חודש: מאי 2018
-
עיניים עצובות
אחרית דבר. היא מסתובבת בחנות הגדולה, מלאת אושר. "קחי מה שבא לך", כך הוא אומר לה, לאחר שנפטרה מכל ארגזי הזכרונות שלה. "כל מה שייעשה אותך מאושרת, כל מה שיעשה שעיניך יאירו את ביתינו." בבוקרו של אותו יום חתם על המסמכים, המותרים הכל לגרושתו. אפילו לא קרא מה כתוב בהם. הוא ויתר למענה על הכל.…
-
האשה בסגול
אנחנו נכנסים לישיבה. הפעם הוחלט להזמין נציגי ממחלקות נוספות. אני ניגשת להכין לי קפה. הראשון שלי הבוקר. גבר שאני לא מכירה, נעמד לידי. הוא סוקר אותי, כאילו הייתי בובה בחלון ראווה. מבטו השחצן גורם לי מיד לרצות להתנצח איתו. "מי הוא חושב שהוא." אני מחזירה לו מבט מאיים, והוא פולט: "אני מבין שאת ממש לא…
-
ההבנה
*אשלי- לפני שנתיים* אני מביטה בארון בייאוש. מתלבטת מה ללבוש לראיון העבודה בסקיוריטי מערכות מידע. חצי יום בליתי אמש בכל מדורי הרכילות האפשריים, כדאי להבין מי הוא הגבר שהולך לראיין אותי. ברור לי כבר שמה שאלבש, יותר חשוב ממה שכתוב בקורות החיים שלי ונסיוני בעבודה. שיהיה ברור, אני מעוניינת בעבודה כמובן, לא בבוס, אבל רציתי…
-
לא ברשימת האושר
*רז* כל מה שאני זקוק לו כעת, זה לקחת איזו בחורה למשרד למעלה ולרוקן בתוכה את כל הזעם שנבנה בי. אני יודע שאין סיכוי שיהיה לי טוב, שאני לא ברשימה של בעלי האושר. כל מה שאני רוצה זה לשחרר את הלחץ הנבנה במכנסי, כתוצאה מהשד יודע מה. אין כאן אשה אחת שעושה לי את זה,…
-
גאווה מטופשת
*יותם* "מכל הנשים בעולם, מכל מקומות הבילוי בעיר, דווקא לכאן היא היתה צריכה להגיע?" אני מסנן לעצמי. אני משתדל לא לנעוץ בה מבטים. היא לבושה ג'ינס צמוד וחולצה אדומה הדוקה שמבליטה את נכסיה המלאים. חזיית התחרה הלבנה שקניתי לה מבצבצת בלי בושה. היא נכנסת עם חברים וכמה גברברים מסתובבים לידה. "למי מהם היא שייכת עכשיו?".…
-
עד כלות
על נשואיה של בל בת העשרים, הסכים אביה עם תומאס. כאשר פגשה בו עם אביה, בעת חתימת הסכם הנשואים, הוא שאל מתוך נימוס אם יש משהו שהיא רוצה לאמר. בל לא חשבה ואמרה ״יש לי רק בקשה אחת והיא שלא יהיו לך ילדים מנשים אחרות״. ״את זה, לא את תקבעי״ הוא ענה לה , וניגש…
-
פגיעת הברק
השחר טרם הפציע , אך החיים במטבח האחוזה רחשו כאילו השעה היא חצות היום. שק תפוחי האדמה עמד בסמוך לשולחן העבודה והעובדות עמלו על קילופם. לידן עמדו צמד עובדות שקילפו במרץ את ירקות השורש וערמו אותן בערימה. בחדר הסמוך היו הכובסות עסוקות בגיהוץ החולצות הלבנות של הגברים שבבית. הן היו במרוץ מתיש כנגד השעון המתקתק…
-
הבחירה
פעמוני הכפר החרידו את דממת המוות שעטפה את הכפר הקטן. מריה היפה נפטרה בעת לידתה וכעת היא מובלת למנוחת עולמים. בעלה האיכר, הולך הלום צער מאחורי ארונה, מכונס בעולמו. נערות הכפר נדחקו לראות את האלמן יפה התואר וכל אחת מהן מתכננת תחבולות בליבה, כיצד לצוד את ליבו השבור. בבית נשארה הרכה הנולדת עם אחת מקרובות משפחתו,…
-
פרידה (יודעת שיותר לא יהיה שם)
"אבוא בשמונה לאסוף את הדברים שלי. אל תהיי בבית," הוא מסמס לי. ♦️ כל הלילה לא ישנתי, עיניי אדומות מבכי. נשארתי בבית, איני רוצה שיראו אותי כך. ♦️ אני מורידה את הסדינים ומפעילה מכונה, אני לא רוצה את הריח שלו במיטה שהייתה שלנו. ♦️ איני מסוגלת לאכול, לא לשתות. אני…
-
כל חיי חיכיתי רק לך
היא אהבה את השקט של הכפר, לקום עם ציוץ ציפורים. העדיפה להשאר בביתם הקטן , מוגנת בטוחה. היא אהבה להשכים קום לקטוף ירקות מהגינה ולהכין לו מטעמים. היא פתחה את הרדיו, רקדה לצליליו והיתה יוצאת למרפסת לצייר. הוא אמר לה שהוא חוסך כדי לבנות להם בית גדול ואז יתחתנו. היא לא רצה בית גדול יותר,…