"להתפרע, להשתולל, הכל מותר. רק לא להתאהב," היא משננת לעצמה לפני שהיא פותחת את הדלת הכבדה של הבר. היא מרגישה את הקור המקפיא עדיין מנסה לאחוז בה, אבל היא חומקת פנימה. מיד כשהיא נכנסת מקבלת את פניה הרוח החמה העולה מפתחי החימום ומאיצה בה לפשוט את מעילה הצמוד, את הצעיף, הכפפות והכובע. שיערה הארוך שהיה אסוף מתחת לכובע גולש לכתפיה וצונח מטה לאורך גבה, מגיע כמעט עד מתניה.
היא מרגישה את המבטים של הגברים המשחרים לטרף ננעצים בה. זה בדיוק מה שהיא רוצה. היא רוצה את האלפא הרעב הזה שיקנה לה משקה, שישכר אותה עד שלא תוכל להרגיש כלום, ויקח אותה לכמה שעות סוערות במיטתו, או בכל מיטה אחרת. כזה שיכהה את הכאב שלופת אותה כל כך חזק שהיא נושמת רק נשימות שטוחות כאלה.
היא מתיישבת ליד הבר, כוסות המשקה זורמות אליה. היא בוחנת כל אחת מהן. את הבירה היא מחזירה, וגם לגבי המשקאות האחרים היא בררנית. כל אלה שמשקיעים יותר מידי כסף היא פוסלת, גם את אלה שמשקיעים מעט. לבסוף נשארות שלוש כוסות שהיא מסכימה לקבל. וודקה לימון, וודקה אשכולית אדומה, וודקה רגילה. היא מקרבת לאפה ומריחה כל אחת מהן. היום בא לך את הוודקה הוורודה.
"מייקל, אתה יכול להגיד לי מי הזמין אותי לשתות את זו?" היא שואלת.
"הביטי על זה שיושב לידך ותדעי," עונה לה מייקל.
היא מסובבת את ראשה באיטיות ורואה גבר שלבוש כולו שחור, שיערו שחור קצוץ ועיניו עיני דבש. אין ספק שהוא נראה טוב, מריח טוב ורוצה אותה בטרוף.
"להתפרע, להשתולל, הכל מותר. רק לא להתאהב," היא משננת.
"לאיפה אתה לוקח אותי טייגר?" היא שואלת אותו.
"לאיפה את רוצה?" הוא עונה לה בקול נמוך.
"אני מפונקת. אוהבת בית מחומם כהלכה, ג'קוזי מפנק ומיטה נוחה," היא עונה, "למרות שאין לי שום כוונה להישאר לישון איתך."
"אני אוהב את הראש שלך," הוא עונה לה, "חסכת ממני את ההרצאה שאני לא מחפש מערכת יחסים."
"הבנת," היא עונה לו בחיוך פתייני, "ועכשיו קח אותי מפה, ועשה בי כרצונך."
הגבר מושיט למייקל שטר של חמישים, למרות שהוא יודע שזה הרבה מעל מה שהוא צריך לשלם. "בואי חתולונת ואדאג לך קצת."
מייקל מסתכל על לין שמתרחקת. ליבו נחמץ. הוא יודע בדיוק מי גרם לה להיות כזו, ובא לו לרצוח אותו. "איך הוא יכול היה לרמוס לה כך את הלב. פעם אחר פעם שבר אותו ועכשיו הלב שלה ריק. מאשה מצליחה היא הפכה לקליפה ריקה." כך הוא חושב לעצמו ולא יכול לשלוט בכעסו. הוא הולם בידו על הקיר, וגורם לכוסות שעל המדף לרעוד מעט.
"מה הציפיות שלך ממני?" שואל אותה הגבר הזר, "את בעניין של צעצועים?" הוא מוסיף לשאול בשעה שהוא לוקח אותה במכוניתו ליעד שלא ידוע לה.
"אני בטוחה שהצעצוע שלך יספק אותי. כלומר אני מקווה," היא עונה לו וקורצת.
"תאמיני לי שלא תתאכזבי. הטייגר שלך מצוייד כראוי חתולונת."
"אני בטוחה," היא עונה לו ומושיטה יד ללטף אותו מבעד למכנסיו.
"תתאפקי קצת חתולונת מפונקת," הוא אומר לה, "את אוהבת את זה במיטה נוחה, כך הסברת לי."
היא רואה שהוא נכנס לאחד מבניני היוקרה בעיר. המעלית לוקחת אותם, איך לא, לקומה האחרונה.
כשנפתחת בדלת היא מתפעלת בקול מהדירה. "איזה דירה יפה יש לך."
"היא לא שלי, היא של חבר," הוא עונה לה, "הוא יחזור בשעות הקטנות של הלילה והשאיר לי את המפתח."
"איזה יופי," היא עונה בחיוך, "שיבלה טוב הבן זונה, העיקר שאנחנו כאן."
"את רוצה לנסות את הג'קוזי?" הוא שואל, "אני רוצה להגשים לך חלומות הלילה."
"אני צריכה רגע לשירותים," היא עונה לו וניגשת לשירותים בכניסה. היא נועלת את עצמה ומנסה להשתלט על הכאב שלופת אותה בחזה. היא מביטה בראי ומתרגלת חיוכים, נושמת עמוק ויוצאת.
"מילאתי את הג'קוזי בשבילך. אני מקווה שתאהבי את השמנים ששפכתי לתוכו," הוא אומר לה ומוביל אותה בידה לג'קוזי. הוא מושיט ידו ועוזר לה לפשוט את חולצתה ואת מכנסיה. לאחר מכן הוא מסובב אותה כדי לפתוח את חזיתה והוא מגלה שהפתיחה היא מקדימה. היא כמעט ערומה ולגופה נשארו רק תחתוני החוטיני שלה. הוא יורד על ברכיו ומפשיט אותה בעדינות רבה, מעריץ את גופה.
"להתפרע, להשתולל, הכל מותר. רק לא להתאהב," הוא משנן לעצמו.
הוא עוזר לה להיכנס לג'קוזי מעמעם את האורות, יוצא וסוגר את הדלת אחריו. הוא נשען עליה ומנסה להסדיר את נשימתו. "זה לא יעבוד," הוא אומר לעצמו, "היא אולי משחקת אותה בחורה זולה, אבל אני יודע שהיא לא."
היא לא ממהרת לצאת מחדר האמבטיה, והוא דווקא שמח. הוא רוצה לדחות את הרגע. הוא לא בטוח פתאום שיעמוד במשימה. "אני? חרדת ביצוע?" הוא חושב בלעג, "החתולונת הזו היא לא חתולת רחוב כפי היא רוצה שאחשוב, היא חתולה סיאמית."
הוא מאבד את תחושת הזמן, ואיך שהוא הוא מופתע כאשר היא יוצאת עירומה וניגשת למיטה. היא לא רואה שהוא יושב על הכורסא בפינה וצופה בה. היא נכנסת למיטה, מתעטפת בשמיכה החמה ועוצמת עיניים. תוך זמן קצר היא נרדמת. הוא ניגש לחדר האמבטיה להטיל את מימיו. הוא מוצא את הג'קוזי שטוף ואת בגדיה מסודרים על הספסל בפינה. הוא מסיים וניגש לרחוץ ידיים. עדיין מסתכל על בגדיה. מבגדיה עולה טעמה המשובח בבגדים. ברור לו שהיא לא סתם אחת, שהרי הבגדים הם מתוצרת חברת אופנה יוקרתית. הוא מקרב אותם לאפו ומריח אותם. הם מריחים כל כך טוב, הוא מזהה את הבושם הכה מוכר, אף הוא מחברה ידועה מפריז.
הוא יוצא חזרה לחדר השינה. הזרה ישנה במיטתו. הוא פושט את בגדיו, נשאר רק בבוקסר שלו. הוא נכנס מתחת לשמיכה ונצמד אליה מחבק אותה ומסניף את ריחה לתוכו. הוא עוצם את עיניו ומחזק את אחיזתו בה.
"מממ. נעים לי איתך כל כך," היא ממלמלת מתוך שינה. היא מסתובבת אליו ומחבקת אותו.
"גם את לי," הוא חושב, אך לא אומר בקול רם.
היא מניחה את ראשה על חזהו. הוא יודע שהיא לא מרגישה את ליבו שהולם כמו מטורף. היא ישנה. זאת הוא יודע לפי קצב נשימותיה השקטות והרגועות. הוא מצליח להשקיט את ליבו ושוקע בשינה עמוקה.
"אני לא מאמינה שנרדמתי ככה!" היא צועקת לו, "קום, כבר ארבע בבוקר."
"עוד מוקדם, בואי תחזרי לישון," הוא עונה לה בקול מנומנם.
"אבל אמרת שבעל הבית צריך לחזור," היא קוראת בבהלה.
"בעל הבית כאן, הכל בסדר תרגעי מתוקה," הוא אומר לה.
"נראה לך שארגע שהוא כאן," היא עונה לו בבהלה, "הדבר האחרון שאני צריכה שהוא יראה אותי כאן ערומה."
"הוא כבר ראה אותך," הוא עונה לה, "נו בואי."
"אתה לא מבין," היא אומרת לו.
הוא מתיישב במיטה, מיטיב את הכרים מאחורי ראשו. "תסבירי לי מה אני לא מבין."
"הדירה הזו הייתה שלי," היא אומרת נלחמת בדמעותיה, "המיטה אמנם הייתה אחרת, אבל פה בחדר הזה ממש הוא שבר לי את הלב."
"אני מבטיח לך שבחדר הזה ארפא לך את הלב," הוא עונה לה.
"אתה באמת חושב שאם תשכב איתי, זה ימחוק לי את הכאב?" היא אומרת.
"נו מתוקה, בואי לישון נדבר עוד שעתיים, יום קשה לפני," הוא אומר לה.
"אתה לא מבין, מה אתה סתום? אני גרתי איתו בבית הזה שלוש שנים. בחדר הזה הוא בגד בי עם מישהי אחרת," היא אומרת לו, "אני לוקחת מונית, אתה יכול להמשיך לישון."
"את לא הולכת לשום מקום. הדירה הזו שלי, את עוד לא הבנת?" הוא שואל.
"אבל אמרת ש," היא אומרת, "כלומר רצית שאחשוב שהיא לא שלך כדי שתוכל לנפנף אותי? אז הנה הלכתי."
"אבל בסוף לא שכבתי איתך נכון?" הוא עונה.
"אז זה מה שאתה רוצה. אתה צודק אני חייבת לך," היא עונה ונשכבת ברגליים מפוסקות על המיטה.
"ישנתי איתך כל הלילה מחובק. את חושבת שזה מה שאני רוצה ממך?" הוא שואל, "אז תדעי לך שהבטחתי לעצמי לא להקשר לאף בחורה. כי במיטה הזו שקניתי מהחבר שלך, בגדה בי חברה שלי. באותו יום הוצאתי את המיטה מכאן והבאתי חדשה. אף אחת לא ישנה כאן עליה לפניך. אני לא יכול להסביר לך מדוע הבאתי אותך לכאן ולא לבית מלון. אולי כי דיברת על הג'קוזי המפנק, והמיטה הנוחה. כמו שאני לא יודע למה שאלתי את מייקל איזה משקה את אוהבת."
הוא נשכב על המיטה לידה, מתעלם מרגליה המפוסקות, ומושך אותה אליו. "בואי נישן," הוא אומר לה.
היא מסתכלת עליו. הוא שוכב עם עיניים עצומות, מנסה להירדם. היא מתרוממת ונושקת לו על שפתיו.
"מבטיח לך לרפא לך את הלב," הוא לוחש לה בעיניים עצומות.
*
קרני שמש ראשונות מעירות אותו. הוא מביט על פניה השלוות, עוטף אותה היטב בשמיכה, הרי היא ישנה ערומה, וחומק מהמיטה. הוא לובש את בגדי הספורט שלו ויוצא לריצת הבוקר. הראש שלו מפוצץ במחשבות. לפניו יום עבודה עמוס בישיבות, והוא יודע שהוא חייב לעשות סדר בראש לפני שהיא מתעוררת.
הוא יוצא מבעד לדלת הכניסה לבנין והרוח מכה על פניו. הוא מתחיל מיד לרוץ כדי לחמם את גופו, אבל הראש שלו לא רק שלא מתרוקן אלא הוא מרגיש בתוכו סערה שלא ידע מעולם. הוא מנסה להסביר לעצמו איך הזרה הזו הצליחה בבת אחת להוריד את כל המגננות שבנה לעצמו. תשובה הוא לא מוצא, אבל מוצא עצמו מחייך רק מהמחשבה עליה. "חתולה סיאמית קטנה שלי," הוא חושב בליבו.
הוא רץ במסלול הקבוע שלו לאורך הטיילת, חולף על פני הפאב שממנו אסף אותה אתמול, ומסתובב חזרה. עכשיו הוא כבר עירני לגמרי. הוא עושה מה שלא עשה מעולם, הוא עוצר בחנות הקפה בפינה, קונה מאפים טריים וחוזר בריצה הביתה.
ריח הקפה הטרי המתמזג עם ריח המאפה שמונחים על ארונית הלילה ליד מיטתה, גורמים ללין לפקוח את עיניה. לרגע היא מבולבלת, לא בטוחה היכן היא נמצאת. אט אט חוזרים אליה אירועי הלילה. היא מתמתחת, לוגמת בשקיקה את הקפה החם וטועמת מהמאפה. "מממ..איזה פינוק," היא אומרת בקול.
קול המים הזורמים מגלה לה שהוא מתקלח. היא קמה מהמיטה והולכת לכיוון חדר האמבטיה. היא מתבוננת בו מסבן את גופו, מבעד לקירות הזכוכית של המקלחון. בהחלטה של רגע היא פותחת את הדלת ומצטרפת אליו. הוא מביט בה מופתע, אבל נותן לה לקחת את הסבון מידיו ולסבן אותו.
"אני לא יודע איך קוראים לך," הוא אומר לה בשקט.
"לין," היא עונה לו.
"איזה שם יפה יש לך לין," הוא עונה, "כשהייתי בן ארבע גרנו במונטריאול. הייתה לי חברה שקראו לה לין סילבר. הבטחתי לה שאשא אותה לאשה."
"עכשיו תורך לומר לי מה שמך," היא אומרת בשעה שהיא מסבנת את גבו.
"עופר," הוא עונה לה.
"עופר גולד," היא אומרת לו, "עכשיו מובן לי מדוע נפגשנו. הבטחות צריך לקיים, גם אם הן נאמרות בגיל ארבע."
ב.א.
מאמינה באהבה
9.12.2017
**בעת כתיבת הסיפור הקשבתי לשיר שאת מילותיו שתלתי בין שורות הסיפור. נאבקתי עם סיום הסיפור והחלטתי לוותר עליו. בעת עריכת הסיפור, כאשר מוסיקה מקיפה אותי, עלה שירו של קיין בראון "מצאתי אותך" כאילו בהזמנה.