לא כזאת

היא באמת לא כזאת. היא לא מתחילה קשרים שלא מובילים לשום מקום. היא לא נותנת את עצמה בתמורה להנאה רגעית. היא צריכה את הכל, או לא כלום.

חודשים רבים חיזר אחרי הבוס שלה במשרד. חודשים היא עמדה מאחורי העקרון שלא מנהלים רומן עם חבר לעבודה. בטח לא עם הבוס.

אתמול, בחדר הישיבות, נשבר העקרון הזה. אחרי חודשים שהוא שולח מבטי זימה, חודשים אחרי המילים המרומזות, שהפכו יותר ויותר גלויות, חודשים אחרי שהוא נתקל בה בטעות, נגע בה ברפרוף, נגע בה במתכוון, אתמול בחדר הישיבות זה קרה. היא התמסרה לו לחלוטין. לא היה דבר שלא נתנה לו, דבר שלא עשתה. מה הפלא שכל כך התרגשה הלילה לקראת היציאה לבר.

כל יום חמישי הם נפגשים, האוירה נעימה, צוחקים, שותים ומשתטים. אבל היום הזה הוא שונה. היום זה היום שאחרי. מאז שהגיעה הביתה מהעבודה, כל מה שהיא עושה זה להתלבט מה ללבוש היום. היא אפילו שוקלת ללכת לקנות שמלה חדשה. סקיני ג'ינס עם חולצה צמודה, שמבליטה את אוצרותיה? חצאית קצרה חושפת רגליים וחולצה תואמת? שמלה שחורה קטנה תמיד עושה את העבודה. בה היא בוחרת.

עכשיו יש לה התלבטות לגבי התכשיטים. עגילי יהלומים הצמודים לאוזן ומנצנצים באור ככוכבים? או אולי עגילים ארוכים, שמציצים מבעד לשערה הארוך?

אם כבר מדברים על שיער: פזור, או אסוף?

השעה כבר מאוחרת, כולם בוודאי כבר שם משיקים כוס ראשונה. בסוף היא לובשת מכנס שחור צמוד וחולצה אדומה. בוחרת סנדלים גבוהי עקב עם רצועות דקיקות החושפים את צפורני רגליה האדומות.

היא נכנסת לבר. ענן דק של בושם הולך בעקבותיה. היא עוטה על פניה חיוך, כזה שתמיד מזוהה איתה, לא משנה מה עובר עליה. היא רואה את כולם יושבים שם, שמחים וצוחקים. היא עומדת ללכת לכיוון השולחן הארוך שסביבו כולם יושבים. מה שהיא רואה עוצר בעדה.

היא ממשיכה לכיוון הבר. יש שם מקום אחד פנוי. מצד ימין יושב גבר עם שיער ארוך מתולתל ומבולגן. עיניו מעידות שכבר שתה הרבה. מצד שני יושב גבר שמן. חולצתו מתרוממת ומגלה את כרסו המלאה בחמש כוסות בירה, כך היא מעריכה.

היא מתלבטת האם לשבת ביניהם.

היא מרגישה שמישהו מסתכל עליה. הוא יושב ליד הגבר השמן. היא רואה שהוא לוחש לו משהו, והשמן מרים את כתפיו, אבל לבסוף מתרצה וזז כסא. כל אותו זמן היא סוקרת אותו. בחור צעיר, קצוץ שיער, עינים עצובות. הוא מניח את ידו על הכסא ומזמין אותה לשבת.

"מה קרה לך ילדה יפה?" הוא שואל אותה.

"איבדתי את עצמי אתמול. ויתרתי על עצמי אתמול. יש בי כזו חרטה," היא עונה לו. הוא עוקב אחרי מבטה ורואה את החבורה העליזה. ביניהם הוא מבחין בגבר שסוקר אותה במבטי זימה.

הוא לא חושב הרבה, כורך את ידיו סביבה ומנשק אותה, נשיקה מרפרפת על שפתיה."אני לא אתן לו לפגוע בך." הוא לוחש לה.

"מאיפה אתה יודע ?" היא מתפלאת.

"זה כל כך ברור," הוא עונה לה. הוא מעיף מבט מאיים שלא משתמע לשתי פנים,כאומר: "היא שלי ואל תתעסק איתה."

הבוס, מוריד את ידיו מאחורי מסעד הכסא שעליו יושבת אשתו, מאגרף אותם בתוך כיסיו. מידי פעם הוא מגניב מבטים לעברה, רואה אותה צוחקת, רואה אותה מתחבקת, רואה אותה אהובה בזרועותיו של הזר.