"עם קורות חיים כאלה אני תוהה מדוע את מחפשת עבודה אצלנו," אומר רוג'ר, "איך זה שמשרד הפרסום ויתר על שרותיך?"
"אני זו שהתפטרה ממניעים אישיים," עונה לו מיגן.
"את מבינה שתשובתך לא מספקת אותי," עונה לה רוג'ר.
"הוטרדתי מינית. אחד העובדים ניסה לאנוס אותי," עונה מיגן. פניה מתקשחות. "התנאי לקבלת מכתב המלצה ופיצויים עבור שלוש שנות עבודתי היה שאתפטר מרצוני ולא אגיש תלונה במשטרה. ברור לך שבנסיבות האלה אין מישהו מהחברה שיאשר את דבריי, אלא אם כן תרצה לדבר עם חברותיי לעבודה."
רוג'ר סוקר אותה. הוא מאמין לדבריה ואומר לה: "אין צורך. אני מאמין לך."
"בדרך כלל אנחנו נותנים תשובה רק למחרת היום. יש לי הרגשה טובה בקשר אליך והייתי רוצה לתת לך משימה. יש לך שלוש שעות להציג את המצגת למוצר הזה. הוא מניח לפניה את התיק. "בואי איתי. אתן לך מקום לעבוד בו."
מיגן הולכת איתו לאורך המסדרון והם מגיעים לחדר האחרון. כשהם פותחים את הדלת היא רואה אשה שאוספת את חפציה לתוך קופסת קרטון.
"עוד לא עזבתי וכבר יש לי מחליפה?" היא אומרת, "שיהיה לך בהצלחה. את תזדקקי לה. אין לך מושג לאיזה קן צרעות את נכנסת."
"תודה לך," עונה לה מיגן. היא מבינה שאין טעם להסביר לה שלא התקבלה עדיין לעבודה.
"נו מדליין הזדרזי אין לנו את כל היום," אומר ר'וגר לעובדת.
מיגן רוצה לנזוף בו על כך שאין בו טיפת חמלה למדליין שפוטרה, אבל מבינה שזה לא במקום ושותקת.
כאשר רוג'ר יוצא אומרת מיגן: "קחי את הזמן שלך, אני אשב בינתיים בצד ואקרא את החומר."
"אולי הם חושבים שנכשלתי כתקצבאית," היא אומרת, "אבל יש לי הרבה מה לספר לך על המקום הזה. וויליאם טרופר הוא הנשיא והבעלים החברה. הוא חתיך הורס, רווק, רק שהקרחון בקוטב יותר חם ממנו. מרגו…" וכך היא מספרת לה על עובדי החברה בשטף.
"אני חייבת להתרכז במצגת," אומרת לה מיגן, "יש לי שלוש שעות להגיש אותה."
"אל תתרגשי מלוח הזמנים שלהם. הם תמיד מאחרים," היא אומרת למיגן, "אבל רגע, אז את לא תקציבאית?"
"ממש לא. אני מתעסקת בפרסום, ואני בחדר הזה באופן זמני. ועכשיו באמת תסלחי לי," אומרת מיגן.
למיגן אין מושג שבמשרד בו היא יושבת יש מצלמות, ויש מי שצופה בה. המצלמות האלו הותקנו כשהתעורר החשד שמדליין מעלה בכספים. אמנם היא נתפסה ופוטרה, אבל המצלמות טרם הוסרו.
לעומת זאת מיגן מבינה שאמנם התיק שלפניה הוא תיק אמיתי, אבל למעשה היא נבחנת רק כדי לראות איך היא מתנהלת.
לרוג'ר אין מושג שמיגן מבינה זאת ואף על פי כן היא מתכוננת להיות במיטבה.
כעבור שעתיים וחצי המצגת של מחלקת היולדות המחודשת של בית החולים ע"ש מקנזי מוכנה. מיגן שולחת מייל לרוג'ר ומצרפת אליו את המצגת.
*
"וויליאם אני יכול להפריע לך רגע?" שואל רוג'ר.
"זה דחוף?" הוא שואל.
"זה בקשר למועמדת החדשה לצוות של הפרסומאים," הוא עונה, "אני רוצה שתראה משהו."
"אז זה לא חשוב," עונה לו וויליאם, "אני מבקש שלא תפריע לי."
"אתה חושב שהמצגת שהגישה לך מונה תעשה את העבודה?" שואל רוג'ר.
"אם הייתי בטוח שכן היה לי זמן לדבר אתך. אתה לא חושב?" עונה לו וויליאם. הוא אמנם אינו נשמע כועס או חסר סבלנות, אבל מי שמכיר אותו יכול להבחין בקור הנושב מדבריו.
"אם כך לא אגזול עוד מזמנך," אומר רוג'ר. הוא מחליט לעשות מעשה ושולח את המייל של מיגן לוויליאם.
וויליאם רואה בזווית העין הודעה על מייל נכנס. הוא מתעלם ממנו אבל בכל זאת משהו מטריד אותו. "רגע היה כתוב שם מצגת למחלקת יולדות?" הוא חושב לעצמו. "אני צריך להירגע. אני מדמיין דברים." רק כדי להוכיח לעצמו שטעה הוא פותח את המייל.
הוא מושיט את ידו לטלפון ומחייג לרוג'ר במטרה לגעור בו, בשעה שהמצגת מתחילה לרוץ. הוא מתקשה להאמין שהיא נעשתה על ידי מי שעדיין לא עובדת עבורו. "וויליאם. אתה על הקו? הכל בסדר?" הוא שומע את קולו של רוג'ר.
"איפה הבחורה שערכה את המצגת הזו? אני מקווה היא עדיין במשרד," אומר וויליאם.
"כן," עונה רוג'ר היא ממתינה לתשובה ממני.
"יש לה עשר דקות להתייצב בחדר ישיבות ולהציג את המצגת שלה. אני בדרך לשם," אומר וויליאם.
*
מיגן מחייכת לעצמה בסיפוק. ברור לה שהמצגת טובה והיא שמחה על כך שניתן לה סיכוי. היא עושה תיקונים אחרונים, לוקחת את המחשב שלה ומחכה לרוג'ר שיבוא להראות לה להיכן להגיע.
"עכשיו מונה מציגה את המצגת שלה. אני מניח שהיא לא תעבור. נבקש שיתנו גם לך להציג את המצגת. את מוכנה?" שואל רוג'ר, "תזכרי זה המבחן שלך."
"אתה טועה," היא עונה לו, "המבחן שלי היה להכין את המצגת לא להגיש אותה."
"את מסרבת להעביר את המצגת כי זה חלק מ.." אומר רוג'ר.
אבל מיגן קוטעת אותו. "לא אמרתי שלא אציג אותה. הרי לשם כך הכנתי אותה. רק הזכרתי לך שביקשת שאבוא עם הרעיון," עונה מיגן.
בינתיים מסיימת מונה את המצגת. רחש של אי שביעות רצון עובר בחדר הישיבות.
"קבלו את התנצלותי על כך שאיחרתי," אומרת מיגן ונכנסת לחדר. "תחבר אותי למקרן בבקשה," היא לוחשת לרוג'ר.
"אני רוצה לספר לכם מדוע יש רק מקום אחד שבו אני ארצה ללדת, והוא מחלקת היולדות בבית החולים שלכם," פותחת מיגן את דבריה.
המצגת מתחילה לרוץ ומיגן מלווה אותה בדיבורה הרהוט. ברור לה שהיושבים מולה מוקסמים מדבריה אבל היא אינה מראה זאת. היא מזהה בקלות מי הם מזמיני העבודה ומדברת אליהם ישירות. אין לה מושג מי הוא הבעלים של החברה, ואין לה כל רצון לגלות זאת כעת.
"אני לא יודע מה ניסית לעשות מר טרופר בכך שהראית לנו את המצגת הקודמת, אבל זו בהחלט הביאה לך את החתימה שלנו על ההסכם. כמובן בתנאי שמיגן תטפל בתיק שלנו."
"הייתי רוצה לשמוע את דעתך מיגן בקשר למצגת השנייה," פונה אליה נציג בית החולים,
"אני יכולה לומר לך שכל פרסומאי רואה דברים אחרת, ולכל מזמין עבודה יש נקודת מבט שונה. בעיני המצגת של מונה מעולה. אבל בסופו של דבר זו בחירה שלך ואני שמחה שבחרתם בשלי."
מיגן מכבה את המחשב שלה. "אתה יודע איפה למצוא אותי, " היא אומרת בשקט לרוג'ר.
"את לא הולכת לשום מקום. עוד לא הבנת את זה?" עונה לה רוג'ר.
"עם כל הכבוד לך אני הראיתי לך מה אני שווה, אבל איני יודעת מה אקבל בתמורה. שום דבר עדיין לא סגור בינינו," היא עונה לו.
*
וויליאם חוזר לחדרו ורושם הוראות בקשר לחוזה ההתקשרות עם בית החולים. זהו אחד התיקים היוקרתיים ביותר שהשיג בשנה האחרונה. "היא חתמה?" הוא שואל את רוג'ר.
בדרך כלל רוג'ר לא מערער על בקשתו של וויליאם אבל יש משהו בעניין הזה שמקומם אותו. מהישיבה היום היה ברור שלא היה להם סיכוי לולא מיגן. המצגת של מונה היתה בינונית למדי. הוא מבין מדוע וויליאם היה במתח ועם זאת הוא לא שמע מילה טובה על מי שוויליאם מכנה "היא."
"על מי אתה מדבר?" הוא שואל.
"על הבחורה החדשה," עונה וויליאם.
"קוראים לה מיגן. ולא, היא לא חתמה כי לא הצענו לה בעצם כלום. רק בחנו אותה," הוא עונה.
"למה אתה מחכה?" הוא שואל.
"ברור לך שהבחורה הזו לא תסתפק במשכורת ממוצעת. אני מחכה להנחיותיך מה להציע לה," הוא אומר ויוצא מחדרו בלי לתת לו שהות לענות.
וויליאם נכנס למערכת ומחפש את קורות החיים של מיגן. הוא נכנס למנוע החיפוש ומקיש את שמה: מיגן או'סליבן.
החומר שעולה לו ראשון הוא דווקא ממדורי הרכילות. הוא נכנס לידיעה הטריה ביותר. התאריך שלה הוא עשרה ימים קודם.
"עורך הדין הפלילי דניאל מקרת'י והפרסומאית מיגן או'סליבן ביטלו את ארוסיהם. לכתבינו נודע גם שאו'סוליבן התפטרה מחברת הפרסום, ועזבה את בוסטון. הסיבה לפרידה לא ידועה."
וויליאם פותח את קורות חייה של מיגן ומחליט לדבר עם המעסיק האחרון שלה. המעסיק מפליג בשבחיה של מיגן, אך מסרב לספק פרטים בקשר לנסיבות התפטרותה. כאשר הוא נשאל מה היה שכרה האחרון הוא משאיר את וויליאם פעור פה. וויליאם מודה לו. הוא בדילמה כעת. הוא יודע שהחיים בניו יורק מאד יקרים, מצד שני איש מעובדי הפרסום שלו לא מרוויח סכום כזה.
"תשאל את מיגן לאיזה שכר היא מצפה," מורה וויליאם לרוג'ר. הוא לא משתף אותו בכל המידע שאסף עליה.
"אין טעם," עונה לו רוג'ר, "היא כבר אמרה לי שאיננה מתכוון לומר למה היא מצפה."
"אני אחזור אליה עם הצעה," אומר וויליאם.
**
"אתה מבין אבא שהאשה הזו קיבלה יותר מהפרסומאים הוותיקים אצלי, ותאמין לי שאני משלם משכורות גבוהות," אומר וויליאם לאביו בשעה שהוא נפגש אתו לבקשתו לארוחת צהריים.
"אם כך אל תעסיק אותה," הוא עונה לו.
"היא הדהימה אותי היום עם המצגת שלה. חוץ מזה שנציג בית החולים רוצה לעבוד רק איתה," עונה לו וויליאם.
"אם היא נכס אז תשלם לה את שקיבלה. עם זאת תסביר לה את המצב ותחתים אותה שלא תחשוף את שכרה בפני עמיתיה לעבודה," עונה לו אביו.
כאשר חוזר וויליאם עם התשובה למיגן היא עונה לו: "אם כך אולי זה לא המקום בשבילי. אני מחפשת מקום קבוע שאפשר להתפתח בו. אם השכר שהצעת עולה על השכר של מנהלת מחלקת הפרסום, נראה לי שאין לי לאן להתקדם."
"אפשר לבקש ממך שתעבדי על הפרויקט של בית החולים?" הוא שואל, "את הרי שמעת שבך תלויה העסקה."
"אני אעבוד על הפרויקט הזה ואחר כך נראה מה יהיה לך להציע לי," היא עונה.
*
מונה וחבריה לעבודה לא עושים חיים קלים למיגן, אבל היא מתעלמת מהם ועובדת רק עם מי שהיא בטוחה שהוא לצידה. שלטי החוצות החדשים של מחלקת היולדות כבר בהדפסה ומיגן עסוקה בעלון פרסום שברצונה להציע.
"שלחתי לך הודעה לבוא לישיבת צוות, מדוע לא הגעת?" היא מקבלת מסרון מרוג'ר.
"זה לא ברור לך? אני עובדת רק על הפרויקט של בית החולים כרגע," עונה מיגן.
"אני מחכה לך בחדר ישיבות," עונה רוג'ר.
מיגן שומרת את המסמך שהיא עובדת עליו ויוצאת מהמערכת. "מה כבר יכול להיות?" היא חושבת לעצמה, "הרי העבודה שלי מתבצעת כמתוכנן."
"מה היא עושה פה?" שואלת מיד מונה בקול רם.
"מיגן היא חלק מהצוות שלנו. בדיוק כמוך," עונה לה רוג'ר.
"אתה הבטחת שהיא תטפל רק בתיק של בית החולים," היא עונה לו בכעס.
"שהוא התיק הגדול ביותר שלנו להזכירך. את לא עובדת עצמאית .אנחנו צוות ואם מיגן יכולה לתרום משהו בשעה שאתם הגעתם למבוי סתום, אז אשמח לשמוע ממנה."
"ומי אמר שהגענו למבוי סתום?" עונה מונה, "יש לנו הרבה רעיונות חדשים."
"אם כך אני רוצה לשמוע אותם," אומר רוג'ר.
"אמרתי לך. אני לא רוצה אותה בחדר," עונה מונה.
"כשתשבי בכיסא שלי תוכלי להציב תנאים," אומר רוג'ר.
"שמעת אותה רוג'ר," אומרת מיגן, "יש להם מלא רעיונות והם צוות שעובד נפלא ביחד. אני מרגישה מיותרת" אומרת מיגן והולכת.
מיגן ממשיכה לעבוד על התיק שלה כאשר היא רואה שנכנס לה מייל.
עייני בחומר המצורף.
זקוק לרעיונות חדשים.
יש לנו דד ליין של שעתיים.
אדאג לפצות אותך.
ו. טרופר
מיגן שומרת שוב את החומר ופותחת את הנספח המצורף. היא מחברת למחשב אזניות ובוחרת לה שירים מתוך הפלייליסט החדש שהרכיבה אתמול בערב.
רוג'ר מציץ בה מבעד לחלון משרדה. התריסים מורמים והוא צופה בה מתנועעת לקצב המוסיקה. הוא רואה שאצבעותיה מקלידות במרץ והיא עוצרת מידי פעם לחשוב. הוא מביט בה שעה ארוכה. מעולם לא ראה מישהו עובד בריכוז כזה, כאילו אין איש בעולם מלבדו.
כעבור שעה היא מעלה את הרעיונות שלה בצורה מאורגנת ושולחת מייל.
ו. טרופר
מחכה לשמוע דעתך.
האם ברצונך שאמשיך?
מיגן
נ.ב.
הזמן שלי הוא שלך. אין צורך בתוספת שכר
בשעה שהיא ממתינה לתשובתו פותחת שוב מיגן את התיק של בית החולים. אך מיד נכנסת התשובה מוויליאם.
דחיתי את הישיבה בשבילך בשעתיים.
הצוות של מונה לרשותך.
הפעילי אותם.
רוג'ר יהיה לצידך.
ו. טרופר.
מיגן נאנחת בייאוש. היא מתקשרת לרוג'ר. "מה אני עושה? אין לו מושג מה קורה ביני לבין מונה והצוות שלה."
"למה את חושבת? הוא יודע הכל והוא ביקש שתובילי את הצוות. אני אהיה אתך כל הזמן. תני לי חמש דקות לבשר להם את זה ותכנסי לחדר ישיבות."
מיגן ממתינה חמש דקות ונכנסת. "תקשיבו בבקשה. אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים עליי, למרות שלא ברור לי למה. בכל מקרה קיבלנו הוראה לעבוד יחד. ההצלחה היא לא הצלחה אישית, אלה של שצוות כולו. את הפירות כולנו נקצור בצורה שווה ולכן עדיף שנגרום לקמפיין הזה להצליח. אני אראה לכם כמה רעיונות שעלו לי בראש ואשמח לשמוע מכם. כיוון שזמננו לוחץ רוג'ר, האם זה מקובל עליך לארגן לנו כיבוד קל ושתיה כך שנוכל לוותר על הפסקת הצהריים?"
"האמת שאף פעם לא עשינו זאת," אומר רוג'ר.
"מה דעתכם פיצה, סאבווי, מקדולנד'ס," שואלת מיגן, "שלי את מוכנה לעבור בין כולם ולברר מה הם רוצים? אני צריכה את העזרה של מונה להחליט לאיזה כיוון נלך."
מיגן פותחת את המחשב שלה ומעלה את המסמך ששלחה לוויליאם. "בואי מונה, אני מבקשת שתעברי על מה שכתבתי ותביעי את דעתך. אני בטוחה שאם נחשוב ביחד נוכל להגיע לתוצאה טובה."
"תראו איך היא מתחנפת למונה," אומרת בארס קלואי.
"את לגמרי טועה. אני מאד מעריכה את העבודה של מונה. יש לה חשיבה מאד יצירתית. את מוזמנת גם לתרום רעיונות .לשם כך אנחנו יושבים פה יחד," עונה לה מיגן.
מיגן משאירה את המחשב בידי מונה. היא עושה זאת כצעד של בניית אמון. מונה לא מראה לה את זה אבל היא מאד מעריכה את המחווה הזו.
"רוי יכול לעזור לנו בעיצוב," אומרת מונה ומצביעה על רוי.
כולם שקועים בעבודה. מיגן שיודעת לנהל צוות מעודדת כל אחד, מחמיאה והעבודה מתקדמת לשביעות רצון כולם. רק כאשר מגיע השליח עם הפיצה לוקחים כולם פסק זמן.
"לא היינו מצליחים בלעדייך, את מנהיגה מלידה," לוחשת לה מונה, "אבל אם תחזרי על דבריי אכחיש אותם."
"דיברת אליי?" שואלת בשקט מיגן, "כי לא שמעתי כלום."
הן מביטות אחת על השנייה בפנים רציניות וזו מונה שפורצת בצחוק ראשונה.
"מה מצחיק?" שואלת שלי.
"מה לא שמת לב שלבשתי את החולצה הפוך?" שואלת מיגן.
"את אלופה," אומרת לה בשקט מונה, "קנית אותי, וגם עם העובדה שבטחת בי עם המחשב שלך."
בשעה היעודה המצגת מוכנה. "שיהיה בהצלחה מונה. מחזיקה לך אצבעות," אומרת מיגן.
"תודה על האמון מיגן," היא אומרת, הפעם לאוזני כולם.
"כנסי ברגל ימין," אומרת לה מיגן.
מיגן מתכוונת לחזור לחדרה אבל רוג'ר קורא לה. "אני מבקש שתכנסי גם את לחדר ישיבות. יתכן שתדרשי לומר גם כמה מילים."
מיגן עושה כדבריו וניגשת לשבת ליד השולחן.
"שמי מונה ואני מהצוות של מיגן," פותחת מונה את דבריה. מיגן יושבת בפנים חתומות. היא מתקשה להבין מדוע הציגה מונה את עצמה כך במקום לקחת את כל הקרדיט לעצמה.
מונה מעבירה את המצגת בביטחון וזוכה לתגובות נלהבות.
"מאד אהבתי את המצגת וויליאם", אומר הבעלים של החברה שהזמינה את העבודה, "אפשר לדעת איך חשבתם לקדם את העניין?"
"מיגן," אומר וויליאם, "את מוכנה לענות על השאלה?"
"זה תלוי רק בכם. זה יכול להתחיל בדיוור ישיר ויכול להגיע לפרסומות בטלוויזיה או בכל מדיה אחרת. הכל תלוי בתקציב שיש לכם עבור הפרסום ועל זה תצטרכו לדבר עם מר טרופר."
"בוא נאמר שהייתי רוצה לפרסם אותנו בטלוויזיה," אומר בעל החברה.
"במקרה כזה נעבוד על עיקרי המצגת ונוציא מהם את המסר העיקרי. גם כאן זה תלוי בתקציב שתיתן לנו," עונה מיגן.
"את מתעסקת בכסף. התקציב הוא בלתי מוגבל," עונה לה בעל החברה.
"אתה טועה. אתה זה שמתעסק בכסף. אנחנו מתעסקים באומנות הפרסום. נכון שהיא נקנית בכסף," עונה לו מיגן.
"נשמח לשמוע ממך על החלטתך," אומר וויליאם ובכך מסיים את הישיבה.
"מיגן הכנסי אליי למשרד," הוא אומר לה.
מיגן עוזרת למונה לאסוף את החומר של המצגת. "היית נהדרת," היא אומרת לה.
"את גאה בי?" שואלת מונה.
"ברור," עונה מיגן, אבל משהו בשאלה צורם לה, "מונה, מרגיש לי שאנחנו צוות מנצח."
"גם לי," אומרת מונה, "ואם תאמרי שאמרתי,….נו את כבר יודעת. הייתי מאד רוצה שתהיי ראש הצוות שלנו."
"באמת? כייף לי לשמוע, אבל את יודעת שאני עובדת כאן על פרויקט מסוים. מה שמזכיר לי שהבוס קרא לי," אומר מיגן, "אני חייבת לברוח."
*
"נראה היה לי ששכחת שביקשתי שתבואי," אומר וויליאם, "אני רוצה שתנהלי את מחלקת הפרסום, שזה אומר שתהיי אחראית על כל ששת הצוותים."
מיגן המומה. ממש לא לשיחה הזו ציפתה. "הייתי צריכה לחשוב שאתה יודע שזה מה שעשיתי בעבר. הרי ידעת כמה הרווחתי," היא עונה לו.
"תנקבי בסכום שאת רוצה," הוא אומר לה.
"אתה יודע היטב שהסכום שאתה משלם לי הוא הסכום שקיבלתי על העבודה הזו. אין צורך שתשלם לי יותר. הסכום הזה מספק אותי כעת."
"אם כך הסכום יישאר. אוסיף לך עליו בונוסים לפי הצלחת הפרויקטים," אומר וויליאם.
"מתי תרצה שאתחיל?" שואלת מיגן.
"ביקשתי מרוג'ר שיכין לך משרד בקומת ההנהלה," עונה וויליאם.
"אין צורך. אני רוצה להישאר במשרד שלי. לקוחות לא אוהבים לראות מנהלים במשרדים מפוארים. תמיד הם חושבים על כך שהם מממנים את זה ומיד מתווכחים איתך על המחיר. חוץ מזה שאני לא מוותרת על הנוף המדהים שנשקף ממנו," היא עונה, "לא ענית לי ממתי תפקידי בתוקף."
"ברגע זה מכנס רוג'ר את כולם ומודיע להם על המינוי שלך. המינוי הוא מידי," עונה וויליאם.
"מעניין שהיית כל כך בטוח שאקבל אותו," אומרת לו מיגן.
"זו לא היתה שאלה אם תסכימי, אלא כמה תבקשי. זו היתה הזדמנות שלך לבקש הרבה יותר וסביר להניח שהיית מקבלת," הוא עונה לה, "אאשר לך להישאר במשרדך, אבל אין זה אומר שאת פטורה מישיבות הנהלה. כעת את כפופה לי ישירות. כמובן שאת עדיין יכולה להיעזר גם ברוג'ר."
*
*
*
חצי שנה עברה
"מר טרופר מחכה לי," אומרת מיגן למרגו מזכירתו האישית של וויליאם.
"הוא לא אמר לי ," אומרת לה מרגו בהתנשאות.
"אז בואי תשמעי," אומרת מיגן ועוקפת אותה. היא נוקשת על דלת משרדו ולמרות מאמציה של מרגו למנוע ממנה היא נכנסת.
"קראת לי מר טרופר?" שואל מיגן.
"וויליאם, היא נדחפה בכח," אומר מרגו.
"יש משהו שמונע ממך לקרוא לי מר טרופר?" שואל וויליאם את מרגו.
"באמת וויליאם," היא אומר לו בקול מתפנק.
"כנראה שיש לך בעיה בהבנה. בכל מקרה אני אומר זאת רק פעם אחת. כאשר מיס או'סליבן רוצה להכנס אלי, דלתי תמיד פתוחה בפניה. היא פשוט יכולה להניח את היד על הידית ולפתוח את הדלת. במקרה הזה אני ביקשתי שתגיע. עכשיו תשאירי אותנו לבד," אומר וויליאם.
"תשבי," הוא מבקש ממיגן. הוא מגיש לה מסמך בן כמה עמודים. "אני מבקש מידע על החברה הזו. היא ביקשה להזמין מאתנו קמפיין. אני רוצה לשמוע את דעתך."
"אתה רציני? בשביל זה הפסקת את ישיבת הצוות שלי? יש לי דד ליין מטורף ואתה יודע את זה," היא אומרת וקמה ללכת.
"בפעם האחרונה שבדקתי הזמן שלך הוא שלי," הוא אומר לה.
"בפעם האחרונה שבדקתי, יכולת לבקש מרוג'ר," היא עונה לו כעוסה.
"את חצופה. את יודעת?" הוא אומר לה.
"אתה צודק," היא אומרת ומתיישבת חזרה, "הזמן שלי שלך. אז מה אתה אומר על כך שהמניות של בית החולים עלו פלאים מאז שהתחלנו בקמפיין? ומזג האויר בחוץ, מה דעתך עליו? ממש חם וכל כך בא לי ללכת לגלוש." היא משתתקת.
"אני מתנצלת," היא אומרת לבסוף.
"את," הוא מתחיל לומר לה.
"מה?" היא עונה לו.
"את כמעט גרמת לי לומר משהו שאתחרט עליו," אומר וויליאם.
"אתה יודע מדוע עזבתי את מקום העבודה הקודם, נכון?" אומרת מיגן.
"לעולם לא אפגע בך," אומר וויליאם, "מבטיח לך."
"אני יודעת," אומרת מיגן, "אחרת לא הייתי מקבלת עלי את התפקיד מר טרופר."
"מיגן," אומר וויליאם, "בבקשה תקראי לי וויליאם."
**
אז זהו . בדרך כלל כאן אני מסיימת את הסיפור בהתאהבות הבלתי נמנעת של הגבר קר הרגשות בפרסומאית היפיפיה. אבל חשבתי לעצמי שאולי נשאיר את זה כך ונרקום לזה המשך…
בר אבידן©
מאמינה באהבה
כל הזכויות שמורות