ללא מגננות

6.2.2019

אולי זה העייפות,

אולי הגעגועים,

ובעיקר הרעב,

שגורמים לך

להוריד את ההגנות,

להוריד את המגננות,

ולהגיע חשוף

שש אליי קרב.

מרגע שאנחנו יחד,

אתה מסתער

מסמן כל פיסת עור גלויה,

ממהר לחשוף אותו

בפניך,

לא מפחד

להיחשף בחולשותיך.

רוצה כאן,

ועכשיו,

ומיד,

ומהר.

ורק אחר כך

נרגע מעט,

ועוטף אותי

בזרועותיך המגינות.

נותן לי

את כל מה שנותר בך

לתת לי.

הפעם לאט יותר.

בלחישות,

ונשיקות,

והרבה רגש.

בדיוק

כמו שאני צריכה.

ב.א.

#בתשוקתי_סיפורים_בר_אבידן