“גילי את באה לשחק היום?" שואל איילת.
"אני מותשת. הייתי בעבודה עד מאוחר. רציתי לסיים את הפרויקט לפני החג," עונה לה גילי.
" יש לפנינו כמה ימי חופש תנוחי מלא. את יודעת שאני אוהבת לשחק איתך," עונה איילת, "יחד אנחנו צוות מנצח."
".מה אני אעשה איתך," עונה לה גילי, "את תמיד יודעת איך להפוך את ה-לא שלי ל- כן"
" מעולה. תבואי לאסוף אותי," אומרת איילת.
" אולי פעם אחת אזכה שאת תבואי לאסוף אותי?" אומרת גילי.
" נראה לך שאני אוותר על הנסיעה בג'יפ עם הגג הפתוח שלך?" עונה לה איילת.
"על מה את מדברת? צפוי לרדת גשם הלילה," עונה גילי, "בבקשה אני ממש עייפה."
"לא יעזור לך. הלילה הזה כבר מתוכנן אצלי לפרטי פרטים," עונה איילת, "אנחנו נוסעות לקניון, לחנות של עידית חברה שלך, ואני מחדשת לי את המלתחה. אין לי מה ללבוש!!"
"אני מציעה שנתפשר על כך שתתני לי לישון שעה, ותבואי תבחרי לך בגד מארון הבגדים הפרטי שלי. הרי בסופו של דבר, למעט מספר פריטים, כל מה שעידית מוכרת זה עיצובים שלי," עונה גילי.
" תראי אותך," עונה לה איילת, "זו את שתמיד יודעת איך להפוך את ה-לא שלי ל- כן."
גילי נכנסת להתקלח, חופפת את שיערה וממהרת להתחפר במיטתה. תוך זמן קצר היא כבר סופרת את חלומה הראשון.
בדיוק של שעון שוויצרי מגיעה איילת. היא מצלצלת ללא הפסק בפעמון, וגילי מזנקת מהמיטה, זורקת על עצמה חלוק וניגשת לפתוח את הדלת.
"כמה אני מקנאה בך," אומרת איילת, "את הולכת לישון עם שיער רטוב וקמה כאילו כלום. אני צריכה לייבש , ולעצב אותו שעה ארוכה."
"על מה את מדברת? תראי איזה שיער מהמם יש לך," עונה גילי, "ומאין לך שחפפתי אותו?"
"מבשם שמפו פרחי היסמין שלך מסגיר אותך," עונה לה איילת ופונה לעבר חדרה של גילי. "כמה הייתי רוצה ארון כמו שלך. אני עובדת בחברה למוצרי ניקוי ומה כבר אני יכולה להביא הביתה. עוד אקונומיקה בריח פרחי אביב?"
גילי מסתכלת עליה במבט תוכחה. "וממי אני קונה את השמפו במבשם פרחי היסמין שלי? בכל מקרה תבחרי בגדים ראשונה, אני אלך בינתיים להתאפר באיפור שקניתי בחברה שלך. זוכרת שכך הכרנו?"
גילי מתאפרת קלות ומתיזה על עצמה בושם. היא מביטה במראה לעבר איילת ומחייכת למראה הבחירה שלה.
תוך כמה דקות מיטתה של גילי מכוסה לגמרי בתכולת הארון, ואיילת עומדת מול המראה הגדולה וסוקרת את עצמה לבושה שמלה צמודה עם שסעים בצד.
"תבחרי לך גם זוג נעליים," אומרת גילי. היא יודעת שזה מה שעובר בראש של איילת כעת. "השמלה מאד מחמיאה לך אגב."
"את יודעת גילי שעליך הכל נראה הרבה יותר טוב," אומרת איילת, וגילי לא רוצה לומר לה שהיא קטנה במידה אחת יותר מאיילת שעליה בגדיה צמודים קצת יותר.
"את נראית נפלא," אומרת לה גילי. היא מביטה בייאוש על הבלגן שעל מיטתה, לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה לסדר הכל בארון. "לכי תכיני לך קפה," היא אומרת לאיילת. הדבר האחרון שהיא צריכה זה שאיילת תעזור לה ותבלגן את הארון.
כעבור שעה קלה החדר שוב מסודר וגילי בוחרת חולצה שחורה שזורה בחרוזים קטנים, וחצאית שחורה מבד שקוף ומתחתיה מחוברת חצאית מיני ממשי שחור. היא בוחרת מגפונים בצבע אפור וניגשת לסרק את תלתליה שהתייבשו בינתיים.
**
"אז מה הסיפור שלך היום איילת?" שואלת גילי, "את נראית לא מרוכזת ונרגשת. הרי זו לא פעם ראשונה שאנחנו יוצאות לשחק, אז מה יש לך לספר לי?"
"איך שאת מכירה אותי זה מדהים. הרי לא אמרתי מילה," אומרת איילת, "ראיתי שיש שלושה גברים חדשים ברשימת המשתתפים. השמות של כולם באות ע'."
גילי צוחקת. "אף פעם לא הבנתי מה יש לך עם האות ע'."
"את יכולה לצחוק כמה שאת רוצה," עונה איילת, "אבל זו שקוראת לי בקלפים אמרה לי לחפש גבר ששמו מתחיל באות ע'."
גילי מחניקה חיוך ואיילת נעלבת. "ידעתי שתצחקי עלי."
"אהובה שלי. אין מישהי בעולם שיותר רוצה שתמצאי אהבה," היא עונה לה.
"תודה גילי. אני רוצה בשבילך אותו דבר," עונה איילת.
גילי שותקת. עברה מעל חצי שנה מאז שנפרדה מדיוויד. גם היא משתוקקת שוב לחוות אהבה.
הן מגיעות למועדון ואיילת מביטה לעבר גילי. "נו זוזי," אומרת גילי, "אני אחנה לך את הרכב. את נוהגת מעולה, ואף פעם לא הבנתי מה הבעיה שלך עם החניה."
"היי בנות," הן שומעות את הקול של ירון, "מחכים רק לכן."
"היום אנחנו מתפצלות," לוחשת איילת לגילי.
"מה שתגידי," עונה גילי ומחליטה לא להזכיר לה מה שאמרה כדי לשכנע אותה לבוא. כזו היא איילת וגילי כבר מתחילה להצטער שהגיעה.
"איזו שמלה מהממת איילת. תתחדשי," אומרות הבנות וגילי אינה מופתעת שאיילת לא אומרת מילה שהשמלה בעצם שלה, של גילי.
"אני איילת," היא אומרת מתעלמת לגמרי מגילי שעומדת לידה. היא סוקרת את היושבים ועיניה נופלות על אחד מהגברים החדשים. היא יודעת ששלושה גברים חדשים הגיעו, מה שאומר שהמספר במשחק הוא אי זוגי ולכן למישהו או מישהי לא יהיה בן זוג. היא מתיישבת ליד הגבר שמשך את תשומת ליבה, מותירה את גילי לעמוד בצד.
"נראה לי שלא אשתתף היום," אומרת גילי, "אני בטוחה איילת שתמצאי לך פרטנר כלבבך."
"מה הבעיה גילי? זה לא שאני חייבת תמיד לשחק איתך," היא עונה לה.
גילי עומדת להסתלק משם כאשר ניגש אליה גבר ומחבק אותה מאחור. "למה לא אמרת שאת באה היום יפה?" הוא שואל אותה, "הייתי בא לאסוף אותך."
"איילת סחבה אותי לכאן," עונה לו גילי, "האמת שרציתי ללכת לישון."
"לישון? לא יקרה," הוא עונה לה, "את באה לרקוד איתי."
"אולי תצטרף למשחק שלנו," אומרת איילת. היא סקרנית לדעת מי הוא הגבר הזה. אמנם היא חברה של גילי, אבל יודעת מעט מאד על חייה הפרטיים. עכשיו היא סקרנית לדעת מדוע גילי לא ספרה לה שיש לה חבר. "אולי תכירי לנו את הגבר המהמם שלך?"
"תכירו, זה גור המהמם שלי," אומרת גילי והשניים פורצים בצחוק.
"רוצה לשחק איתי מהמם שלי?" היא שואלת.
"מה שתרצי יפה, למרות שאני מת לרקוד איתך. רוצה להשוויץ במהממת שלי," עונה גור ושוב שניהם צוחקים.
"אני מקווה שאתם מסוגלים לשחק בלי לצחוק כל שניה," רוטנת איילת.
"הכל בסדר איילת?" שואלת גילי ופניה חתומות.
***
ערימת הקלפים המצטברת ליד גילי וגור זהה למספר הקלפים של איילת ובן זוגה עיליי. ניכר היטב שמשחקי הלוח הם התחביב של שני הזוגות. כעת תורה של איילת לבחור נושא והיא בוחרת בקלף: "ארון." כל אחד בתורו מרכיב עבורה פנטזיה.
גילי יודעת שעיליי מגניב מבטים לעברה כל הלילה. אבל כעת היא שמה לב שהוא נועץ בה מבט ממושך. היא משירה מבט לתוך עיניו. הוא מעביר את מבטו בין גילי לגור. אי אפשר לטעות בדמיון ביניהם. הוא מחייך אליה. "הבנתי," הוא אומר לה, "כמה חבל על כל הזמן שבזבזתי באי הבנה."
גילי מניחה את ידה על שפתיה, מסמנת לו שישתוק. הוא מסמן לה חזרה בראשו שקלט את בקשתה ואומר לאיילת. "אחרי הסיבוב הזה, הייתי רוצה שנחליף בן זוג עם גילי וגור. מסקרן אותי לדעת אם נמשיך להיות תיקו."
כל אחד מוכר לאיילת פנטזיה הקשורה למילה "ארון" וכעת תורה של גילי.
"הייתי רוצה למכור לך ארון כזה שכשאת עומדת לפניו כשהוא סגור את מבקשת מה שאת רוצה שיהיה בפנים ואת מקבלת. למשל אם בא לך עכשיו שמלה אדומה, יפה בדיוק כמו שאת לובשת, את משדרת לארון שזה מה שאת רוצה. והופה, יש לך את השמלה בפנים."
"זה רעיון ממש טיפשי," אומרת איילת בקול, ואומרת לגילי ללא קול: "את מנוולת."
"אני בוחרת בשמחה את הרעיון של הארון של גלית שיש בו ספריה מלאה בסרטים רומנטיים," היא מכריזה לבסוף. לכולם זה ברור שהבחירה שלה הייתה רק כדי לא להעניק לגילי את הקלף המנצח.
"גם אני הייתי בוחרת בך גלית," אומרת גילי, למורת רוחה של איילת שמבינה שלא הצליחה לפגוע בה.
"אני דווקא הייתי בוחרת בשלך גילי," עונה לה גלית, "אני כל כך אוהבת את הבגדים שאת מעצבת."
איילת מרגישה שעוד רגע היא מתפרצת. היא מלאת קינאה. תמיד איך שהוא השיחה נסובה סביב גילי. מצד שני גילי חברה טובה שלה, והיא יודעת כמה היא מנצלת אותה בעצמה כאשר היא משאילה ממנה בגדים כל הזמן. מה שגורם לה לשתוק.
גילי רואה את השינוי שחל באיילת. "אני עייפה," היא אומרת, "אני אסע עם גור הביתה."
"מפחדת לשחק איתי?" אומר לה עיליי.
"ממש לא," עונה גילי, "אבל לא היום. חפש אותי בצ'אט ותדע מתי אני משחקת."
מיד עם הכנסה לרכב מקבלת גילי הודעה.
עיליי פלד: מצאת חן בעיניי.יש דרך אחרת לדבר איתך?
****
"גילי. עיליי פלד אליך," אומר לה השומר בבנין הדירות המאובטח.
"תלווה אותו למעלה ," עונה לו גילי.
כעבור זמן לא רב נשמעת פתיחת הדלת של המעלית. עיליי עומד מול דלתה של גילי ורואה שהיא פתוחה מעט.
"אני בסלון," אומרת גילי בקול רם.
"הבאתי לנו אוכל מהמסעדה ההודית. מקווה שתאהבי את הבחירות שלי," אומרת עיליי בשעה שהוא נכנס לחדר.
"אני בטוחה שכן," עונה גילי, "באת בזמן. אני גוועת."
עיליי נעמד מולה ולא מאמין למראה עיניו. גילי יושבת ליד השולחן ומאכילה ילד בן ארבע.
"לא חשבת לספר לי?" הוא שואל מיד.
"בוא נלך לאכול ונדבר," אומרת גילי ומושיטה יד לעבר ידו של עיליי, אבל הוא נרתע ממנה.
"נראה לך שאני אשאר כאן עוד דקה?" אומר עיליי.
"אני כבר מבינה שלא. אם אתה שופט אותי בלי לנסות להבין, אז אולי מוטב שכך," עונה גילי, "אני מבינה שטעיתי לגביך. חשבתי שנרקם בינינו משהו."
עיליי סב על עקביו ויוצא במהירות מהדירה, בדיוק כשדלת המעלית נפתחת וגור יוצא ממנה. הוא מתעלם מגור, וזה מחליט שלא לומר לו דבר.
" גילי, מה קרה? למה עיליי עזב כעוס?" שואל גור מיד עם כניסתו.
"מה זה משנה. זה נגמר," עונה גילי.
" תסתכלי עלי וספרי לי," עונה גור.
"יש לך מספיק את העניינים שלך. מה שלום ענתי. האם היא יצאה כבר מכלל סכנה?"שואלת גילי וניכר שהיא מתוחה.
" מי היה חושב שכשאשתך הולכת ללדת אתה עלול לאבד אותה,"אומר גור, "גילי אני כל כך פוחד."
"ענתי חזקה. היא תהיה בסדר," עונה גילי ומחבקת אותו.
"ואת?"שואל גור.
" עיליי ראה אותי עם דור. הוא הניח שהוא הבן שלי," אומרת גילי ודמעה מתגלגלת על לחיה.
"טיפשונת למה לא אמרת לו שדור הבן שלי? אני ממש לא מבין אותך. את הרי מאוהבת בו כל כך," אומר גור.
"הוא לא חשב אפילו לברר איתי של מי הילד שבידי. לא מגיע לו לדעת את האמת," עונה לו גילי בכעס.
*****
גילי נכנסת לצ'אט של קבוצת "משחקי הקופסה."
"המפגש הבא יערך בסוף השבוע במלון דניאל בהרצליה פיתוח. נא למלא את הטופס כדי לקבל את המחיר הקבוצתי. מספר המקומות מוגבל."
גילי נכנסת לראות מי משתתף. איילת נרשמה. היא סקרנית לראות אם תפנה אליה. כיוון שזה סופשבוע ארוך ובטח תרצה להשאיל ממנה כמה בגדים מהקולקציה האחרונה.
היא רואה גם את שמו של עיליי עם הערה שהוא מביא אתו שותפה שלו למשחק.
כמה היא לא מתפלאת לקרוא את ההודעות מאיילת, המגיעות בהפרש של כעשר דקות אחת מהשנייה:
איילת: היי מותק, תחזרי אליי.
איילת: תחזרי אלי כשתראי את ההודעה.
אילת: גילי איפה את? את לא יכולה לעשות לי את זה. אני יוצאת לסוף שבוע ארוך ואין לי מה ללבוש.
איילת: גילי???
כעבור שעתיים עונה לה גילי.
גילי: היי מתוקה, מצטערת שלא התאפשר לי לענות. אני לא באזור.
איילת: מתי את חוזרת?
גילי: ביום שני.
איילת: יש איזשהי דרך להכנס לדירה שלך?
גילי: עברתי שבוע שעבר, ולאיש עוד אין מפתח.
"עכשיו נראה אותך," אומרת גילי שעושה את דרכה לכיוון הרצליה. אמנם היא לא נרשמה במלון, אבל כיוון שאינה צריכה להרשם למשחק, החליטה להפתיע. איתה מגיע עומרי בן דודה.
גילי נכנסת לחניה וסוקרת את המכוניות. "הנה זה של איילת," היא אומרת לעומרי ומצביעה על רכב בצבע אדום ועליו פרסומת של חברת חומרי הניקוי בה היא עובדת.
"וזה," היא מצביעה על רכב יוקרתי שחור, "של עיליי."
עומרי מחייך בסיפוק. הוא פותח את כפתורי הז'קט שלו, חושף מעט את גופו השרירי, מושיט את זרועו לגילי ואומר לה: "שנלך יקירתי?"
"עומרי אתה יודע שאיני כזו. אין צורך בהצגה. בוא נלך לשחק, ונהנה מהערב."
הזוג היפה מושך מידי את תשומת הלב, וחברי הקבוצה של "משחקי הקופסה," משתתקים בראותם את השניים הולכים לכיוונם.
איילת רותחת ומסננת כמה קללות. "איילת מתוקה. איזה כייף שאת כאן," אומרת גילי בפנים מחייכות. "אם רק הייתי יודעת שאת כאן הייתי מביאה לך בגדים. חבל שלא סיפרת לי."
"על מה את מדברת?" אומרת איילת, מנסה לסתור את דבריה של גילי, "הרי כתוב מי משתתף היום במשחק."
"האמת מתוקה שלא הסתכלתי. זה היה בכלל הצעה של עומרי שנצא לשחק. איזה קטע רק עכשיו אני קולטת ששמו מתחיל באות ע'."
איילת רותחת אבל לא מגיבה.
המשחק מתחיל וגילי ועומרי מובילים אותו ביתרון גדול. הגיע הזמן להפסקה.
"אז מה גילי, לא ראית מי ממשתתף במשחק?" שואל עיליי בלעג.
"דווקא שאתה משתתף ראיתי, וגם שיש לך בת זוג. כבר הבנתי שלא תשחק איתי אז הבאתי את עומרי," עונה לו גילי.
"רצית לגרום לי לקנא?" הוא שואל.
"לך? למה? הרי אין בינינו כלום," עונה גילי, "חוץ מזה הבהרת לי יפה מאד שאתה לא אוהב אותי. תהנה מהמשחק," אומרת גילי ומסתובבת ללכת.
"מעולם לא אמרתי את זה," אומר עיליי. הוא מחפש את מבטה של גילי, אבל היא מתחמקת מעיניו בכוונה.
"הייתי צריך לפחות לתת לך להסביר," אומרת עיליי.
"שטויות," עונה גילה ובפנים מרגישה שליבה הולם בפראות, "מה שהיה היה."
"אני מתגעגע אליך," אומר עיליי. הוא רוצה להוסיף: "בטרוף," אבל נמנע מכך לנוכח תגובתה של גילי.
"אם כך איזה מזל שבאתי. ראית אותי ועכשיו זה יעבור לך," אומר גילי ורוצה לעזוב.
"בואי נצא למרפסת ונדבר," מבקש עיליי.
"אני לא חושבת שזה מנומס. ביחוד לא כלפי עומרי," היא עונה.
"את אוהבת אותו כמו שאהבת אותי?" שואל עיליי וגורם לה לקפוא על מקומה. "האם את מרגישה כלפוי מה שהרגשת בשעה שנגעתי בך?"
"אתה חצוף," עונה לו גילי.
"אני יודע שעברת דירה, כי באתי אליך להקשיב לך," אומר עיליי.
"תודה באמת, מאוחר מידי. חוץ מזה עוד רגע המשחק מתחיל," אומרת גילי שמרגישה שאם תהיה עוד רגע לידו תשתגע.
"אני בא למשחקים האלה רק מתוך תקווה שתהיי בהם," אומר עיליי, "החלפת דירה, החלפת טלפון, איך יכולתי למצוא אותך? בבקשה גילי."
"אתה אוהב אותי?" יורה לעברו גילי.
"יותר משאי פעם תדעי" הוא עונה לה.
"אז אני רוצה לדעת," עונה גילי, "ורוצה להבין למה לא שאלת."
"כי אני מטומטם. הייתי בשוק. פחדתי שאגלה שאת נשואה והייתי הרוס," הוא עונה לה.
"ומי זה עומרי אתה יודע?" היא שואלת, מערערת לגמרי את בטחונו.
"בעלך," הוא אומר מובס.
"דווקא לגבי בעלי יש לי מישהו אחר בראש, עומרי הוא בן דוד שלי, וגור בן הארבע הוא האחיין שלי. אתה חייב להבטיח לי ש.."אומרת גילי אבל עיליי כבר לא מקשיב.
הוא מצמיד אותה אליו ומנשק אותה ברעב גדול, מרווה את געגועיו אליה. ובין לבין הוא לוחש לאזנה מילות אהבה.
Bryan Adams – Please Forgive
https://www.youtube.com/watch?v=9EHAo6rEuas
ב.א.
מאמינה באהבה
6.4.2018