הסיפור מאחורי
הסיפור שירת הגלים
״אני
לא מאמינה שלא היית בים״ היא אמרה לי בשעה שחזרתי לפני חודשיים
הביתה מישראל.
מי
שמכיר אותי יודע כמה הקרבה למים מרגיעה אותי, מאזנת את הסערות שבי.
אני
יכולה לשבת שעות ולהקשיב לשירת הגלים. כיוון שאני מתגוררת מרחק
של כחצי
שעה מהאגם לחופו שוכנת טורונטו, מתי שרק מזדמן לי אני באה
לבקרו.
הסיפור
הזה התחיל להירשם לי בעקבות ההצפות שהיו בעירי רחובות.
זה
הזכיר לי את היום הגשום ההוא שכיתת הגן של בתי יצא לטיול וכשחזרה
הכביש
היה מוצף ואי אפשר היה לחזור לגן. את שארית היום הם בילו בביתי.
קראתי
אז לחברתי פנינה ויחד הכנו להם פיתות עם שוקולד ושוק חם.
השנה
באותם ימי הצפה ברחובות, הוצפו גם בתים בקליפורניה. העולם השתגע!
כל אלה
גרמו לי לשבת ולכתוב את הסיפור שנקרא בגרסה הראשונה ״שטפון.״
כמו
בכל סיפורי שזור בו סיפור אהבה. אשאיר לליאת המכונה לולי, לספר לכם אותו
מחר.
ב.א.
מאמינה
באהבה
