוכות היא עומדת כך ומנשקת אותו, כאילו אין מחר. לבסוף הם ניתקים ונכנסים לבית הקפה.
״מה תשתי אהובה," שואל עומרי את רעות.
״שתחבק אותי, את זה אני רוצה."
הוא עוטף אותה בזרועותיו והיא מניחה את ראשה עליו ואומרת לו: ״וגם שוקו.”
&&&
פרק 6 – אורח לא רצוי
רעות שקטה, ועומרי לא רוצה ללחוץ עליה. הוא מבין שמשהו גדול עובר עליה. היא כל כך מיוחדת בשבילו, שהוא יודע הוא צריך לעשות צעדים קטנים לקראתה.
שוב מצלצל הטלפון של רעות, והיא מסתכלת עליו בייאוש. ״אני מצטערת,״ היא לוחשת לו. היא נותנת לטלפון לצלצל ומחכה שתשלח לה הודעה. ״איזה חוצפן!״ היא מתיישרת, ״מה הוא חושב לעצמו.״ היא מסתכלת על עומרי, והוא רואה את הכאב בעיניה.
״בבקשה, תני לי לבוא אתך,״ הוא אומר לה ומביט בה במבט שהיא לא יכולה לעמוד בפניו.
״אין דבר שהייתי רוצה יותר אהוב, אבל המצב הזה ממש לא קל. ועכשיו התווסף לזה החוצפן הזה, שמריח את הסוף ובא.״
״בואי אקח אותך,״ הוא אומר.
״ותישאר?״ היא שואלת.
״בוודאי,״ הוא אומר, לא מבקש הסברים, רק שואל אותה: ״לאן?״
היא אומרת לו את שם בית החולים, וכשהם מגיעים היא אומרת לו שיחנה בחניה שלושים ושתיים. היא מוציאה מתיקה כרטיס ומניחה אותו על החלון. כשהם יוצאים הוא מביט על השלט, ורואה שכתוב בו רק ״חניה שמורה״, ולא מצוין שם, בדיוק כמו שהיה כתוב על הכרטיס שהגישה לו.
הוא אוחז בידה, ומרגיש שאחיזתה בו מתחזקת. הם עולים לקומה השמינית. כאשר נפתחות הדלתות, רואה עומרי מול עיניו את השלט ״מחלקה אונקולוגית.״ הוא מרגיש מסוחרר, הוא לא רוצה שרעות תראה, אבל היא מרגישה.
״אני מצטערת,״ היא אומרת לו, ״על מה שזה לא יהיה. אתה לא חייב להיכנס.״
״עכשיו שאני יודע, ברור שאכנס,״ הוא עונה לה ומחזק את אחיזתו בידה.
הם נכנסים למחלקה והאחות מקבלת אותה בחשש. ״שלום גברת קארי. יש לה אורח."
״ומי בדיוק אישר לו להיכנס אליה?״ היא שואלת בקור.
״הוא התפרץ,״ עונה לה האחות.
אבל עומרי לא נותן לה להמשיך. ״בואי,״ הוא אומר לרעות והם נכנסים לחדר. הוא לא יודע את מי הוא הולך לראות, הוא רק יודע שרעות מתוחה מהמפגש. הוא לא ייתן לאיש לפגוע בה.
לפני הכל רעות ניגשת לאמה ומנשקת אותה ברוך. ״האהוב שלי בא איתי, תכירי זה עומרי."
אמה מביטה אל תוך עיניו של עומרי. הוא מזהה בתוך עיניה את העיניים היפות של רעות, אך רואה בהם את הוויתור. היא נוגעת בידה הרזה בידו של עומרי, והוא עוטף את כפות ידיה ולא מתיק עיניו מעיניה. היא מתקשה לדבר מרוב התרגשות, ולבסוף לוחשת לו: ״תשמור על הילדה שלי."
״מבטיח לך,״ הוא לוחש לה חזרה.
דמעות עומדות בעיניה של רעות, ואמה מביטה בה ואומרת: ״אני יודעת שתהיי בסדר ילדה שלי.״
״ברור, אן יקירתי,״ עונה האורח, ״בשביל זה אני כאן״.
לפתע קולה של אן מתחזק והיא אומרת לו :״צא מיד ג׳ון, היא לעולם לא תהיה שלך."
״עוד נראה,״ עונה ג׳ון בקול מבודח, ״עוד נראה."
&&&&
פרק 7 – איילה קטנה
״אני לא יודעת איזה הסכמים עשית עם אבא שלי," אומרת לו רעות ,״אבל אני לא כלולה בהם."
״מה את אומרת, איילה קטנה," עונה לה ג׳ון בקול של צייד.
זה בדיוק מה שרעות הייתה צריכה לשמוע. ״אנחנו לא באנגליה, ואני לא הצייד שלך. שמור את הרובה שלך לאיילות מיוחסות בממלכה המאוחדת, אני מחוץ למשחק."
״מה את חושבת שהצייד הזה יעשה אתך, אחרי שיגמור לטעום מבשר הציד שלו?״ הוא אומר לה.
״בניגוד אליך, הוא לא ישבע ממני, והוא בניגוד אליך, יקבל הכל."
היא מתקרבת לעומרי, והוא ממהר לאסוף אותה בזרועותיו, להגן עליה מפני מי שהוא לא יודע מיהו. הוא מאושר ממה שאמרה, למרות שכלפי חוץ פני האלפא שלו נשארים קפואים מעט. לעומת זאת המגע שלו עוטף אותה בחום ובהגנה שהיא כה זקוקה לה.
ג׳ון מביט בה בבוז ופולט: ״לא נולד הצייד שלא מואס בציד שלו."
רעות לוחצת את ידו של עומרי, מסמנת לו שלא יגיב ואומרת לג׳ון: ״תבין את זה כבר. לא הייתי, ולעולם לא אהיה אתך. אם אתה לא קולט אסביר לך בשפתך, הוא הצייד שלי ואני האיילה הקטנה שלו, רק שלו, וכך יישאר."
ג׳ון לא מרפה ומסתכל עליהם. ״מה הבעיה?״ שואל אותו עומרי, ״יש לך בעיה בהבנה. אולי אתה רוצה להיפגש איתי לדו קרב בחוץ? בכל מקרה שמעת מה שאמרה רעות."
״רעות, כך את קוראת לעצמך קרוליין?״ צוחק ג׳ון.
״הגיע הזמן שאתה אתה וסר אנדרו וייז תכניסו לכם טוב לראש, אתם לא קובעים כלום בחיי, בטח לא את השם שנתנה לי אמא שלי והוא השם שרשום בתעודת הלידה שלי." היא שמה לב שאחיזתו של עומרי מרפה ממנה, היא לא מבינה מה קרה, מחכה לראות מה יעשה.
״בקרוב אלך לעולמי," אומרת אן שוב בקול צלול, ״אם יש משהו שאני בטוחה בו, הוא שרעות מספיק חזקה היום לעמוד מולכם."
אבל רעות כבר לא מקשיבה לשיחה, היא כולה דרוכה: ״תשאל, אני אסביר לך מה שאתה רוצה לדעת," היא לוחשת לאזנו.
הוא מתרחק ממנה ולבסוף אומר לה: ״אני חייב ללכת,״ ועוזב אותה תוהה ועצובה.
&&&&
פרק 8 – לשמוע את האמת
עומרי חוזר לביתו, ממלא לו כוס משקה חריף ויושב לצפות בקרבות האגרוף שמשודרים מלאס וגאס. ״כמה היה מתאים לי עכשיו להיות שם," הוא חושב לעצמו ומחליט לטוס. אבל הוא עצבני מידי, ואין לו כוח לפתוח את המחשב ולהזמין לו כרטיס.
אולי ימצא לו איזה ניצודה קלילה שתקשט את זרועו. אבל ככל שהוא חושב על זה, הוא יודע שהלב שלו תפוס חזק. כועס, אבל עדיין תפוס. הוא צופה כל הלילה בקרבות, גם לו בא לפרק מישהו, ביחוד את ג׳ון שמרגיז כל כך את רעות שלו. רעות שלו? הוא כבר לא כך בטוח.
השחר עולה והוא נוסע לבית הוריו. ״הגעת בדיוק בזמן לארוחת הבוקר ילד. בא לך מקושקשת או חביתה?״ שואלת אותו אימו ומביטה מעבר לכתפה. ״לא אמרת שרעות חזרה אתמול?״
״עזבי אמא,״ הוא עונה מצוברח, ״זה הכי מסובך בעולם."
״מה מסובך, עומרילי?״ שואל אביו שנכנס למטבח .
״מכל הבחורות שבעולם, בחרתי לקטוף בבר את הבת של סר אנדרו וייז," הוא עונה לו במרמור.
״הבת של ג׳ורג׳ינה?״ אומרת לו אמו בפליאה.
״לא״, הוא עונה, ״אמא שלה היא אן קארי״. הוא לא מבין מאיפה בא השם ג׳ורג׳ינה, אבל זה לא משנה, הוא לא מבין כבר כלום. הוא לא רואה שאימו מחווירה, הוא מנסה לדחוק את המחשבות על רעות, להילחם בגופו שמתעורר כל פעם שהוא חושב עליה. הוא חייב, אבל ממש חייב, מישהי שתשכיח את היפה שלו ממנו.
״אן קארי גוססת," היא ממלמלת לעצמה. ״היכן היא מאושפזת?״ היא שואלת ועומרי עונה לה בהיסח הדעת. היא חוטפת את מפתחות הרכב ואומרת: ״אני חייבת ללכת."
דורין, אמו של עומרי, מגיעה למחלקה האונקולוגית. שקט עכשיו בחדר של אן אחרי לכתו של ג׳ון. רעות הרוסה מעזיבתו הפתאומית של עומרי.
״הוא ויתר עלי, כמה לא מפתיע," היא אומרת לאן.
דורין נכנסת חרש ועומדת ליד הדלת ורואה את רעות אהובת ליבו של בנה.
״הוא הלך?״ שואל אן.
״ברור״, עונה רעות, ״אחרי שסיפרתי לו שחתמתי על מסמך שאין לי כוונה לרשת את סר וייז הוא הבין שאני כבר לא שווה כלום עבורו והסתלק."
״התכוונתי לעומרי," היא עונה לה ורעות מתחילה לבכות.
אן מנחמת את רעות: ״הוא אוהב אותך, הוא יחזור." היא מרימה עיניה ורואה את דורין, שצופה בהן מהדלת. היא מפנה את תשומת ליבה של רעות וזו מסתובבת.
״דורין, הגעת," היא אומרת. דורין ניגשת אליה וממהרת לחבק אותה. ״איך נודע לך?״ היא שואלת.
דורין לא יודעת מה לענות ולבסוף אומרת: ״אולי באתי כי הייתי צריכה לשמוע שאין לך קשר לסר וייז."
&&&
פרק 9 – איילה חמקמקה
מוצאי שבת. שלושת השותפים קובעים להיפגש בבר.
דניאל מתכונן שעה ארוכה. הוא לא בטוח למה עומרי כל כך משתוקק להגיע מוקדם היום. ״אולי זה אומר שיש צרות בגן עדן?״ הוא לא יודע את התשובה אבל רוצה להיות מוכן למקרה ש..
רן מתלבט אם לבוא, ולבסוף מחליט לשתות משהו בבית, מעדיף להיות קצת מבוסם, ומשם הוא כבר יראה. הוא מזמין מונית ויוצא לבר.
עומרי מתעורר משנתו הטרופה, הרי לא ישן כל הלילה. ״תשכח מרעות, היא לא קיימת בשבילך." הוא מחליט שעליו להתעלם ממנה גם אם תבוא, אבל בתוכו יודע שהרי לא יעמוד בפניה.
״לעזאזל, הוא כל כך חושק בה." הוא יודע שהיא היחידה שמעניינת אותו מזה זמן רב. הוא לא חושב שתראה את פרצופה היום. אולי היא בכלל הלכה לה עם ג'ון מיד אחרי שעזב.
אימו מנסה להשיג אותו כבר מהבוקר, אבל הוא איננו מעונין לקבל עכשיו הרצאה ממנה על רעות.
השלושה נפגשים בבר. במוצאי שבת תמיד באות לכאן יותר בנות. הרבה פנים חדשות הגיעו והציידים מגששים. עומרי תופס את עיניהן של הבנות מיד שהוא מתיישב. דווקא הוא, שהשקיע הכי פחות בהופעתו, מושך אליו את הבנות. ה
וא בוחר לו מישהי היסח הדעת. נותן לה לשבת לידו, לגעת בו, לנשק אותו. הוא עוטה על עצמו את פרצוף הצייד קר הרוח. איש לא יראה על פניו את הגועל שהוא חש מהמגע של היפיפיה שלידו. לפעמים פשוט מתחשק לו פשוט לתת לה כרטיס אשראי, רק שלא תיגע בו, הרי זה כל מה שהיא רוצה.
הראשון שפורש הוא דווקא רן, עם איזו ג׳ינג׳ית לוהטת. חבריו מרימים גבה למראה בחירתו. היא בחורה לוהטת ואין לה כל קשר למה שבחר בעבר. אבל מי הם שישאלו שאלות, הרי סך הכל זה ענין של ציד יומי, לא איזה קשר רציני.
דניאל שמבין שרעות חמקה לשניהם בין הידיים, מצביע על מישהי חדשה ומזמין אותה אליו. הוא מנשק אותה ליד כולם, כדי להכתים אותה ואחר כך עומד לפרוש אתה לעשות בה את זממו.
כולם נדהמים לראות את רעות נכנסת, עם אישה שאינם מכירים ומתיישבת על הבר. השתיים משוחחות ביניהן בשקט ורוצות להזמין משקה, כאשר מונחות לידן שתי כוסות בירה. רעות נדה בראשה לשלילה. היא לא שואלת מי הנדיב, זה לא מעניין אותה. היא איננה מסתכלת לכיוון הקומה העליונה, אלא מרוכזת בכוס הבירה ששותה זו שלידה.
גבר צעיר נכנס לבר, ניגש לרעות ולוחש לה משהו על אזנה. היא משלמת את החשבון ויוצאת החוצה. עומרי לא מתאפק ויורד בזריזות למטה. הוא רואה אותה עומדת להיכנס למושב האחורי של מכונית באנטלי שחורה. ״אז הוא בכל זאת צד אותך, איילה קטנה,״ הוא מסנן לעברה.
״אם היית נשאר, היית יודע הכל. אתה את הבחירה שלך עשית, זמנך תם,״ אומרת רעות ונכנסת לבאנטלי בלי להעיף בו מבט נוסף.
&&&&
פרק 10 – האבדה
"מה זה היה עכשיו, היא נפנפה אותי?" חושב לעצמו עומרי. "איך היא מעיזה?" הוא מתעצבן. הוא חוזר לשולחן. מזמין בקבוק גדול של ויסקי ומתחיל לשתות. איש לא שואל אותו מה היה עם רעות.
ל דניאל די בכך שחזר בלי רעות. הוא רושם לעצמו ניצחון קטן. כדי לחגוג אותו, הוא מזמין אחת היפיפיות שהיו עם עומרי לשבת לידו, ומתחיל לשלוח ידיו מתחת לחולצתה.
עומרי מביט בו במבט מופתע. "מה עובר עליו", הוא חושב, "נראה לו שאני אקנא?"
עומרי מחפש את רן. הוא בא איתם ונעלם. הוא מופתע כאשר הוא רואה אותו יושב בקומה התחתונה. מבטו עוקב אחרי ידו של רן, המלטפת את זרועו של גבר צעיר. פתאום חוזרים לו הבזקים של דברים שקרו לו עם רן. הכל מסתדר לו כעת.
הוא לא אומר מילה לדניאל, מתפלל בליבו שהוא לא ישים לב. הוא יודע בדיוק מה דניאל חושב על אהבת גברים, והוא חושש שאם ייוודע לו הדבר, הוא יהפוך את חייו של רן לגיהינום. רן הרי הרבה יותר קרוב אליו מדניאל, והוא לא ייתן לו לפגוע בו.
רעות שבה ועולה במחשבתו. הוא לא מאמין באמת, שהיא כזו שהכסף משחק אצלה תפקיד. הוא ראה איך התנהגה עם ג'ון. הוא מתקשה להאמין שהיא הוליכה אותו שולל. הוא נאנח, כבר לא יודע למה להאמין. "למה התכוונה אם כך כשאמרה לו, שאם היה נשאר היה יודע?"
עומרי כועס ומבולבל, ומחליט לפרוש. הוא מביט מסביבו, מודע לכך שכל אחת מהבנות משתוקקת לבלות אתו את הלילה. לבסוף הוא אומר לבחורה, שאת שמה גם אם ידע, אינו זוכר כעת, שתבוא אתו. הוא רק רוצה למחוק את רעות מזיכרונו.
הוא יורד במדרגות לכיוון היציאה, כאשר הברמן ניגש אליו. "אתה מכיר את הבחורה זו שישבה ליד הבר?"
"לא שילמה החצופה? תחייב אותי," הוא עונה, ורוצה להמשיך ללכת.
"מה פתאום", עונה לא הברמן, "הנייד שלה נפל לה מהתיק. מה לעשות אתו?"
"אני קח אותו" עונה עומרי. הוא לא חושב בהגיון, חוטף אותו מידו ויוצא לקחת את הרכב. הוא מתחיל לנסוע, כאשר הטלפון מצלצל. המספר לא מזוהה, והוא בכל זאת עונה.
"מדברת רעות, אני מבינה שהסלולרי שלי ברשותכם," היא אומרת.
"איפה את?" שואל עומרי.
"עומרי?" היא מזהה את קולו, "איפה הנייד שלי?"
"שאלתי איפה את?" הוא עונה לה בקול קשוח.
"בבית חולים," היא עונה לו בשקט, "אני לא רוצה להטריח אותך, תאמר לי מאיפה לאסוף את הנייד. בכל מקרה זה יהיה רק בבוקר.”
"אני כבר לא בבר, אני אביא לך אותו בבוקר," הוא עונה לה.
"המספר של המחלקה נמצא בחיוג מקוצר בספרה שלוש," היא אומרת, והוא לא רוצה לומר לה שהוא מכיר את המספר בעל פה. "תודה," היא אומרת וממהרת לנתק. היא מתקשה מאד לנהל אתו שיחה.
"מאמי, לא תאמיני, הנייד שלי אצל עומרי. הוא יחזיר לי אותו בבוקר," אומרת רעות.
"אני רוצה לספר לך משהו רעות," היא אומרת לה.
"בבקשה מאמי, אני לא רוצה לשמוע יותר. הפלת עלי יותר מידי תיקים. לא אכפת לי לא לדעת יותר כלום על עצמי, בבקשה, זה כבר מעיק עלי."
"זה בקשר לעומרי," אומרת לה אן, "הוא הבן של מיכאל ודורין רום. דורין באה לבקר אותי כי היא חברה טובה. אבל היא גם אמא, את צריכה להבין."
*
עומרי נוסע לדירתו. לבחורה שאתו אין מושג מה קורה, וכשהם עולים לדירה היא עושה הכל כדי לפתות אותו. היא כבר יכולה לדמיין את חייה בדירתו המפוארת. בניגוד לרעות, שחזרה מלונדון בגלל מחלתה של אמה, היא יודעת היא בדיוק מיהו עומרי.
היא פושטת את חולצתה, מורידה את מכנסיה ועומדת מולו בתנוחה מפתה. היא לבושה רק עם בגדיה התחתונים, אלה שנבחרו על ידה הערב בקפידה. היא מרגישה שעוד רגע הציד שלה ייפול למלכודת שהכינה עבורו. נשאר לה רק להושיט את ידה לעבר מכנסיו.
&&&&
פרק 11- בואו של אדם
"אני מצטער, תתלבשי," אומר עומרי לה, "אני לא במוד הלילה."
היא מסתכלת עליו המומה, ואחר כך מתעצבנת. היא מתחילה לצעוק עליו: "אין צורך, אל תבזבז את זמנך, אמצא את הדרך לבד." היא מתלבשת בזריזות וחוזרת לבר, בתקווה שדניאל עדיין שם.
לשמחתה, דניאל עדיין שם, והיא ניגשת ישר לעניין. "קח אותי לאן שתרצה, רק קח אותי.”
דניאל ממהר לצאת אחריה, סקרן לשמוע מה קרה עם עומרי. "הוא עשה לך משהו?" הוא שואל כאילו בדאגה.
"עשה?" היא צוחקת בלעג, "אפילו לא נגע בי, הוא לא במוד הלילה."
דניאל כבר מבין מה בראשו של עומרי והוא רותח. הוא לוקח אותה לביתו, והיא מקבלת תמורה מלאה.
עומרי יודע שכבר לא ישן הלילה, והוא מחליט לנסוע לבית החולים. הוא ניזכר שרעות אמרה משהו על שמיכות הצמר המגרדות. הוא קיבל מתנה שמיכה מלטפת מלקוח לפני כמה ימים, ומחליט בהחלטה של רגע לקחת אותה.
הוא מגיע לבית החולים, ועולה לקומה השמינית. הוא מתחמק לחדרה של אן ורואה שרעות ישנה. הוא מכסה אותה בשמיכה שהביא, ויוצא להכין לה לשתות. הוא הרי מכיר את המחלקה הזו כמו את כף ידו. בזווית העין הוא רואה מישהו נכנס לחדר של אן, והוא ממהר חזרה.
"אדם," קופצת רעות מהמיטה, "אתה כאן, כל כך התגעגעתי אליך." היא לא שמה לב לשמיכה, והיא נופלת על הרצפה.
כולה מרוכזת עכשיו באדם. הוא מושיט לה יד ואומר לה: "בואי נצא לקנות לשתות, יש כאן מכונות בלובי." רעות מחבקת את מתניו, הוא מקיף את כתפיה בידיו, ויחד הם יוצאים מחוץ למחלקה.
עומרי עומד רגע ארוך עם כוס תה עם נענע שהכין לה, ולבסוף זורק אותו לפח הקרוב. הוא משאיר את הנייד של רעות ליד מיטתה, ומסתלק משם.
בדרכו הביתה הוא מתקשר לאימו שניסתה להשיג אותו כל היום. "מצטער אמא הייתי עסוק. מה נשמע?" הוא אומר.
"זה לא מתאים לך, להתעלם ממני," היא נוזפת בו, "חבל, ביחוד שרציתי לספר לך שלא רק שלרעות אין כל קשר לסר אנדרו וויז, הוא החתים אותה על מסמך שאין לה שום זכויות אצלו. אני יכולה להגיד לך גם שהיא מהרה לחתום. מה שבטוח שג'ון לא יציק לה יותר."
"זה לא משנה, עכשיו היא עם אדם", הוא אומר בקור.
"איזה יופי! אדם כאן. אני שמחה לשמוע," אומרת דורין וממהרת להתקשר לרעות בקו השני. "תותי, שמעתי שאדם חזר," היא אומרת לה.
"כן, הוא נשאר הלילה עם אמא," עונה לה רעות, "אני בדירה שלי, לא זוכרת כבר איך ישנים במיטה."
"תותי, את חייבת להחזיר לך שעות שינה. את עשית הכל בשביל אחיך, אל תרגישי אשמה, תלכי לישון מתוקה." אומרת לה דורין.
"אחיך? אדם אח שלה?" שואל עומרי, "איזה מטומטם אני, אני חשבתי ש…"
"אחיה התאום. אני לא יודעת מה יש לך שאתה משדך אותה עם כל מיני גברים, אתה לא רואה שהיא מאוהבת בך?"
"נראה לי שאת יודעת עליה הכל. ואיפה היא כעת את יודעת?" שואל עומרי. דורין נותנת לו את הכתובת והוא ממהר אליה.
השומר בכניסה יושב מנומנם, כבר מאד מאוחר, בהחלט לא שעת ביקור שגרתית. הוא מזהה מיד את עומרי וסקרן מה מעשיו. "אני לרעות קארי."
השומר מתקשר אליה בטלפון הפנימי: "גברת קארי.”
היא קוטעת אותו: "רעות.”
"גברת רעות." היא כבר לא מתקנת אותו. היא עייפה, ויצאה זה עתה מהמקלחת, "עומרי רום בשבילך."
רעות מתלבטת, ולבסוף מבקשת שיעלה אותו לקומה השמורה שלה. המעלית נפתחת בדיוק כשרעות מושכת למטה את החולצה שלה. היא עדיין לא לבשה מכנסיים, ועומרי משתדל לא להסתכל עליה, אבל תחתוניה הזעירים מושכים את תשומת ליבו והוא לא יכול להתיק עיניו ממנה.
"מה קרה צייד, עוד רגע אאמין שלא ראית בחורה בתחתונים," היא אומרת לו בלעג.
"בבקשה רעות, אני לא כאן לריב. אני כאן לומר לך שאני מצטער. מעולם לא הייתי מאוהב כך, מעולם לא הסתכלתי על בחורה והרגשתי מה שאני מרגיש כלפיך. את צודקת, תמיד זה רק היה משחק של צייד. אף פעם זה לא היה הדבר האמיתי."
"ועכשיו?" היא שואלת.
&&&
פרק 12 -הצייד מסתיים
דניאל מסיים את ענייניו עם הבחורה שאסף. הרעיף עליה מחמאות בלי שהתכוון למילה. הוא לא רוצה שהיא תחשוב שיש סיכוי להמשך, ולכן שולח אותה עם מונית הביתה. הוא יוצא למרפסת ביתו ומדליק סיגריה. אמנם הגיע לסיפוקו הגופני, אבל את נפשו הוא לא מצליח הרגיע.
דניאל מחליט להתקשר לעומרי. הוא סקרן אם קורה משהו בינו לבין רעות. הידיעה שיש בידי עומרי את הנייד שלה מטריפה אותו. "כמה חבל," הוא חושב לעצמו, "שזה לא הוא שהביא לה אותו. ללא עומרי בסביבה, הייתי כובש אותה בקלות."
"איפה אתה?" הוא שואל את עומרי.
"קרה משהו?" שואל עומרי.
"לא משהו מיוחד. חשבתי שתבוא אלי, נצפה במשחק," אומר דניאל . הוא לא רוצה שעומר יחשוד בו ומוסיף: "אולי גם רן יבוא."
אין לו מושג שעומרי יודע שרן לא יגיע הערב. הוא גם לא יאמר זאת לדניאל. הוא נשבע שלא יאמר מילה על השיחה שהייתה לו עם רן בה התגלה רן בפניו על סיפור אהבתו ליפתח. עומרי יעץ לו לא לספר לדניאל, שידוע כהומופוב מושבע.
"אני עייף, עוד רגע במיטה, נדבר מחר," עונה לו עומרי. הוא מנתק את השיחה, ומסתכל על רעות בשתיקה.
"באמת? אתה מזמין את עצמך למיטה שלי?" היא שואלת, "הסברתי לך. אני כבר לא האיילה שלך.”
"רעות, אני רוצה לספר לך משהו," אומר עומרי בהיסוס. הוא כל כך רוצה לשתף אותה, ואינו יודע איך להתחיל. "המחלקה שבה אימך מאושפזת מוכרת לי ככף ידי. ביליתי בה ימים רבים. אחי הגדול היה מאושפז במחלקה חמש שנים. הייתי בן שלוש עשרה כשחלה, הוא נפטר כמה ימים אחרי שהתגייסתי. כל השהיה הזו שם קשה לי מאד, ובכל זאת רציתי להיות שם בשבילך."
הוא שותק, מחכה לראות את תגובתה. הוא יושב מולה בראש מורכן. ברור לו שזה לא כל מה שרצה לומר לה, ונראה לו שהיא מבינה את זה.
"אני מצטערת לשמוע", היא עונה לו, "אתה בוודאי מבין כמה קשה לי, ביחוד שעד היום התמודדתי עם המצב לבד. אבי לא בקשר אתנו, ואחי היה עד אתמול בלימודים בחו"ל. אני לא צריכה שתרחם עלי, אלה פשוט החיים שלי היום."
"בקשר לאביך", מהסס עומרי, "כאשר שמעתי שאת בתו, הבנתי שהקשר בינינו בלתי אפשרי. לא היה לי מושג שאין ביניכם קשר, והתחלתי לחשוב שאולי הפגישה בינינו איננה מקרית."
"אני מקווה, שאתה מבין שאין בינינו קשר", היא עונה לו בקול חסר רגשות.
הוא כל כך רוצה לגשת ולחבק אותה, אבל יודע שעליו להמתין.
"את יודעת למה המניה ההיא בבורסה בהונג קונג לא שווה הרבה?" הוא שואל ומסביר לה: "אבא שלך רצה להרוס אותנו. הוא התערב במסחר כיוון שלא הייתי מוכן למכור לו את העסק שלנו בפרוטות. הייתי צריך להתרחק, כדי לסדר את הראש. כדי להבין שזה לא קשור אליך."
רעות מביטה בו שותקת.
"את באמת חושבת שאני רוצה רק לכבוש את גופך, זהו?" הוא שואל מיואש. היא רואה את הכאב בעיניו, ועדיין שותקת.
"אני מצטער שהפרעתי לך. אני מתנצל על התנהגותי, לא אפריע לך יותר," הוא אומר לה מובס.
"אז זהו, אתה הולך. מה קרה עם אני מאוהב בך?" היא מתריסה כנגדו.
"את לא נותנת לי לאהוב אותך, לכן אלך," הוא אומר, ופונה ללכת.
"אתה לא", היא עונה לו, "אם אתה אוהב אותי, אתה לא.”
עומרי לא מחכה אפילו דקה. הוא אוסף אותה בזרועותיו, ומוביל אותה לחדר השינה, ומראה לה כמה הוא אוהב אותה.
היא מתעוררת בבוקר חבוקה בזרועותיו. מזמן לא ישנה לילה שלם. היא מושיטה ידה לנייד, ורואה סימן של הודעה.
היא קופצת מהמיטה, וקוראת את ההודעה של אדם.
"התקבלו הבדיקות של מאמי, הם הרבה יותר טובות מהמצופה, הרופא אומר שיש תקווה להחלמה."
"תותי," הוא קורא לה בחיבה, "הכל בסדר?"
"בסדר גמור," היא עונה לו, ומספרת לו על תוכן ההודעה. היא חוזרת שוב למיטה, ונותנת לו לעשות בה כרצונו בין הסדינים, בדיוק כמו איילה קטנה.
"ניצחת בתחרות הצייד," אומרת רעות וצוחקת.
"את טועה," הוא עונה לה "מיום שראיתי אותך, זרקתי לפח את כלי הצייד שלי, אין לי עוד צורך בהם, כבר מזמן אינני צייד. את יודעת זאת, תותי, את ראית אותי כמו שאני, ראית את זה קורה, כאשר הבטת לתוך עיני בפעם הראשונה."
בר אבידן
מאמינה באהבה
כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.