סופה של אהבה

ואם חשבתם שכסף מתחתן עם כסף זה מתכון לזוגיות טובה אז טעיתם," אומרת קלי לחברותיה.

"אם יש זוג שהייתי מהמרת על חיי שלא ייפרד, זה את וריצ'ארד," אומרת לה שילה, "אני לא מאמינה למה שסיפרת."

"גם לי זה נראה עדיין חלום רע. זה שאינו רוצה אותי יותר מילא," היא אומרת, מסתירה את הכאב העצום המאיים לקרוע את ליבה. "לעומת זאת העובדה שהסית את הבנים נגדי זה בלתי נתפס. אתן יודעות איזו אימא משוגעת אני. אתן קולטות שז'אק אמר לי היום שהאוכל שלי מסריח, והוא מעדיף מזון מהיר עליו? לי, שכל החברים שלו מחפשים סיבה לבוא לצהריים אצלנו."

"ברור, כולם יודעים שאת בשלנית מעולה, על זה אין עוררין בכלל," עונה מרי, "אני לא מבינה מה עובר עליהם."

"מה שעובר על ריצ'ארד, או יותר מתחתיו, זו המזכירה הג'ינג'ית בת העשרים ואחת, עם הגוף המוצק, כמו שיש רק לבת עשרים ואחת." עונה קלי בקול נטול רגשות.

אי אפשר לומר שהפרידה ממנו לא מפריעה לה, הרי היא לא הפסיקה לאהוב אותו. אך לא העובדה שנישל אותה מכל רכושם המשותף. היא אסירת תודה לאמה שעודדה אותה להסכים לבקשתו של ריצ'ארד לניהול חשבונות בנק נפרדים. "יבוא יום ותודי לי," אמרה לה אז ואכן היום הגיע והיא מודה לה.

העובדה שמדהימה אותה יותר מכל היא שהוא החליף את מנעול ביתם המשותף כדי למנוע ממנה להוציא ממנו דברים. היא ממתינה לשעה עשר, שעה שהיא יודעת שאין איש בבית. היא נכנסת עם השלט שפותח את דלת המוסך, נכנסת לחדר השינה שהיה שלה, מרוקנת את בגדיה לשקיות זבל שחורות. היא נכנסת לחדר העבודה, פותחת את הכספת ומוציאה את מסמכיה האישיים. מהמטבח היא לוקחת את חוברת המתכונים הישנה שלה, שבה רשומים מתכונים שעברו מדור לדור. רק עוד דבר אחד היא רוצה והוא לקחת שתילים מערוגת התבלינים שלה.

היא יוצאת מבעד לדלת המוסך ולא מסתכלת לרגע לאחור. היא עוברת דרך תחנה לאיסוף בגדים משומשים. שם היא מניחה בפתחה את שקיות הזבל השחורות המכילות את בגדיה. את תכשיטיה היא מפקידה בידיה של אמה.

הדבר האחרון שנשאר לה הוא להחזיר את הרכב לסוכנות ממנה הוא נרכש. אולם לפני כן היא נוסעת למגרש בו חונים הקרוונים. היא נכנסת לבדוק את הסוגים השונים, ובוחרת לה קרוון בגודל של אוטובוס שמאובזר היטב. היא מתמקחת במשך שעה עם המוכר, עד שהוא נכנע ויורד למחיר אותו הסכימה לשלם.

עם חתימת ההסכם היא ניגשת לסוכנות הרכב ומחזירה את הג'יפ הגדול שלה. להפתעתה נשאר בידה סכום כסף יפה. השעה כבר שעת אחר צהריים והיא מזמינה מונית שתיקח אותה לקרוון שלה. מפתחות הקרוון נמסרים לה כנגד התשלום והיא יוצאת לדרך.

היא עולה על הכביש המהיר ונוסעת ללא יעד מוגדר. העיקר לברוח מהעיר. את הנייד היא מכבה ושקט שורר ברכב. היא מחפשת לה תחנה ברדיו. היא אוהבת מאד מוסיקת קאנטרי. כעת שהיא לבד היא יכולה להאזין לה מתי שרק תחפוץ. המוסיקה שבוקעת מהתחנה היא מוסיקה עצובה. הדי הטבח בלאס ואגס עדיין לא נרגעו, ושדרני מוסיקת הקאנטרי עדיין מתקשים לחזור לשגרה. היא מרגישה את הרעב בבטנה המקרקרת ומנצלת את הזדמנות שיש ירידה לתחנת דלק ופונה ימינה לתוכה.

היא מחנה את הקרוון במקום המיועד לכך ויורדת לקנות לה קפה ודבר מה לאכול. רק עכשיו היא מרגישה בכל גופה את השרירים מהעבודה המאומצת של השעות האחרונות. היא נכנסת לחנות ומבקשת קפה.

"את נראית מותשת," אומרת לה המוכרת, "מתי אכלת פעם אחרונה?"

"אני חושבת שאתמול," היא עונה לה.

"אני הולכת בעצמי להכין לך כריך," היא אומרת לה. "שמי אגתה, ושמך?"

"קוראים לי קיילה, אבל כולם קוראים לי קלי."

אגתה ממהרת לטגן ביצים, לקלות שתי פרוסות לחם , וכשהן קלויות היא מניחה עליהן את החביתה ועליה פרוסות עגולות של עגבנייה. היא מוזגת מיץ תפוזים ומגישה לקלי. "בתאבון," היא אומרת לה.

קלי טורפת את האוכל, ולוגמת לגימות מהירות ממיץ התפוזים. היא מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. היא מתבוננת סביבה ומרגישה משהו מתחכך ברגלה. היא מביטה למטה ורואה גורי לברדור לבנים. היא קמה מכיסאה ויורדת ללטף את הגורים.

"אולי את רוצה אחד?" שואלת אותה אגתה, "הם למסירה. זה ריצ'ארד" היא אומרת ומצביעה על אחד הכלבים.

קלי פורצת בצחוק. "זה היה השם של בעלי. ממש אין לי חשק לומר אותו כל היום לכלב שלי."

"אם כך קחי את זו, אין לה שם, היא כלבלבה מאד שמחה,"  אומרת אגתה. "את עדיין נראית עייפה, אולי תישארי לישון כאן במגרש החניה?"

היא מציידת אותה באוכל לגורה, ברצועה ואפילו שמיכה. היא נותנת לה גם ממתקים לכלבים ומזהירה אותה שלא תפנק אותה יותר מידי.

"תודה על הכול אגתה," אומרת קלי, "אשמע לעצתך ואלך לשון. שיהיה לילה טוב." קלי אוספת את כל הדברים שקיבלה עבור הגורה, ויוצאת החוצה לקרוון שלה.

"איך אני אקרא לך?" היא שואלת את הגורה בשעה שהיא מסדרת לה את השמיכה. היא מרימה אותה ומתבוננת בה. יש לה עין אחת חומה ואחת כחולה. היא לבנה לגמרי, פרט לכתם חום בצד שדומה מאד בצורתו ללב. "אני יכולה להבין איך לא יכלו לבחור לך שם. את כל כך מושלמת באי מושלמות שלך. תני לי לישון על זה בלילה. מבטיחה לך שבבוקר נחליט על שם עבורך."

 

***

"מה זאת אומרת לא חשבת להכין ארוחת ערב?" שואג ריצ'ארד, "מה חשבת שכל יום אקח אתכם למסעדת יוקרה?"

"מי זה אתכם בדיוק? זו רק אני," היא עונה לו הג'ינג'ית נעלבת.

"והילדים שכה טרחת להסית נגדה, שהבטחת להיות להם אימא, הם לא צריכים לאכול?" הוא צועק.

"אני בעצמי ילדה. מאיפה לי לדעת מה אוכלים ילדים? תזמין להם פיצה," היא אומרת בהתגוננות.

"את צוחקת עלי?" אומר ז'אק כשהיא מגישה לו משולש פיצה.

"אין לי שום כוונה לבשל בשבילך ילד מפונק. נסיכות כמוני לא מקלקלות את הלק במטבח."

"לידיעתך, לאימא שלי תמיד היה לק מושלם, ועל השולחן תמיד הייתה ארוחה מבושלת. אני לא מאמין שהצלחת לשכנע אותי שאת טובה ממנה," אומר ז'אק וזורק לעברה את הפיצה.

"ז'אק איך אתה מתנהג?" צועק אליו ריצ'ארד.

"איך אני מתנהג? תראה למה הפכת את המשפחה שלנו בגלל הזנזונת הזו!" צועק עליו ז'אק ופונה ללכת.

ריצ'ארד תופס אותו בידו וסוטר לו. "חינוך טוב נתנה לכם אימא שלכם," הוא צורח.

ז'אק נעמד מולו, משלב את זרועותיו סביב חזהו ואומר בקול קר: "הבית שלנו היה בית לדוגמה, עד שהחלטת לשבור אותו. הג'ינג'ית שלך פיתתה אותי במילים יפות, ואני פגעתי באימא שלי שעשתה בשבילי הכול, ועכשיו אין לי מושג איפה היא, ואולי לא יהיה לי לעולם."

ריצ'ארד התקשה לענות לו. הוא ידע שהוא צודק. "תנקי כאן" הוא אומר לג'ינג'ית, "אני עולה לחדר."

"נראה לך?! אני לא המשרתת שלכם. אני אתך גמרתי, ואתה עוד תשלם על כך."

"את המחיר הגדול ביותר אני כבר משלם. אתן לך מה שתרצי, רק תסתלקי מכאן עכשיו."

"אני רוצה את התכשיטים שלה. היא גנבה אותם. הם שלי," יורה לעברו הג'ינג'ית.

"את השתגעת לגמרי, את עוד תשלמי על הכול. הסתלקי מכאן," הוא אומר לה וניגש לפתוח את הדלת בפניה.

בצעדים כבדים פונה ריצ'ארד לחדר השינה ומנסה לעכל את תוצאת מעשיו. הוא מתקשר לאימה של קלי שמספרת לו שאין לה מושג מה קורה עם בתה, ומבקשת ממנו שלא יטריד אותה יותר. הוא מתקשר לכל חברותיה, לא אכפת לו מה תחשובנה עליו. הוא יודע שהוא חייב למצוא אותה ולהתחנן בפניה שתחזור אליו.

ריצ'ארד לא מצליח להירדם. הלילה עובר עליו בשינה ללא שינה. למחרת הוא הולך לעבודה. הוא משקיף למטה מבעד לחלון. מעבר לרחוב נמצאת חנות הפרחים בה קלי שותפה. הוא כבר יודע שהיא לא שם, הרי שילה סיפרה לו שלקחה חופשה ארוכה. הוא רואה מעבר לזגוגית בחלון הראווה את עיצובי הפרחים הכה מיוחדים שלה, עיצובים שמזמינים ממנה גם ממחוזות רחוקים.

כמצופה, הג'ינג'ית לא הגיעה לעבודה. על שולחנו מונחת הודעת התפטרותה. אין לו כוח לראיין אחרת במקומה והוא מנסה לעשות את עבודת המזכירות בעצמו. הוא פועל כאוטומט. וכל הזמן נמשכות עיניו לחלון של חנות הפרחים. היופי של הפרחים מכאיב לו כל כך. הוא יודע כמה היא אוהבת את עבודתה, וגם את זה לקח ממנה. הוא חייב למצוא אותה.

"אמא, את יכולה לטפל בבנים יש לי משהו דחוף לעשות," הוא אומר לאמו בטלפון.

"יש לי חיים משלי," היא עונה לו, "מה עם קלי, היא לא יכולה לטפל בבנים שלה?"

"האם פעם ביקשתי ממך עזרה אמא?" שואל ריצ'ארד.

"מה זה שייך? אלה הילדים שלך, האחריות שלך, לא שלי," היא עונה לו בקרירות.

"שילה, בבקשה תקשיבי לי," אומר ריצ'ארד, "אני זקוק לעזרה ואין לי ממי לבקש. את יכולה להיות עם הבנים היום? אני חייב להתאפס, אני חייב למצוא את קלי."

 

****

"פרפקט" זה השם שבחרתי לך גורה מושלמת שלי." הגורה יושבת ומקשיבה לדבריה קשב רב. "את מבינה על זה שהוא הפסיק לאהוב אותי לא יודיעו בחדשות הערב. זה לא מנע מהשמש לזרוח על יום החדש כאילו כלום לא קרה, הזמן ממשיך להתקדם בקצב רגיל, ואפילו הלב השבור שלי ממשיך לפעום כתמיד, גם אם הייתי רוצה שלא כך יקרה." כך אומרת קלי לפרפקט בשעה שהיא מכינה לה את ארוחת הבוקר. היא עצמה לא מסוגלת להכניס אפילו פרור, למרות הבחילה העולה בה.

קלי לוקחת את פרפקט לטיול הבוקר. השתיים מתחילות לרוץ זו לצד זו. הרוח מלטפת את פניהן, ורחש הגלים העולים מהאגם הסמוך מושך את קלי לרוץ לכיוונו. הן עולות על השביל לאורך הטיילת ורצות יחד שעה ארוכה. "אני מעייפת אותך?" שואלת קלי את פרפקט, כאשר היא רואה שלשונה של הכלבה בחוץ והיא מתנשמת ."אני ממש לא בסדר. הייתי צריכה לדאוג לך למים. בואי נחזור."

כל אותו הזמן מנסה קלי לא לחשוב על מה שקורה בבית שהיה שלה. על בניה המתעוררים משנתם, על הצורך להכין להם כריכים לשעת הצהריים. היא לא רוצה לחשוב מה הג'ינג'ית עושה בשבילם. היא מנסה לא לחשוב לא עליהם, ולא עליו. אבל הגעגועים כל כך חזקים שהיא פורצת בבכי. "איך העולם לא התמוטט עלי?" היא שואלת את פרפקט שמחזירה לה בעיניים עצובות. היא עוצרת את הליכתה, כורעת לידה ומלטפת אותה. פרפקט מצידה מלקקת את לחיה מדמעותיה, כאומרת: "אני מבינה שכואב לך."

קלי מרגישה מרוקנת מכוחות והולכת לאט לעבר חנות הנוחות. כל אותו זמן זולגות הדמעות מעיניה, וראייתה מטשטשת. "אני מאבדת את שפיותי," היא אומרת לפרפקט," אני מדמיינת שאני רואה את הרכב שלו."

היא נכנסת לחנות הנוחות. "בוקר טוב אגתה," היא אומרת בקול עצוב.

"הוא אוהב אותך כל כך, תקשיבי לו," אומרת אגתה להפתעתה.

קלי מסתכלת עליה המומה. "על מה את מדברת?"

"על ריצ'ארד שלך. הוא הגיע לכאן לפני שעה קלה, הציג בפני את תמונתך ושאל אם ראיתי אותך. ראיתי אותו, ראיתי אתמול אותך, ולא יכולתי שלא לומר לו את האמת. תראי אותו הוא אכול חרטה. הוא יושב ובוכה פה כמו תינוק," עונה לה אגתה.

"את לא מכירה אותו. הגבר שלי לא בכה בחיים," עונה לה קלי ואפילו לא טורחת להסתכל לכיוונו.

"אני מבינה שלא הודיעו על כך בחדשות הערב, שהשמש זרחה כאילו כלום לא קרה, ואפילו הזמן ממשיך להתקדם בקצב רגיל, אבל זה לא אומר שכלום לא קרה. הלב שלו שבור לרסיסים על מה שעשה לך. הוא מתגעגע ולא יודע איך לתקן את זה. בשביל זה הוא צריך אותך וצריך שתקשיבי לו. אני בטוחה שגם את צריכה."

קלי מסתובבת לאחור ורואה את הגבר החזק שלה, עומד כילד נזוף, ידיו בכיסיו וכתפיו שמוטות . עיניו מתחננות לפניה שתיגש אליו. "בואי פרפקט" היא לוחשת לכלבה, "הגיע הזמן שתכירי את מי שהביא אותי אליך, ובא לקחת את שתינו הביתה."

היא ניגשת אליו בצעדים איטיים, מניחה את ידה על שפתיו, מסמנת לו שלא יאמר דבר. היא מורידה את ידה, עוטפת אותו בידיה ומניחה ראשה על חזהו. הוא אוחז את ראשה בידיו, מרים אותו ומחפש בעיניה את התשובה. היא מסתכלת עליו בעיניה הדומעות ומקרבת את שפתיה אליו, מאשרת לו בכך שהוא יכול לנשק אותה.

והוא עושה זאת, תחילה בשקט , בעדינות, ברפרוף ולבסוף בסערה גדולה.

כי כך חייב היה להסתיים הסיפור. כי כידוע, אני מאמינה באהבה.

 

ב.א.

מאמינה באהבה

9.10.2017

"When someone stops loving you
It don't make the evening news
It don't keep the sun from rising,

the clock from winding,

 your heart from beating
Even when you want it to
When someone stops loving you"

 

When Someone Stops Loving You – Little Big Town