כמה שהוא שונא את ארועי ההשקה הנוצצים. הוא מרגיש שהוא נחנק בחליפה ועניבה. זה מזכיר לו את היום שהתחתן איתה, ואת זה בדיוק הוא לא רוצה לזכור.
כולם חשבו שהם זוג נוצץ, שהכל דבש וורדים. נכון היו הרבה ורדים, ומתוכם בעיקר בלטו הקוצים, שפצעו אותו עד שדימם כמעט למוות.
ביום שקבר אותה, הלך אחרי ארונה והוזיל דמעות. לא כאלה שבאות מבפנים, אלא כאלה שצריך להראות לאחרים.
הוא כיבד את זכרה, או אולי בשל גאוותו, לא גילה דבר ממה שהיה ביניהם. על האהבה שנגמרה, האם בכלל אי פעם היתה שם? על בגידותיה, על סירוביה.
כמה סיפורים סיפרה לו בפעמים האלה שעוד ניסה להיות איתה באינטימיות. לפעמים התחשק לו לאמר לה שכדאי שתלך לרופא, הרי כמעט תמיד יש לה כאב ראש, כשהוא נכנס למיטה. הוא למד לא לרצות אותה, לא לבקש ממנה דבר.
הם התרחקו. לה היה את שלה, מי שזה לא יהיה, ולו היה את מי שהזדמן לו. הוא הפך קר ומנוכר. ניצל נשים לצרכיו. לעיתים קרובות סגר את כפתור מכנסיו כשכבר היה מחוץ לדלת ביתן, וכך התאים לו.
לאחר לכתה ניסו חבריו לדבר אל ליבו "אתה צריך למצוא אשה לילדיך הקטנים". הוא שמע ולא אמר מילה. הכסף שבכיסו איפשר לו לקבל כל שרות תמורת תשלום, ולילדיו לא חסר דבר.
הוא מחנה את רכב המנהלים שלו, מעיף מבט בראי לוודא שעניבתו קשורה כראוי ויוצא החוצה. לפני שהוא נכנס לבית המלון לארוע ההשקה, הוא יורד לטיילת. הוא נושם אויר צח מלוא ראותיו ומקשיב לרחש הגלים. גם בשעת לילה שכזו, ניתן לראות את קצף הגלים המתנפצים אל החוף בטרם הם נסוגים חזרה. הריח המלוח של הים חודר לאפו והוא נהנה מרגעי השקט.
כעת הוא מרגיש מלא אנרגיה והולך לכיוון בית המלון. מכוניות הפאר שנעצרות בזו אחרי זו, מוציאות ממנו את האויר הנקי שמילא את ריאותיו. הוא מרגיש שוב חנוק. הוא מתפתה להוציא סיגריה ולעשן. את ההרגל המגונה הזה הוא פיתח לאחר שאשתו נהרגה. בכל פעם שבא לו לצרוח, נהג לקח סיגריה ולכלות זעמו דרכה. אבל הפעם הוא מתעשת וממהר להכנס לאולם. על פניו חיוך מיליון הדולר, הכה מזוהה איתו.
הוא מחייך לכולם, לוחץ ידיים, אבל בראשו מזמזמות כל הזמן המילים ״כמה אני לא סובל את כולכם. ביחוד אתכן הנשים עטויות היהלומים והזהב״.
הכיבוד שמוגש על מגשי הכסף מעיד על עושר רב, ועבורו זה ממש סבל. ״מי באמת אוהב ביצים של דגים?״ הוא כל כך שונא קוויאר. הוא יודע שהמעמד מחייב, כפי שהסביר לו שוב ושוב שותפו ולכן אישר גם הזמנת הקוויאר. הוא מסתובב וכוס שמפניה בידו, ומקשיב לשיחות האקראיות מסביבו. המילים מסתחררות מעליו, ולא עוברות דרכו. ובכל זאת הוא מתפתה להקשיב לאחת השיחות.
״את בטוחה שאת לא רוצה שאקנה לך כלום?״ שואל גבר בגיל העמידה ״את יודעת, המעמד מחייב״.
״נו באמת אבא, אתה באמת חושב שאמצא אהבה בגלל שאני עדוית תכשיטים. אם כך אני נמדדת, תתכונן שממני לא יהיו לך נכדים״
״את יכולה לזלזל, ילדה, אבל כך נמדד גבר. אם הוא אוהב אותה, הוא ממלא אותה בתכשיטים״.
״אתה כנראה לא מכיר אותי״ היא עונה לו ״אותי קונים בדברים הרבה יותר קטנים״.
״איזה שטויות את מדברת, את מתנהגת כמו ילדה קטנה״ עונה לה אביה.
״אתה טועה. אם היה עכשיו בא גבר ומביא לי כוס שוקו חם בכוס חד פעמית, במקום שמפניה יקרה בכוס קריסטל וינאי, הייתי שלו לנצח. אני לא מצפה שתבין את זה״ היא אומרת ויוצאת למרפסת.
היא מביטה על הים , נושמת אויר צח מלוא ראותיה ומקשיבה לרחש הגלים. השמים זרועי כוכבים וניתן לראות את קצף הגלים המתנפצים אל החוף, בטרם הם נסוגים חזרה. הריח המלוח של הים חודר לאפה והיא נהנה מרגעי הלבד שלה.
ריח הים מתערבב עם ריח מתוק של שוקו חם עם קצפת ופתיתי שוקולד. היא משתהה לרגע , מחכה בצפיה לראות מה שיקרה. יד חמה נוגעת בעדינות בזרועה. היא נרעדת ומסתובבת לאט.
״לחייך״ הוא אומר מרים את שתי הכוסות למעלה, נוקש אחת בשניה, מושיט לה אחת ואת השניה משאיר בידיו.
היא מחייכת ומתקרבת אליו. ״אתה נראה חנוק בעניבה הזו״ היא אומרת ומושיטה ידיה להתיר מעט את קשר העניבה. ״עכשיו רק תבטיח לי שלא תקנה אותי ביהלומים והכל יהיה מושלם״.
״אני רוצה שתדעי שאני אלמן עם תאומים בני חמש ושותף בחברת היהלומים הזו, אבל אני מתחייב שלא אקנה לך דבר״.
״מה זאת אומרת״ היא אומרת נעלבת ״לא תקנה לי יותר שוקו חם?״.
הוא צוחק ומאמץ אותה לליבו ״אני נכנע, אני מתחייב לקנות לך שוקו…רגע לא.״
היא מסתכלת עליו בפליאה. ״אני מציע שאכין לך אותו בבית , כל ערב לפני שנלך לישון. מתאים לך?״
ב.א.
מאמינה באהבה
2.6.2017