מנהג קבוע

״תהיה עדין איתה בימים המיוחדים שלה״ יעץ לו אביה ערב נשואיהם.

הוא ידע מתי להתרחק ולתת לה מקום ולכבות את יצרו, ובשאר הימים

אהב אותה בטרוף.

עברו הימים ובאחד מאותם ימים לא יכול היה.

תמיד נמשכו אליו נשים כדבורים אל הדבש. לאט, לאט נחלשה התנגדותו

ונסדקה נאמנותו והוא נענה. בתחילה רק פה ושם ואחר כך זה הפך למנהג.

וככל שהרבה בחוץ ,הוא המעיט לבקר במיטתה.

החגים בפתח והיא ביקשה לדעת היכן יהיו בחג.

״לא בא איתך להוריך!״ נבח עליה ״ולשלך?״ שאלה.

״תרדי כבר ממני, אני אסע לי לחו״ל, את תעשי מה שאת רוצה״.

יותר ויותר מקומו נפקד ממיטתם המשותפת, אך היא עדיין בישלה לו

וכיבסה לו ושמרה על ביתם המטופח.

הוא עשה לו מנהג חדש להגיע לפנות בוקר, להחליף בגדים ולצאת לעבודה.

תמיד חיכו לו חליפותיו הנקיות, חולצותיו המגוהצות ונעליו המצוחצחות.

והוא לא העיף אפילו מבט אחד אליה.הוא לא ראה כמה רזתה, כמה יפתה.

 לא ראה שהסתפרה ונוספו לשיערה פסי זהב עדינים.

ימות החגים התקרבו בצעדי ענק והיא לא שאלה אותו יותר. הוא שמח ועדיין

לא בחר לאיפה יסע ועם מי.

באחד הבקרים הוא שם לב שבגדיו נשארו על הרצפה, היא לא אספה אותם.

בטח שכחה אותם, חשב בהיסח הדעת. אך כאשר היו שם עדיין למחרת

הוא התרגז ושלח לה טקסט זועם. היא לא ענתה לו והוא חשב שאין לה מה

להגיד.

הוא נדהם לגלות ביום השלישי ששום דבר לא השתנה ואז שם

לב לראשונה שהמיטה מוצעת ועליה רק כר אחד, שדלת ארונה פתוחה מעט

מגלה ארון ריק וכלי הטיפוח שלה נעדרו מחדר האמבטיה.

הוא ניגש לארון פתח אותו לרווחה וסוף סוף הבין. היא הלכה ממנו.

הוא התיישב המום על הריצפה ולא ידע איך להתמודד עם זה.

הוא ניסה לחייג אליה ,אבל נענה שהטלפון מנותק. הוא צילצל להוריה

אבל הם לא ידעו היכן למצוא אותה. הוא ישב חפוי ראש שעה מאד ארוכה

וחשב , לראשונה מזה זמן, רק עליה. הוא ידע שרק היא העניקה לו בית,

עשתה הכל בשבילו וכל השאר היה רק שעשוע חולף עם נשים שרצו רק את

כספו.

הוא לא ידע איפה למצוא אותה ואיך לתקן ועזב הכל ויצא למסע כדי להשיב

אותה אליו.

הוא ידע שגם אם ימשך המסע הזה כל חייו הוא לעולם לא יוותר.

(סיפורי פרידה)