הצלמת

“אני בצרות. העוזרת שלי אושפזה בבית חולים ואני חייבת עזרה, " אומרת נטלי לחברתה שרה.

את שרה היכרה נטלי כמה שנים קודם באמצעות ידיד משותף בשעה שחיפשה מישהו שיבוא לצלם את הילדים בגן. אמנם שרה מתעסקת בצילום אומנותי, אבל הסכימה לבוא. נטלי התרשמה מאד מהקשר המיידי של הצלמת הצעירה עם הילדים ומאז הן חברות בנפש.

"תני לי לבדוק ביומן," אומרת שרה ונכנסת ליומן האלקטרוני שלה. "כמו שחשבתי, בדיוק סיימתי פרויקט גדול ואני פנויה עד סוף השבוע. "

"זה אומרת שאת באה?" שואל נטלי בתקווה.

"רק אתקלח ואגיע," עונה שרה. היא פותחת את דלתות ארון הבגדים שלה ומחפשת מה ללבוש. את עיניה תופס אוברול הג'ינס שהיא אוהבת. "זוהי הזדמנות ללבוש אותך," היא אומרת ושולפת אותו מהארון. היא מתאימה לו חולצה לבנה זרועת לבבות אדומים ונעלי ספורט בצבע כחול.

שרה מתקלחת, חופפת את שיערה הארוך, מייבשת אותו עם המגבת וקולעת לעצמה צמה בצד מקווצת שיער קטנה, אותה הקושרת עם גומיה כחולה, התואמת את צבע עיניה.

חצי שעה מאוחר יותר היא כבר בגן מקבלת את פני הילדים הראשונים. הילדים הקטנים מביטים בה בסקרנות, אך חיוכה וקולה הנעים מרגיעים אותם מיד וכולם מתאספים מסביבה, מתחרים על תשומת ליבה.

"הנה נלי!" קוראת מילי הקטנה.

"שחקו כאן עם הקוביות וכבר אחזור אליכם," אומרת שרה ופונה לקבל את פניה של נלי.

"שלום ילדה יפה, אני שרה, מה שמך?"

נלי מסתתרת מאחורי אביה, אוחזת בחוזקה ברגלו.

"אין לה אמא," אומר נטלי לשרה בספרדית.

"תודה שאמרת לי," עונה לה שרה בספרדית גם.

שרה כורעת לידה. "איזה קשת יפה לך על השיער," היא אומרת.

נלי מסתכלת עליה בסקרנות ולבסוף עוזבת את רגלו של אביה ונוגעת בצמה של שרה. "את רוצה שאקלע לך צמה?" שואלת אותה שרה.

נלי מהנהנת בראשה.

" בואי נכנס לגן ונחפש גומיה כדי שאוכל לקשור לך אותה. היא מושיטה לה יד. רק אז היא מרימה עיניה לראשונה ונתקלת בעיניו הכחולות הקרות כפלדה של אביה של נלי.

"תני נשיקה לאבא," אומרת שרה לנלי ומוסיפה: "יום טוב אבא של נלי."

היא הולכת לחפש גומיה צבעונית ומשאירה אותו לעמוד בפתח. הוא עוקב אחריהן, אבל רואה שנלי כבר ממש לא בעניין שלו. "מה יש באשה הזו שנלי נפתחת כך אליה?" הוא חושב לעצמו.

הוא עומד דקות ארוכות וצופה בהן. נלי לא מחפשת אותו בכלל, להיפך הוא רואה אותה משחק עם מילי הקטנה ושתיהן צוחקות. כל כך הרבה זמן לא ראה כך את נלי. עשרה חודשים עברו מאז שאשתו נהרגה, וזו הפעם הראשונה מאז, שנלי מתנהגת בצורה כזו משוחררת.

**

ג'סטין נוסע למשרדו. הוא יושב ליד שולחנו במשרדו המרווח בקומה העליונה ומשקיף החוצה. יום יפה היום. השמים כחולים. אפילו ענן לבן אחד אין בהם. קרני השמש מפזזות על גבי השולחן שלפניו. הוא מתקשה להתרכז. הוא כל כך ציפה לתרחיש שקורה כל בוקר, שאינו יודע מה לעשות עם עצמו בשעה כזו מוקדמת במשרד.

הוא מרגיש חוסר שקט ומחליט להתקשר לגן. "מדבר ג'סטין מק'מילן, אני יכול לדבר עם הגננת החדשה?"

"אתה מתכוון לשרה? היא לא גננת, היא עוזרת לי בגלל מקרה חרום, אקרא לה מיד," עונה לו נטלי.

"מה זאת אומרת היא לא גננת? איך את מעזה לתת לאדם לא מוסמך לטפל בילדים?" הוא כועס.

"אני מכירה את שרה היטב. היא מעולה עם ילדים. אני חושבת שראית איך בתך הגיבה אליה. בכל מקרה, אם לא הייתה באה לעזור, לא הייתי יכולה להפעיל היום את הגן. העוזרת שלי אושפזה לפנות בוקר בבית החולים. האם היית מעדיף שאבטל את יום הלימודים בגן?" שואלת אותו נטלי.

"אינני יודע לענות לך. אני מקווה שהיום הזה יסתיים בשלום," הוא עונה לה.

"אתה רשאי לבוא להוציא את בתך אם אינך מרגיש בטוח. אני מבינה שכבר אינך רוצה לדבר עם שרה," אומרת נטלי.

"הרבה חודשים לא ראיתי את נלי מתנהגת כך, רציתי לברר איך היא כעת," עונה ג'סטין.

"אם אני מבינה את דבריך נכון, אתה מעוניין לשוחח איתה. תמתין בבקשה," אומר נטלי.

הטלפון נשאר פתוח והוא שומע את נטלי אומרת לשרה: "את יודעת מי זה אבא של נלי? הוא הבעלים של מק'מילן השקעות. אלמן עשיר ומבוקש."

"יופי. ו..?" הוא שומע את שרה עונה, "אני לא מבינה מה זה קשור לבת שלו פה בגן."

שרה לוקחת את הטלפון ועונה: "שלום אבא של נלי, במה אוכל לעזור לך?"

"רציתי רק לדעת איך נלי," הוא אומר, הפעם בקול שקט.

"ברגע זה היא בונה מגדל עד השמיים עם בריאן, מייקל , ג'וש, מילי ואמנדה," היא אומרת לו, "היא שמחה ורגועה."

"תודה על המידע," הוא אומר וסוגר את הטלפון.

עכשיו מרגיש ג'סטין שהוא יכול עבוד בשקט. כל כולו מרוכז בעבודתו, וההספק שלו רב מהרגיל. כאשר הוא מביט בשעון הוא רואה שהוא עלול לאחר. הוא שומר מיד את המסמך עליו עבד וממהר לצאת לגן.

נלי מקבלת את פניו בשמחה ומעניקה לו חיבוק גדול. "אבא, תראה איזה צמות קלעה לי שרה. אבא, אני רוצה ששרה תבוא מחר. היה לי כייף בגן."

ג'סטין מעיף מבט מסביב אבל לא רואה את שרה. נטלי ניגשת אליו ומלטפת את ראשה של נלי בחיבה. "אני לא יודעת מה קרה היום, אבל הבת שלך הייתה מאד פעילה. היא שיחקה עם כולם וצחקה המון."

"אני שמח לשמוע," הוא אומר ומרים את נלי בידיו. אין לו כל רצון לעמוד ולפטפט עם הגננת. הוא יודע שהיא מנסה למשוך את תשומת ליבו, והדבר האחרון שהוא רוצה זה לנהל רומן איתה.

בבית משנה נלי את התנהגותה וחוזרת להתנהג באיפוק. ג'סטין מנסה לדובב אותה אך לא מצליח. לפני השינה היא שוב שואלת אותו אם שרה תהיה מחר, והוא עונה לה שאיננו יודע.

***

למחרת בבוקר מחכה נלי להגיע לגן. ג'סטין מביט במראה לעברה של בתו והוא רואה את ההתרגשות נבנית בשעה שהם מתקרבים לגן. כגודל הצפיה, כן גודל האכזבה. שרה לא מקבלת את פניה של נלי, והיא לא רוצה לעזוב את רגלו, כפי שהיא עושה מידי יום, פרט ליום אתמול.

ג'סטין מתמלא חרטה על המילים שאמר לנטלי על שרה. "האם בגללי בקשה שיותר לא תבוא?"

"בוקר טוב נסיכה," אומר נטלי שבאה לקבל את פניה.

"שרה?" שואלת נלי, ומתמצתת במילה אחת את מה שהיא רוצה לומר.

"כן נסיכה, שרה כאן. היא חובשת לג'וש את הברך. הוא נפל וקבל מכה בשעה שהלך על המדרכה בדרך לגן," אומרת לה נטלי.

נלי מציצה פנימה, אבל הקיר מסתיר לה והיא אינה רואה את שרה. "שרה בחדר הפנימי," אומרת נטלי לג'סטין, "אתה יכול לקחת את נלי לשם אחרי שתוריד את המעיל."

נלי ממהרת להוריד את מעילה לבדה, מה שמשאיר את ג'סטין מופתע ורצה לחדר השני.

ג'סטין שהולך בעקבותיה רואה אותה נאספת לחיבוק של שרה. "בוקר טוב ילדה יפה," היא אומרת לנלי ונושקת לה על מצחה.

"פחדתי שלא תבואי," אומרת נלי.

"את יודעת נלי, אני לא גננת," אומרת שרה, "רק באתי לעזור. אבל אני מבטיחה לך שלא אלך בלי לומר שלום."

גם היום נלי לא מחפשת את ג'סטין וממהרת לצידה של שרה לפינת המשחקים. ג'סטין כבר מבין שאין לו מה לחכות ויוצא למשרד. הוא מתחיל את יומו מיד ולא מרים עיניו מהמסך עד ארוחת הצהריים.

שוב הוא מרים טלפון לגן. "אני מניחה שאתה רוצה לדבר עם שרה," אומרת נטלי ולא מחכה לתשובה.

"שלום אבא של נלי," אומרת שרה. גם היא לא מחכה שידבר ומוסיפה. "נלי בסדר גמור, היא משחק עם החברים בקוביות ובונה מגדל גבוה. היא סיפרה להם שאמא שלה בשמים ואולי היא תוכל לראות את המגדל שהיא בונה לה."

"היא אף פעם לא מזכירה אותה," אומר ג'סטין.

"נלי ילדה מאד נבונה. היא כנראה לא רוצה להכאיב לך. מוקדם יותר ציירה ציור של אבא וילדה מחזיקים ידיים, ולידם אמא עם כנפיים. נראה שהנושא הזה כן מעסיק אותה," אומרת שרה.

"איך את חושבת שעלי לנהוג?" שואל ג'סטין.

"אני יודעת שאתה יודע שאינני אשת חינוך, לכן איני מוסמכת לענות," עונה שרה, "אני צלמת. יש לנטלי ולי ידיד משותף והוא ביקש שאצלם את הילדים בגן, למרות שאינני מצלמת פורטרטים. מאד נהניתי מיום הצילומים בגן, היה לי ממש כייף עם הילדים. כך התחילה החברות בין נטלי לביני. כפי שאמרתי לך אינני מבינה בחינוך, אני רווקה ללא ילדים. אני יכולה לספר לך שכאשר אמא שלי נפטרה הייתי בת חמש. אבא שלי דיבר איתי המון עליה. ביחוד על העובדה שהיא עזבה אותי לא בגלל שרצתה, לא בגלל שעשיתי משהו רע."

"תודה שרה," אומר ג'סטין וממהר לסיים את השיחה. הוא חנוק מדמעות, ובו בזמן כועס על עצמו שמיהר לשפוט אותה.

****

הערב יש ערב התרמה לילדים אוטיסטיים. משפחת מק'מילן היא בין התורמים החשובים. כיוון שהארוע מתחיל בחמש אחר הצהריים, מחליט ג'סטין להגיע עם נלי. בלובי הגדול מוצגת תערוכת צילומים שמוצעים למכירה. שלט מבשר שהתמורה שתתקבל מהמכירה תיתרם לאגודה.

"שרה," אומרת נלי, "איפה שרה?".

"התבלבלת אהובה קטנה שלי, שרה לא כאן," עונה לה ג'סטין.

"מי זו שרה," שואלת אידה, אימו של ג'סטין.

"היא עוזרת לגננת של נלי, הגננת השניה מאושפזת בבית החולים," עונה ג'סטין.

"הנה שרה," אומרת נלי ומושכת את ג'סטין למודעה של התערוכה. בתמונה מצולמת אשה מאחור בשחור ולבן. "זו שרה!" אומרת נלי בתחושת נצחון.

"נכון חמודה. זוהי שרה מורנינג העמיתה שלי," אומר ג'יימס , הצלם שעובד עם שרה, "לצערי לא יכלה להגיע לתערוכה שלה וביקשה ממני שאבוא במקומה. חשוב לה שהתמונות ימכרו, כי את תמורתן היא תורמת."

"היי ג'יימס, מה קורה עם שרה?" שואלת בחורה מלוכסנת שניגשת לג'יימס.

"לצערי אין לי חדשות טובות. הסבתא שלה במצב מאד קשה. כל המשפחה לידה," עונה ג'יימס.

ג'סטין לא ממתין רגע הוא ניגש להוריו. "אמא יש לי עניין דחוף, את יכולה לשמור על נלי? אני כבר אעדכן אותך."

הוא ניגש לג'יימס. "יש לך מושג כמה שרה מצפה לקבל עבור התמונות?"

"אני בטוח שהיא יכולה לגייס רבע מיליון בקלות. היא צלמת מאד מבוקשת," עונה לו ג'יימס.

"אם כך אני מבטיח לך רבע מיליון. אם תקבל יותר תמכור למרבה במחיר," אומר ג'סטין. "אתה יכול לומר לי באיזה בית חולים מאושפזת סבתא שלה?"

ג'יימס מוסר לו את שם בית החולים והוא יוצא אליו מיד.

רק לאחר שהוא נכנס בשעריו הוא קולט שאינו יודע את שמה של סבתה של שרה. הוא מחליט לנסות את מזלו. "את יכולה לומר לי היכן מאושפזת גברת מורנינג?"

"מי אתה בשבילה?" שואלת הפקידה במודיעין.

"אני הבעל של הנכדה שלה שרה," הוא עונה בלי למצמץ.

"איך ידעת?" שואלת שרה את ג'סטין

"פגשתי את ג'יימס בערב ההתרמה," הוא עונה, "יש משהו שאני יכול להביא לכם? משהו לשתות? משהו לאכול?"

היא אוחזת בידו והולכת איתו לכיוון משפחתה. "תכירו זה…" היא מתחילה לומר וקולטת שלא רק שאינה יודעת את שמו גם לא את שם משפחתו.

ג'סטין קולט אותה ומושיט ידו לאביה ואומר לו: "נעים מאד אני ג'סטין מק'מילן. יש משהו שאני יכול לעשות למענכם?"

"שרה?" קוראת האחות, "סבתך רוצה לדבר איתך."

"בוא תגיד שלום לסבתא," אומרת שרה.

"ידעתי!" אומר הסבתא, "ידעתי שאזכה לראות אותך מתחתנת."

"אבל סבתא," אומרת שרה.

"שרה יקרה, אני עומדת כבר קרוב למלאכים. אני רואה אותך בשמלת כלולות יפיפיה והגבר הזה עומד ומחכה לך נרגש ומאושר. אני מבינה שהוא עוד לא ביקש את ידך, אבל אני יודעת שזה יקרה, וכשזה יקרה תדעי שאני איתך. ולמרות שחיי עומדים להסתיים, אני תמיד אשמור עליך. אני קראתי לך כדי שתשמעי ותזכרי כמה אני אוהבת אותך."

"יש משהו שאתה יכול לעשות בשבילי," אומרת שרה ומוציאה מתיקה מצלמה. היא מתיישבת על מיטתה של סבתא ומניחה את ראשה עליה. "צלם אותנו יחד," היא מבקשת מג'סטין.

ג'סטין לוקח את המצלמה ומתחיל לצלם. אין לו צורך לדבר. שרה והסבתא משירות מבט למצלמה ומחייכות, אחר כך מביטות אחת על השנייה במבט מלא אהבה, כאשר החיוך לא סר מפניהן. החיוך הזה נסוך על פניה של סבתה גם בשעה שעזבה את העולם.

כפי שצפתה, כשתמה שנת האבל, עומד ג'סטין נרגש וצופה בכלתו היפיפיה הצועדת לקראתו ולפניה הולכת נלי ומפזרת עלי ורד אדומים.

מי שבא לבקרם יוכל לראות על קירות הבית תמונות שלהם עם נלי מיום החתונה, תמונה משפחתית לאחר כל תינוק שהתווסף למשפחה, וביניהן מפוזרות התמונות של שרה עם סבתה.

בר אבידן
מאמינה באהבה