ילדת טבע

בילדותי הייתי ילדת טבע.

אהבתי להלך יחפה על האדמה,

אהבתי את ריח הדשא הקצוץ,

את ריח התפוזים ישר מהעץ,

ואת עץ הפקאנים הגדול.

ויום אחד באת וקטפת אותי,

והבאת אותי אל העיר,

ואני רק בקשתי ממך,

שיהיה קצת טבע ליד חלוני,

והבאת לי עץ.

תמיד דאגת שיהיה לי ירוק,

והרבה אור מבעד לחלון.

ואני הלכתי וקמלתי,

והרגשתי מנותקת,

מורחקת מהטבע בעל כורחי.

עד שבא השינוי,

והחזרת לי את הדשא,

את מגע האדמה,

את הארנבת בחצר,

וציוץ הצפורים עם שחר.

וחלון גדול מלמטה למעלה,

שממלא את הבית כולו באור

וצבעי ארגמן של זריחה.

וריפאת את ליבי העצוב,

והשבת אותי אל לחיים.

את זה כתבתי בשבילך אהוב שלי, אמורה מיו,

שבת (העשירי לחודש) הוא היום שבו הכל בינינו

התחיל. זה היה לפני המון שנים ואני מצפה לעוד

הרבה כאלה, כמו שהבטחת לי, עד אלף מאתיים…