מתנת חג

היא תפסה את עינו מיום שהתחילה לעבוד בחברה. הוא חיפש הזדמנויות לדבר איתה, אבל תמיד קרה משהו.

מישהו ביקש להראות לה משהו, מישהו שאל את עצתה, אך יותר מכל היא מעולם לא הסתכלה לכוונו, והוא הבין שהוא היה בלתי נראה עבורה.

בחברה היתה מסורת של החלפת מתנות לקראת חג המולד. בלובי של הבניין המפואר עמד כבר עץ האשוח בכל תפארתו. במשך השבועיים האחרונים נערמו ערמות של מתנות מתחת לעץ המקושט, והיום הגיע הזמן לחלק כל אחת ליעדה.

כמידי שנה נבחרו חברי ועדת חג המולד שארגנו את המסיבה המסורתית, והם גם דאגו שהמתנות יגיעו ליעדן. ביניהן היתה הייתה המתנה שלו אליה. 

הוא לא היה בטוח מה תאמר, עם זאת לא יכול היה להעביר את החג הזה בלי לתת גם לה מתנה.

הוא הקדיש הרבה מחשבה לבחירת המתנה. הוא לא רצה שתהיה יקרה מידי, לא רצה שתהיה זולה מידי. הוא חיפש משהו שישמח אותה,שיהיה לה משמעותי.

הוא עקב אחרי חלוקת המתנות, הרי היה חלק מהועדה. היא קיבלה מספר לא קטן של מתנות,

ברור היה לו שהיא פופולרית. הוא ידע מתי בערך יגיעו לאזור שלה עם המתנות והוא כיוון את סדר יומו כך שיצא לו להיות בסביבה.

כשנכנס לקומה עטו עליו הבנות, כל אחת רצתה את תשומת ליבו. הן אחלו לו חג שמח, התענינו מה תכניותיו לחופשה. הוא כל הזמן שמר על ארשת פנים רצינית ומיעט לחייך. הן טרפו אותו במבטן אבל ידעו כבר שלאף אחת מהן אין סיכוי.

הוא מצדו הראה עניין במתנות שקיבלו ואיחל גם להן חג שמח.

״נראה אותך במסיבה,״ הן אמרו לו כשפנה ללכת, למרות שרצו בעצם לומר לו שישמור להן ריקוד.

הוא הפסיק לנשום בשעה שהתקרב לחדרה. היא קיבלה זה עתה את המתנות שלה ועדיין לא פתחה אותן. היא

היתה עסוקה בדוח אחרון במחשב, ונראה שהייתה מוטרדת מדבר מה.

״הכל בסדר?״  שאל, ״את נראית מוטרדת.״ 

״הכל בסדר גמור,״ אמרה לו ולחצה על המקלדת, שולחת את המייל האחרון.

״לא פתחת את המתנות שלך,״ הוא אמר לה.

היא הסתכלה עליו וחשבה לעצמה: ״למה אכפת לו בכלל?" היא היתה בטוחה שאינו יודע אפילו את שמה וחשבה שאולי בגלל שהוא חבר בוועדת חג המולד הוא עושה עצמו מתעניין.

״בוא נראה ממי קיבלתי השנה,״ היא אמרה ופתחה את המתנה הראשונה. היא הסתכלה על כרטיס הברכה,

הציצה לתוך הקופסה וצחקה. הוא הביט בה בשאלה. "זה לעיני בלבד," ענתה לו.

״וואו,״ הוא צחק, ״זה בהחלט מפעיל את הדמיון.״

"יש לו צחוק כזה יפה ומשוחרר," היא חשבה לעצמה. "זה בטח לא בגללי," היא נזפה בעצמה, ״זה אולי בגלל המסתורין״. האם היא תעז להראות לו את סט הלנז׳רי שקיבלה? ״עדיף שלא,״ היא חשבה והמשיכה לפתוח. 

הוא נשען על קצה השולחן וידיו שלובות על חזהו ,מבליטות את גופו החטוב. ניכר בו שהוא מרבה להתאמן. 

את שאר המתנות היא דווקא כן הראתה לו. כמה צעיפים, סוודר, חולצה. שני תיקים גדולים, כאלה

שנכנס בהם המחשב הנייד. היא ראתה שדווקא תיק גב עורר בו פליאה.״ אני אוהבת לטייל,״

היא הסבירה לו, וראתה שהוא מרוצה מהתשובה. 

נשארה רק מתנה קטנה אחת.

היא שמה לב ששפת הגוף שלו משתנה והוא שקל בדעתו אם לצאת החוצה. אבל זה כבר מאוחר, היא קלטה את שמו בתחתית הברכה. היא הסתכלה עליו, ולראשונה העזה להביט לתוך עיניו. "הן כל כך יפות ,"היא חשבה, וסומק קל עלה על לחייה.

עכשיו כבר היה חסר סבלנות, ואילו היא להיפך השתהתה.

היא פתחה לאט את העטיפה, קיפלה אותה יפה, עצרה נשימתה ופתחה את הקופסה. היא ראתה בתוכה

קופסה קטנה יותר. היא הרימה עיניה אליו וביד רועדת פתחה אותה. צמיד זהב עדין היה מונח על הקטיפה השחורה.

היא הושיטה לו את הקופסה ואחר כך את ידה וחיכתה.

הוא הוציא את הצמיד היפה וענד אותו על ידה. היא נעמדה מולו, עלתה טיפה על קצות אצבעותיה והתקרבה

לנשק את לחיו. הוא הרגיש את ריח הבושם שלה כל כך קרוב אליו. הוא שמע את נשימותיה מתקצרות,

 אחז בראשה ונישק אותה על שפתיה.

היא היתה מופתעת, אבל בעצם כבר לא. היא כבר הבינה שלא כל אחת במשרד קיבלה ממנו מתנה כזו,

היא הבינה שרק היא זו שזכתה. היא נענתה לו ונישקה אותו נשיקה ארוכה, כבר לא היה לה אכפת  

שכולם ידעו כמה היא מאוהבת בו.

״חשבתי שאני בלתי נראה עבורך,״ הוא אמר לה בפליאה.

״ואני חשבתי שאני עבורך,״ ענתה.

בר אבידן

מאמינה באהבה

פורסם ב 12.2018