מידי פעם הם באים להתארח. היא ובעלה הם חיים בחוף גרים בחוף המערבי ויש להם קשרי עבודה בעיר הגדולה.
היא קוראת את מה שאני כותבת בשקיקה. "אני מדמיינת את מה שאת כותבת" היא מחייכת אלי בחיוך מלא מסתורין.
הגבר שלה מביט במבט תוהה ושואל אותי על מה אני כותבת. "סתם" היא אומרת לו על מזג אויר וכאלה ". אני לא בטוחה כמה הוא מאמין לה.
אני לא יודעת את גילם המדויק, נראה שהם בתחילת שנות החמישים לחייהם.
אני כבר יודעת להכין להם שני חדרים.
"אני לא יכולה לישון איתו הוא נוחר ו…. "היא משתתקת. אני מביטה בה וזה מדרבן אותה להמשיך "אני מעדיפה לישון לבד. על הכל אפשר לפנטז לא?"
אני ממשיכה לשתוק ומחשבותי נודדות.
היא אישה מטופחת עדינה וחכמה בטרוף. אנחנו יושבות שעות על כוס תה צמחים, כי זה תמיד בלילה ומדברות ומדברות.
היא מאד גלויה איתי ומספרת לי את דברים הכי כמוסים שלה ולקינוח מביאה לי סיפורים של אחרים. כאלה שמתחילים ב "את שומעת…".
"תסתכלי עליו" היא אומרת לי על אלוף נעוריה "הוא נראה כמו אבא שלו. יש לו כרס וקרחת והוא נוחר".
"וזהו? " אני שואלת.
" את היית רוצה להיות עם גבר כמוהו?"
איך אומר לה זאת, אני מחפשת את המילים ובסוף מחליטה להיות גלויה איתה.
"אני לא הייתי בוחרת בו מהתחלה. אבל אם כן, כל מה שמנית לא היה מפריע לי"."
היא הולכת להתכונן לשינה. אני רואה שהאור בחדרה כבה ומניחה שהלכה לישון. אני יורדת לכתוב, כי הלילה זה השעות שהן רק שלי.
היא חוזרת אלי לבושה כמו נזירה. אני בטוחה שאפילו טיפת אויר לא יכולה לחדור את השריון שעטתה על עצמה. אני לא מתאפקת ושואלת "ככה את ישנה?"
"מה רע" היא אומרת לי "חם לי ונעים לי. למה, איך את ישנה?" אני נמנעת מלענות לה.
היא מבקשת שאקריא לה מה שאני כותבת. אני מתרגמת לה ורואה את הסיפור שלי מתגלגל בדמיונה.
בינתיים, המחשב פתוח, אני מקבלת הודעה ומחייכת.
"ככה אני רוצה להיות" היא אומרת לי "שיהיה לי חיוך כמו שלך".
תתחילי מזה שתתלבשי באור, ותעשי עוד כמה דברים באור. אחר כך נדבר"
""את מתכוונת לדברים שכבר שנים אני לא עושה " היא עונה לי נבוכה.
"אז, בואי נתחיל מהתחלה " אני אומרת.
את תוכן השיחה אחר כך אני משאירה לדימיונכם, נראה לי שהבנתם.
יקרה שלי. אני מקווה שנהנית מהסיפור שלך. אני שמחה שלמדת לחיות באור.
ב.א.
מאמינה באהבה
5.2.2017