**תל-אביב**
לירז ויואב הכירו בצבא. הוא היה המפקד, והיא מתכנתת ביחידת המחשבים. הוא שידר עוצמה רבה, במדיו המגוהצים והדרגות על כתפיו. לירז אהבה להסתכל על המפקד יפה התואר שלה, אבל לא חשבה שיקרה ביניהם משהו. היא ידעה שכל הבנות היו מאוהבות בו, וידעה שהוא לא התנזר מהן. אליה תמיד התייחס בכבוד, החמיא לה על עבודתה, אך למרות שראתה אותו סוקר אותה לא פעם במבט ארוך, הוא מעולם לא חצה איתה גבולות. לכן הפליא אותה כשבכל פעם שהתקרב אליה אחד החיילים, הוא היה מוצא תרוץ להפריד ביניהם.
כאשר ביקשה ממנו אישור לימודים מיוחד, בחודשים האחרונים לשרותה הצבאי, איפשר לה יואב, זאת. הוא התקרב אליה יותר, נהג להסיע אותה לשיעורים ולאסוף אותה בסיומם. הוא הסביר לה שבקרוב הוא לא יהיה המפקד שלה, ולכן כבר מותר לו לגלות לה את רגשותיו כלפיה. היא שמה לב שהוא קנאי לה. הוא לא נתן לחבריה הסטודנטים להתקרב, וזה החמיא לה. היא היתה המומה מעוצמת הרגשות שהתגלתה בפניה.
עד מהרה הפכו לזוג. הוא בילה איתה הרבה, הכיר לה את משפחתו, את חבריו. היה נדיב אליה בכל. כמעט בכל. הוא מיעט לעשות איתה אהבה. "את הרי מכירה את העבודה בבסיס, כמה היא מתישה." היא ידעה, ולכן קיבלה זאת בהבנה. גם בליל הכלולות היה לו תרוץ מוכן מראש. הוא שתה כל כך הרבה, שכל מה שרצה זה לישון.
כשהתחילה לעבוד, יואב היה בא לבקר אותה בעבודה, מביא לה פרחים, ובודק את השטח. הוא חייך לרוית, מזכירת המשרד, החמיא לה על חולצתה ושאל: "איפה אישתי היפה?" והיא הסתכלה בו מהצד והתמלאה גאוה על הגבר שלה.
הוא ידע לפנק אותה בפרחים כל שבת, במתנות קטנות ומרגשות, וכל זה כיסה על השקט הכמעט תמידי בין הסדינים.
ואז התחילו הנסיעות. "תסעי, זה רק לילה אחד," הוא עודד אותה לנסוע. "אני אחבק את הכרית שלך ואחלום עליך." המילים שלו המיסו אותה, והיא הסכימה לנסוע.
הצוות של לירז הגיע לקו הגמר עם התוכנה המתוחכמת שלהם, והיא נדרשה לנסוע לפגישות עם קניינים בלונדון. "אני מבטיח לך שאמא שלי תשמח להאכיל אותי שבוע. עבדת כל כך קשה על המוצר, מגיע לך לנסוע. תנצלי את הזמן הפנוי לחדש לך את המלתחה, שמעתי שעכשיו אלה מכירות אמצע האביב, " אמר לה יואב ועודד אותה לנסוע. היא לא התפלאה כשהוא בא לבדוק עם מי היא נוסעת. כאשר ראה את אמיר, הלבוש מכנסי ג'ינס שנשמטים למטה, חושפים תחתוני את בוקסר עם דמויות מצוירות, וחולצת טריקו שחורה לא צמודה, נחה דעתו.
יום הנסיעה הגיע. לירז ואמיר התיישבו בבית הקפה בשדה התעופה ממתינים לטיסה, כאשר התקבלה הודעה בנייד שלה: "הורדתי את היפיפיה הנרדמת. היא עם הצפרדע לשבוע. אני כולי שלך, רוית."
אמיר הבחין בתדהמה על פניה של לירז. הנייד רעד בידיה. הוא לא חשב לרגע ולקח אותו מידה. "יפה לך" הוא סינן ומיהר להקליד הודעה: "שלחת את הודעה בטעות אליי. מאחלת לך ערב מסעיר." אמיר ניתק את הנייד והכניס אותו לתיקו.
**לונדון**
את הטיסה הם העבירו בעבודה במחשב, במלון בלונדון היה לה זמן רק להתרענן.היא לבשה שמלה שחורה קצרה וצמודה, וענדה שרשרת זהב דקה. עם הז'קט בידה האחת, ותיקה הגדול בידה השניה, ירדה לירז ללובי. על ספת העור השחורה היא ראתה בזווית העין גבר לבוש חליפה שחורה, חולצה לבנה ועניבה. היא לא הסתכלה על פניו, אבל הרגישה את עיניו נעוצות בה. היא הניחה בהפגנתיות את ידה השמאלית על לחיה, הציגה לעיניו את טבעת הנשואין שלה. הגבר הצעיר התחיל לצחוק. הוא קם ועמד קרוב אליה. היא נשמה את ריח מי הגילוח שלו, ועצרה את נשימתה. "לעזאזל, הוא מפעיל אצלה שדים רדומים," חשבה לירז. רק כשהוא לחדש לה "היי" היא הרימה עיניה אליו המומה "אמיר?!"
"מה" הוא שאל אותה.
"תראה אותך!" היא אמרה.
הם יצאו למקום המפגש וניהלו שיחות מייגעות עם הקניינים. הפעם, עמד מולה צ'ונג הסיני. לירז שרגילה היתה לאופי האנגלי, הבינה שזה שעמד מולה שחק איתה משחקים. לאחר שלושה ימים של ישיבות ומצגות היא אמרה לו: "אני מציעה שתחשוב על מה שדיברנו. מחר אנחנו בפגישה אחרת, לכן נפגש עוד יומיים."
בחוץ כבר התחיל להחשיך, בשעה שארזה את תיקה והתחילה לרדת במעלית לקומה התחתונה. "את באמת לוקחת יום חופש?" שאל אמיר. היא הנהנה בראשה. "אם כך יש לי רעיון שמתבשל לי כבר מאתמול בראש." היא הביטה בו בפליאה. "תסמכי עלי," ענה לה.
"אז מה, נוסעים לסקוטלנד?" היא שאלה בצחוק.
"דווקא לא, לפריז."
**פריז**
הרכבת לפריז יצאה מהתחנה בלונדון. איך ספק שזו חויה לדעת שאתה נוסע בתוך המים. לירז הייתה עייפה מיום הפגישות העמוס. היא חייכה לאמיר והוא קרב אותה אליו, הקיף בידו את כתפה ומשך אותה אליו כדי שתוכל לנמנם. היא נענתה לו ועצמה עיניה. היה לה חם ונעים, היא הקיפה אותו בידה והניחה את ראשה על חזהו. הימים שהעבירה במחיצתו, האירו אותו באור כל כך שונה ממה שחשבה. היא נרגעה ונרדמה עליו מיד.
אמיר לא נרדם. הוא תכנן לה לילה מושלם, כיאה ליפיפיה הנרדמת, בתקווה שיזכה לקבל נשיקה ויהפוך לנסיך. הוא חייך לעצמו נשיקה..פריז.
כשהגיעו כבר היה מאוחר בלילה. בדרך לבית המלון, הוא נכנס לקונדיטוריה קטנה שעמדה להסגר. אמיר ניהל שיחה לבבית עם המוכרת. לירז לא הבינה אף מילה, אבל עמדה מוקסמת מהשפה היפה הזו שהתגלגלה בפיו בחושניות רבה. כשיצאו משם, אמיר הושיט לה כוס שוקו חם. "קר בחוץ, זה יחמם אותך," הוא אמר . היא הביטה בקופסה הורודה, אבל התאפקה ולא שאלה מה יש בה.
"לא ידעתי שאתה דובר צרפתית. אני אוהבת לשמוע את השפה, היא מאד…סקסית," אמרה לו.
אמיר צחק. הוא פתח בפניה את דלת הכניסה למלון. "חייתי כאן כמה שנים, אני מכיר את העיר היטב," ענה לה. הם עלו לחדר ולירז הבינה שהם נמצאים בחדר אחד, עם מיטה גדולה אחת. מה שהפליא אותה שלא רק שזה לא הפריע לה, להיפך זה ריגש אותה מאד.
היא ראתה את המבט בעיניו, וראתה את עצמה בתוכו. "האם זו היא שהרגישה אותו, או זה הוא שהרגיש אותה?" היא נתנה לו לפשוט מעליה את שמלתה. הוא עמד לרגע העריץ את את מה שהוא רואה. "את מושלמת," הוא לחש לה. הוא השכיב אותה בעדינות על המיטה. "יפהפיה נרדמת שלי." הוא אמר וניגש להביא את הקופסה הורודה.
"את אוהבת שוקולד?" הוא שאל אותה, והיא לוחשת לו "כן". הוא לקח בידו את מוס השוקולד, וכבמלאכת מחשבת, צייר על ביטנה ציורים. הוא השתחרר במהירות מהבגדים שעטפו את גופו. "בואי נראה כמה את טעימה," הוא אמר והתחיל ללקק אותה. "הייתי חייב לטעום, לפני שאני מציע לך" הוא הסביר לה ברצינות. הוא אסף מנה גדולה מהקרם באצבעותיו והגיש אותה לתוך פיה.
לירז כבר לא יכלה לחכות לטעום את הקינוח האורירי, לטעום את אמיר. היא לקקה את אצבעותיו, ופיה התמלא טעם קטיפתי. אמיר לא התאפק, החדיר את לשונו לתוך פיה, טעם את טעם השוקולד בפיה, ולקק את כולה, וקינח בריקוד סוער עם לשונה.
הקינוח היה רק ההתחלה.
אחחח פריז, מממ… אין כמו לעשות אהבה בפריז, כאשר מגדל אייפל מביט בך דרך החלון, בלילה זרוע כוכבים ונושך מולך את שפתיו.
**תל אביב**
לירז יצאה דרך דלת היציאה. היא זיהתה מיד את יואב. היא ניגשה אליו. הוא הביט בה בצפיה, פרש לקראתה את זרועותיו. לירז אחזה בכף ידו, הניחה בתוכה את טבעת הנישואין הנוצצת שלה, היא הגישה לו שקית קטנה, ובתוכה פרלינים משובחים. יואב הביט בשקית והתקשה להבין למה בחרה דווקא בציור של מגדל אייפל. הוא הרים עיניו וראה את לירז אוחזת בידו של אמיר ויוצאת איתו מהטרמינל.