מרק
כשהתקבלה ההודעה מלילי על סוף השבוע הארוך על ההר התרגשתי. בכל זאת זו לילי. בינינו, מי לא מאוהב בה? לילי מצידה לא נותנת לאף אחד מאתנו הגברים שמתחרים על ליבה להתקרב יותר מידי. היא חברה נהדרת, אבל בזה זה מסתיים.
עכשיו משנפרדה מג'ייק אני חושב שאולי יש סיכוי שתהיה קשובה לחיזורים שלי. "אני לא שווה אותך מרק," היא אומרת לי תמיד. היא לא מתייחסת אליי ברצינות כשאני אומר לה: "כמה את טועה."
אני מבין שגם קריסטין תגיע איתה. בעצם הבנתי שקריסטין היא הסיבה מלכתחילה שלילי נוסעת להר. קריסטין, כך הבנתי יוצאת עם רוי לונדון. מה שלא יקרה, יהיה כייף לראות את שתיהן שוב גולשות איתנו.
ממש לפני שאני יוצא לדרך אנסטסיה מתקשרת ושואלת אם היא יכולה להצטרף אליי לנסיעה. "המצבר של הרכב שלי מת," היא אומרת.
אני לא בטוח שהיא לא ממציאה את זה כדי לנסוע איתי. פעם שעברה כשהתאספנו לגלוש היא התוודתה בפני שהיא דלוקה עליי. זה היה די מביך. עבר מספיק זמן מאז ואני מקווה שיהיה בסדר. 'יהיה נחמד לא לנסוע לבד,' אני חושב לעצמי ומסכים.
לשמחתי גם דניאל מבקש להצטרף מה שהופך את זה לנסיעה נעימה.
לילי: "נגיע רק בערב. אל תחכו לנו. לכו תכבשו את ההר."
ההודעה שמגיעה מלילי מעציבה אותי מעט. כל כך ציפיתי לראותה. אני מתנחם בעובדה שיש לנו שלושה לילות לבלות יחד. שלושה לילות בהם הכל יכול לקרות.
אנחנו עולים על ה- 400 צפון לכיוון הכפר. השמים מעוננים, אך אין סימנים שעומד לרדת שלג. השמש מבצבצת ושולחת קרניים מחממות לעבר האדמה הקרה. השדות בצדי הכביש לבנים ומראים שכמות של שלג רצינית ירדה כאן, מה שאומר שההר מכוסה כראוי. זה נכון שבעת הצורך מייצרים בו שלג מלאכותי, אך נראה לי שהשנה אין צורך בכך.
אנסטסיה יושבת לידי ומגניבה מבטים לעברי. "איזה חורף מטורף יש לנו כאן השנה," אני אומר כדי לשבור את השתיקה.
"אהה," היא עונה לי. אני יודעת שהיא מאוכזבת שאני לא פותח איתה בשיחה אישית. היא מבינה שיש בכך מעין הצהרה שאין לה מה לצפות ממני.
דניאל מספר לנו על התרופה הניסיונית שהם עובדים עליה עבור חולי הטרשת הנפוצה. הוא מסביר על פריצת הדרך במחקר. אנסטסיה משתעממת, היא לא מבינה מילה ממה שהוא אומר. אני לעומתה שעובד בבית החולים מאד מתעניין בדבריו וכך אנחנו מנהלים שיחה ערה מעל ראשה של אנסטסיה. היא מניחה את ראשה על החלון ומנמנמת.
אני מביט על דניאל במראה, מסמן לו עם האגודל לאות תודה, ומטה את ראשי לעברה של אנסטסיה.
"כן, הבנתי," הוא אומר לי בחיוך.
אנחנו מגיעים ודניאל הוא זה שנוגע בכתפה של אנסטסיה. "בוקר טוב יפיפיה, הגענו."
היא מביטה רגע מסביב מבולבלת, ולבסוף פולטת: "הגענו."
כיוון שלילי דאגה להזמנה עבורנו הכל מוכן לקראתנו ואנחנו יכולים להתארגן בחדרים ולצאת מיד לגלוש.
עד מהרה ההר מתמלא בכתמי צבע של חליפות הסקי. אנחנו עולים במעלית למרומי ההר ומתחילים לגלוש. תחילה אנחנו יורדים בגלישה רגילה למטה כדי להתחמם. רק אחר כך אנחנו מתחילים להשתובב עם המסלולים ולהתחרות. כיוון שהגענו מוקדם אנחנו שולטים במסלול. הוא כולו שלנו.
באחד הפעמים בשעה שאנחנו ממתינים למעלית אני רואה את רוי. הוא מבוגר ממני. אם אינני טועה הוא למד עם אחי הגדול בבית הספר. אני מביט סביב לראות אם הבנות הגיעו אף הן. אני רואה שהוא בחברתו של ג'ונסון בלבד.
"אתה מחכה למישהו?" הוא שואל אותי כשהוא רואה שאני משוטט עם מבטי מסביב.
"לא," אני עונה, והוא מורה בידו שאכנס לפניו בתור. כאשר אנחנו למעלה הוא נמצא יחד איתי בעמדת הזינוק. אני מרגיש בתחרות איתו ונותן את כולי כדי להשיגו למטה. אני מוותר על הפעלולים ויורד ירידה מהירה. רוי מגיע אלפית השנייה אחרי.
"אתה טוב," הוא אומר לי. אני מודה שזה מחמיא לי. בכל זאת רוי לונדון. הייתי בטוח שיתייחס אליי בזלזול.
"אתה עולה שוב?" הוא שואל.
"אני מודה," אני אומר לו, "שבגללך ירדתי כך. אני מעדיף לעשות את המסלול עם הקפיצות."
"אם כך אצטרף אליך, אבל הפעם בלי תחרות." עונה לי רוי.
חברו ג'ונסון מצטרף אלינו ואנחנו חוזרים לבצע את תעלולינו על ההר. כל אחד בתורו, שומרים מרחק בטוח אחד מהשני.
אני רוצה לשאול אותו על קריסטין אבל מכיוון שהוא לא נראה ממהר אני מניח שהבנות בבקתה על ההר, ואני מקווה לפגוש אותן מאוחר יותר. החושך יורד על הכפר והאורות על המסלולים נדלקים.
"הי מרק," קורא לעברי דניאל, "מה דעתך שנלך לאכול משהו? עוד מעט יתחילו כולם להתאסף למסיבה."
אני נפרד מרוי וג'ונסון והולך עם דניאל. "הופתעתי לטובה מרוי," אני אומר לדניאל, "הוא גבר ממש נחמד. חשבתי שהוא טיפוס מתנשא כזה. אני בהחלט יכול לראות אותי יושב ומבלה איתו בפאב."
"האמת, שגם אני הופתעתי," הוא עונה לי, "בינינו, אני לא מבין מה קריסטין עושה איתו. היא אוהבת דווקא את הגברים המתנשאים האלה שחושבים שהם מורמים מעל כולם."
אנחנו מזמינים כל אחד כריך חזה עוף ומבקשים שיארזו לנו אותו. "בוא נאכל בחדר," אני אומר לדניאל, "אני צריך לעבור על הודעות במייל."
אני נכנס למחשב לקרוא את ההודעות. יש כמה בעיות דחופות שעלי לפתור. זה לא אורך זמן רב.
אני נכנס לרשת החברתית ורואה שיש הודעה בקבוצת הגלישה.
לילי ב- גולשי ההר: נפגשים היום במועדון ב-10.
אני מודה שאני מתרגש. אני לא יכול לחכות לפגוש אותה. אני נכנס התקלח, בוחר בקפידה את בגדיי.
אני מביט בשעון ורואה שכבר כמעט 10.00. "הלכנו?" אני שואל את דניאל, מנסה להסתיר את התרגשותי.
לשמחתי דניאל עסוק בענייניו ולא שם לב למה שעובר עליי. "הלכנו," הוא עונה לי.
*
אי אפשר לפספס את השתיים האלה. כמו תמיד הן במרכז העניינים. אני מביט בהן. כמה הן שונות.
אני מתפלא לראות שרוי לא נמצא כאן. קריסטין נראית כל כך שמחה ומשוחררת. אני מביט בה מוקסם. היא לובשת שמלה בצבע זהב שתואמת להפליא את שיערה הבלונדינית.
לילי כמו תמיד נראית כאילו יצאה מירחון אופנה עם שמלתה השחורה בעלת המחשוף העמוק בגב, ושורה של שרשראות הנופלות בעדינות על גבה המושלם.
אנחנו מצטרפים אליהן לרחבת הריקודים. האווירה ממש מחשמלת. אנחנו רוקדים כולנו ביחד, ולא מרגיש לנו שיש צורך לרקוד בזוגות, להיפך. חבורה גדולה ומאוחדת. השמחה ניכרת על פני כולם. כמה הייתי חסר את ההרגשה המשוחררת הזו. נראה לי שאני לא היחיד.
ואז עיני הבנות מופנות כלפי הכניסה. רוי וחברו נכנסים למועדון. שניהם לבושים בחליפות וחולצות בד שחורות. אין ספק שהם עושים רושם עצום. רוי צועד לכיוונה של קריסטין. הוא סוקר אותה, אבל משום מה מבטו דווקא ננעל על לילי. קריסטין שרוקדת בגבה אליו לא מרגישה בנוכחותו.
הוא נעמד מאחוריה. "לא ידעתי שהילדה שלי יודעת לרקוד כל כך יפה," הוא לוחש לה בקול מספיק רם כך שהנוכחים מסביב שומעים.
"סליחה?" היא עונה לו, "ילדה שלך? אני חושבת שהתבלבלת."
אני מביט בה בקריסטין. היא כל כך יפה. כל כך מלאת עוצמה. איפה התחבאה האישה הזו?
כאשר המוסיקה מתחלפת למוסיקה שקטה הולכות לילי וקריסטין לקחת משהו לשתות. אני הולך לקחת גם משקה.
"לימדת אותי לקח," אומר רוי לקריסטין וטורף אותה במבטיו, "את מטריפה אותי כשאת רוקדת."
"אני לא חושבת שהבנת," היא עונה לו, "אני רוקדת בשבילי. בשבילי בלבד."
היא כל כך עסוקה בעצמה שלא שמה לב לחילופי המבטים בין רוי ללילי. אין ספק שלילי כועסת עליו משום מה.
"בואי נלך לישון," אומרת לה לילי, "ההר מחכה לנו."
כאשר השתיים עוזבות המסיבה דועכת מהר.
"בוא נלך לישון," אומר לי דניאל ואני נענה לו בשמחה.
אנחנו שבים לחדר ושוב אני נכנס לרשת החברתית. אני רואה שלילי בדיוק יוצאת. ליד שמה של קריסטין מצוין שלא היתה בקבוצה משעות אחר הצהריים. אני מכבה את המחשב ונכנס למיטה. קשה לי להירדם ואני שוכב שעות ער.
**
קריסטין
אני מתעוררת. נדמה לי ששמעתי את דלת החדר נסגרת. אני מסתכלת סביב ורואה שאני לבד. לוקח לי רגע להבין היכן אני. אני קמה לשטוף את פניי ולצחצח שיניים. עדיין לא בא לי להחליף בגדים ואני חוזרת לשכב על הספה מול האח, מכורבלת עם השמיכה. על השולחן אני מוצאת פתק מלילי: "ירדתי לקנות קפה."
אני נכנסת לרשת החברתית. מתוך הרגל אני נכנסת לחשבון של רוי. מאתמול בלילה לא ביקר בו. ואז אני נזכרת במה שהיה איתו, מתמלאת בכעס ויוצאת ממנו.
אני נכנסת לקבוצת גולשי ההר. כולם כנראה עדיין ישנים פרט למרק.
מרק: בוקר טוב יפיפיה.
קריסטין: בוקר טוב לך.
לא ישנת הלילה?
מרק: לא הרבה.
עזבנו מיד אחריכן, לקחתן איתכן את כל השמחה.
קריסטין: כן החבר שלי לשעבר עיצבן אותי.
אני מודה ללילי שהציעה לי לעזוב.
מרק: מצטער לשמוע.
לא ידעתי שנפרדתם.
קריסטין: אין על מה להצטער.
זה לא שהייתי מאוהבת בו.
מין יחסי נוחות כאלה.
מרק: הוא דווקא עשה עליי רושם של גבר נחמד.
קריסטין: לא אמרתי שהוא לא.
הוא מקסים, אבל…
יצאנו יחד, אבל לא באמת התפתח בינינו משהו רציני.
מרק: כפי שאמרת יחסי נוחות.
חבל. את שווה הרבה יותר מאשר למכור את עצמך בזול.
אני חושבת מה לענות לו. האם זו מחמאה, או שהוא לועג לי.
קריסטין: אם אתה רומז לזה ששכבתי איתו, אז לא.
מרק: את הגדרת את זה יחסי נוחות, יפיפיה.
קריסטין: אני לא באה מבית עשיר, ורציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה
לכבוש מישהו כמוהו. אני יודעת שאני נראית מעולה, כמה אני צנועה..
וזה כנראה מה שהתאים לו.
מרק: יש בך הרבה יותר מיופי.
את חכמה, ומצחיקה וכייפית.
קריסטין: אתה באמת חושב?
כי אני לא צריכה שתגיד לי סתם כעת.
מרק: לא הייתי אומר לך סתם, כך את בעיניי.
קריסטין: אתה חמוד.
מרק: עכשיו תורי לחשוב למה את מתכוונת.
בדרך כלל חמוד זה ידיד טוב, לא אחד שהיית יוצאת איתו.
קריסטין: מממ.. היית יוצא איתי?
מרק: אני חייב להודות שאתמול ראית אותך באור אחר.
התשובה היא בהחלט כן.
קריסטין: באמת? מה ראית אתמול?
מרק: את מדהימה בעיניי.
דמעות ממלאות את עיניי מתי פעם אחרונה מישהו אמר לי שאני מדהימה. טוב, אני לא מדברת על לילי שכל הזמן מנסה להראות לי שאני יותר שווה ממה שאני חושבת.
מרק: הפחדתי אותך?
קריסטין: אין לך מושג כמה המילים שלך יקרות בעיניי.
מרק: אני מתכוון אליהן מכל הלב.
אני שומעת את הדלת נפתחת. לילי חוזרת. אני לא רוצה להפסיק לדבר עם מרק ומושיטה יד לקחת ממנה את הקפה. מסתבר שהיא לא הגיעה לסטארבקס כי לא התלבשה מספיק, כך היא טוענת.
"אף פעם לא שמתי לב כמה מרק חמוד," אני אומרת לה כשהיא שואלת אותי מה קורה.
"מרק מהקבוצה?" היא שואלת.
"כן," אני עונה לה, "תמיד הנחתי שהוא דלוק עלייך ולא חשבתי שיש לי סיכוי אצלו."
"מאיפה לך הרעיון הזה?" היא צוחקת.
"נו באמת לילי, הרי כל מי שפוגש בך נסחף אחריך," אני עונה לה.
"מה זאת אומרת," היא עונה, "ממש לא הגזמת עכשיו." היא לא אוהבת שאני אומרת את זה.
"זה בסדר שאקבע אתו בסטארבקס?" אני שואלת.
"מה עם רוי?" היא שואלת אותי.
"אולי הייתי צריכה להגיע לכאן כדי להיזכר מה באמת חשוב לי. רוי לא מעניין אותי," אני עונה. עכשיו אני כבר בטוחה בכך. אני יודעת שמרק מוצא חן בעיניי ואני מתכוונת להשקיע בקשר איתו. "אני לא הולכת לבד, בואי איתי. רק אל תשכחי להתעטף בצעיף."
*
מרק
אני מחכה להן בסטארבקס. אני שמח שהיא מביאה איתה את לילי. לילי מהממת כרגיל, אבל אני בטוח כעת שזו קריסטין שמעניינת אותי. אני רואה שרוי שם, והוא ניגש להתנצל בפני קריסטין. אותי זה לא מפליא לאור היכרותי איתו אתמול. אבל אני רואה את התדהמה על פניה קריסטין ולרגע חושש שהיא תתרצה ותחזור אליו. אני שמח לראות שהיא באמת לא מעוניינת בו. אני גם מבחין במבטים שרוי שולח לעברה של לילי. אין לי ספק שלילי כבשה אותו. האופן שבו הוא מביט בה מלא רגש. מה לילי מרגישה איני יכול לדעת כי היא מפנה לו את הגב והולכת לקריסטין.
מסתבר שקריסטין שמה לב למבטים שרוי שלח לעברה של לילי .
"הוא אף פעם לא הסתכל עליי כמו שהוא מסתכל עלייך," היא אומרת לה, "איך לא חשבתי מעולם להכיר ביניכם?"
"את שומעת את עצמך," עונה לה לילי מיד, "הרי בעצמך אמרת שאינני אוהבת טיפוסים כמוהו."
"כן," עונה לה קריסטין מהורהרת, "אבל עדיין, משהו במבט שלו אומר לי שזה יכול לעבוד."
זה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע. עכשיו אני בטוח שבאמת לא איכפת לקריסטין ממנו. "בא לך ללכת איתי לבריכה המחוממת?" אני שואל את קריסטין, "הרי ברור לך שלהר לא נוכל לעלות."
"בשמחה," היא עונה לי. היא מסתכלת על לילי.
"היי קריסטי, דיברנו על זה שאני לא נושאת את הנר שלך," היא צוחקת, "לכי תהני לך ילדונת."
אנחנו עולים לחדרים. לילי מתעכבת לידי. "אני שמחה שיש מי שיודע להעריך אותה," היא אומרת לי.
"אל תגלי לה," אני אומר, "אבל נראה לי שאני מתאהב בה. מוזר לא?"
"מוזר?" היא עונה לי, "מוזר בעיניי מי שלא. בעיניי היא מדהימה."
"כן," אני עונה לה וחושב שזה בדיוק מה שאני חושב עליה, על לילי. אני מקווה בליבי שהיא תמצא אהבה. אני יודע שאני לא האחד שמתאים לה. אולי קריסטין צדקה ודווקא רוי מתאים לה.
לילי פונה ממני ובדיוק כאשר היא פותחת את הדלת יוצאת ממנה קריסטין. נדמה לי או שהיא באמת מתביישת מעט. אני מציע לה את זרועי והיא אוחזת בה. "כל כך התגעגעתי להר," היא אומרת לי, "כל מה שקורה פה כעת זה מאד לא צפוי בשבילי. הכל נראה לי חדש פתאום. אני שמחה שאני חווה זאת איתך."
"זה בדיוק מה שאני מרגיש," אני עונה לה, "אני שמח לראות מי את באמת. אני מודה שאני מגלה אותך מחדש, ואני מאד אוהב את מה שאני רואה."
אנחנו מגיעים לבריכה המחוממת. האדים היוצאים ממנה מטיילים בחדר המוקף חלונות זכוכית גדולים.
אנחנו פושטים את בגדינו ומניחים אותם על הספסל בצד. אני שומעות קולות של אנשים אבל כל כולי מרוכז רק בה, בקריסטין.
"מה קרה?" אני שומע את קולה של אנסטסיה, "לילי נפנפה אותך אז אתה מסתפק בקריסטין?"
"לילי מאד יקרה לי ואת יודעת את זה, אבל אין בכך להפחית מהעובדה שקריסטין היא מדהימה. אני בטוח שאת יודעת את זה. אני מאחל לך שמישהו יראה בך מה שאני רואה בה," אני עונה לה.
אנסטסיה מביטה בי בשתיקה ויוצאת מהבריכה.
"בואי אליי יפיפה," אני אומר לקריסטין ומצמיד אותה אליי. אני מנשק אותה ומרגיש איך היא נענית לי. "אל תתני לאף אחד לפגוע לך בדבר היפה הזה שנקרם בינינו. אין ספק שרואים כמה אני מאוהב בך, ואין לי כוונה להתכחש לזה."
*
אנסטסיה
אני מודה שתליתי תקוות בסוף שבוע הזה על ההר. הרי אני גולשת טובה לא פחות מלילי, לא פחות מקריסטין. איך מרק אף פעם לא רואה אותי? אני יוצאת מהבריכה. כואב לי לראות את האהבה הגדולה שנולדה ביניהם. די התפלאתי לראות שהוא בחר דווקא בקריסטין. יכול להיות שניסה עם לילי והיא דחתה אותו?
אני שולטת בדמעותיי בשעה שאני יוצאת מהבריכה החמה. רק כאשר אני יוצאת מבעד לדלת אני נותנת לדמעותיי לזלוג. אני לא בטוחה אם זה הכאב שראיתי את שניהם יחד, או העובדה שאני לבד.
"את בסדר?" שואל אותי ג'ונסון, החבר של רוי בא מולי.
"אני באמת לא יודעת," אני עונה לו.
"אני חושב שמשקה חם עם משהו מתוק יחזיר לך את החיוך על שפתיך היפות," הוא עונה לי.
אני מביטה בו. מנסה להבין אם הוא לועג לי, אבל לפי המבט בעיניו נראה לי שהוא רציני. כך או כך זה לא באמת איכפת לי. באמת לא יזיק לי מישהו שיסיט את דעתי כעת מהזוג הזה שנולד מול עיניי.
"ואתה יודע איזה משקה בדיוק?" אני מתגרה בו.
"נראה לי שאני מוכן לקחת סיכון ולהמר מה את אוהבת," הוא אומר לי.
אנחנו נכנסים לסטארבקס. די מלא כאן היום. הרי אין הרבה מה לעשות. "יש שם שולחן פנוי ליד החלון לכי תתפסי אותו ואני כבר אביא לנו מה שאביא," היא אומר ומחייך אליי חיוך מסתורי.
הוא חוזר ומניח לפני משקה מלא קצפת. "זה כל כך ברור שאני טיפוס של קצפת?" אני שואלת אותו.
"האמת," הוא אומר, "שלא ידעתי מה לקנות ולכן שאלתי את המוכרת איזה טיפוס את נראית לה."
"היא כנראה מנוסה מאד אם בחרה לי מה שבחרה," אני עונה לו.
"אמרתי לה שאני רוצה למחות את הדמעות מעיניך, כי יש לך חיוך מהמם ושהיא חייבת לעזור לי. והנה אני רואה שצדקה. זכיתי לראות אותו שוב, את החיוך היפה שלך," הוא אומר לי ומושיט יד לגעת בשלי.
אני עדיין לא בוטחת בו. המבט שלי כנראה מסגיר את מה שאני חושבת.
"אני רוצה להיות גלוי איתך," הוא אומר לי, "ראיתי אותך גולשת אמש על ההר. הקסמת אותי. רציתי להיות בטוח שאין לך חבר לפני שאני פונה אלייך. קצת התפלאתי לשמוע שאת לבד."
"מה מפליא בזה?" אני שואלת מנסה להרוויח זמן כדי לתהות על קנקנו.
"נו באמת? אני בטח לא מחדש לך שאת נראית כמו נסיכה," הוא אומר לי.
"אז מה, אתה מאלה שאוהבים בלונדיניות? אתה יודע המראה החיצוני הוא לא הכל," אני עונה.
"וזה בדיוק מה שראיתי אתמול," הוא עונה לי, "שיש בך יותר מיופי."
"ואיך בדיוק ראית, לפי הצורה שגלשתי?" אני לא מבינה למה הוא מתכוון אבל לא אוותר לו עד שאבין.
"ראיתי איך שהתנהגת עם הקבוצה שלך. איך עזרת, לא נדחקת, לא חשבת רק על עצמך," הוא אומר, "חשבתי ששווה להכיר אחת כמוך. אני בטוח שיש לך לב ענק."
"ו.." אני מקשה.
"ו.." הוא עונה לי, "את זה אני מבקש שתאפשרי לי לגלות. אני בטוח שיש לך הרבה מה ללמד אותי עליך, ואני מאד רוצה ללמוד."
"בעצם מה שאתה אומר לי.." אני מתחילה לומר, אבל הוא לא נותן לי לסיים.
"אני חושב שדיברנו מספיק," הוא אומר, קם מכסאו ומקים אותי. "עכשיו אני רוצה לטעום איך את מרגישה לי," הוא אומר וסוחף אותי בנשיקה. ליד כולם. באמצע הסניף העמוס בו אין מקום לזוז.
בשעה שסערה גדולה משתוללת על ההר הכחול, מעיפה ענני שלג לכל עבר, סערה גדולה מתחוללת בתוכי אני חושבת שאי אפשר לעצור אותה. אני מתאהבת בג'ונסון…
בר אבידן
מאמינה באהבה
16.2.2019