ורוד עתיק

את מתפרצת אלי הביתה ומבקשת שאבוא איתך.״לאן אהובה?״ אני שואלת ואת עונה לי בחוסר סבלנות ״בואי כבר״״נו באמת״ אני עונה ״אני צריכה להתלבש תגידי לי לאן. חוץ מזה אני לא לבדהבית מלא״״ לבד, את מבינה, לבד אני צריכה אותך״ היא מסננת לי ״ חוץ מזה את לבושהאת אף פעם לא לובשת סמרטוטים, גם בבית, נו״בכל זאת אני עולה לחדרי והולכת להתלבש. היא נכנסת אחרי ואני אומרת לה "תני לי רמז״״לקניון, טוב לך?״ היא אומרתאני צוחקת ואומרת לה ״את רצינית, דווקא אני, אני לא אוהבת ללכת לשם״״ את מעצבנת, בואי כבר״ היא מזרזת אותי ואני ממהרת להתלבש ״ שלא תעזי אפילו לחשוב להזמין מישהי, לבד״ היא אומרת ונחפזת לצאת, בקושי אומרת שלום.אנחנו יושבות באוטו ואני אומרת לה ״דברי״.היא יודעת שאני לא אוהבת להסתובב בקניונים ואומרת ״בא לי קפה, בסדר״ואני מביטה בה ואומרת לה ״את רצינית?״ היא לא עונה ואנחנו שותקות עד שמגיעות.״ איפה את קונה את הבגדים התחתונים שלך?״ היא שואלת״ חיים בורוד״ אני עונה לה, לא מבינה.״זה בקומה שניה, נכון?״ היא שואלת ומובילה אותי במדרגות הנעות למעלה.אני מסתכלת עליה, על האשה עם הרגליים היפות ביותר בעיר ומחכה לשמוע מה היא רוצה.היא כנראה קולטת את השאלה על פני ואומרת. ״ כמו שלך , אני רוצה, רוצה סקסיים כמו שלך״אני פורצת בצחוק ״ כמו שלי? תראי אותך עם גוף של דוגמנית ואני..״ היא קוטעת אותי ואומרת לי ״אני יודעת שאת יודעת למה אני מתכוונת״אני מנסה לגשש מה היא רוצה. ״ איזה צבע סקסי בעיניך? אדום? ורוד?״היא נגשת אלי מושכת קצת את חצאית המעטפת מגופי ומציצה מתחתיה.״ השתגעת?״ אני אומרת לה והיא עונה לי כאילו כלום ״כמו הצבע שלך״לא רק, אלא היא נוגעת בבד המשי ואומרת לי ״כזה, ושיהיה סט״.אני נגשת לבחור לה סט בורוד עתיק, כמו שלי ושואלת איזה סוג של חזיה היא רוצה.״נשית״ היא עונה ואני נרתעת אחורה שלא תציץ לי לחולצה באמצע החנות.אני מוצאת לה סט והולכת איתה לכיוון חדר ההלבשה. ״כמובן שתוכלי למדוד רקאת החזיה. בואי נראה אותך״.״השתגעת?. את רוצה להכנס איתי?״ היא שואלת, כמעט צועקת לעברי.״ מה את עושה ענין, נראה איך זה נראה שאראה אם זו דוגמא בשבילך״.״את לא נכנסת איתי! את לא נורמלית״ היא אומרת ומסתגרת מאחורי הדלת.״נו" אני שואלת אותה והיא שותקת ואני מבקשת שתראה לי.היא ממשיכה לשתוק ואני לא מבינה מה קורה ושומעת אותה נושמת בכבדות.״אל תראי לי, רק תגידי איך זה״ אני מנסה לקבל מנה תגובה.״אין מה לראות, אין לי״ היא עונה ואני שואלת ״מה זאת אומרת״ .״את חייבת לדעת הכל!״ היא צועקת עלי ואני מבקשת סליחה ומתרחקת.״אין לי,הם הורידו אותו, יש רק צלקת גדולה״ היא אומרת בשקט״אם כך אני צריכה לחפש לך משהו מתאים״ אני עונה ״והפעם את נותנת לי להכנס״״את שמעת מה אמרתי יש לי..״ אבל אני כבר לא מקשיבה לה ומוצאת משהו יותר מתאים ועדיין סקסי. אני מבקשת ממנה שתפתח את הדלת ועוזרת לה ללבוש .״תכניסי את הפרוטזה״ אני אומרת לה בשקט והיא מקשיבה ומבצעת כדברי.״ אני לא דוחה אותך?״ היא שואלת ומביטה לתוך עיני.״ את נורמלית?״ אני שואלת אותה ״אני שמחה ששרדת את המחלה. למרות שכועסתעליך שלא סיפרתי לי כלום״ היא מסתכלת עלי בעינים דומעות ומחבקת אותי.״ התביישתי״ היא אומרת ואני עונה לה שאני לא מבינה ממה וניגשת למוכרת מבקשת שתתאים את החזיה בהתאם.אנחנו חוזרות הביתה והיא ניגשת לאורחות שבבית ומציגה את עצמה בשמה.״סוף סוף אנחנו פוגשות את האשה עם הרגלים הכי יפות בעיר״ הן אומרות לה והיא מסמיקה ומתיישבת.אני הולכת להרתיח מים  ושומעת אותה מספרת להם על הניתוח שעברה. גם אני אומרת אחת גם אני עונה השניה. הסטטיסטיקה אומרת שאחת מתשע נשים תחלה ובבית שלי יושבות להן שלוש נשים שכל אחת היא מאה אחוז ומרעיפות אהבה אחת על השניה. ולראשונה מאז שהתפרצה אלי הביתה, אני מתחילה לנשום ויודעת שהיא תהיה בסדר.אמנם חודש אוקטובר שהיה חודש המודעת למלחמה בסרטן השד נגמר, אבל זה מוקדש לך האשה עם הרגליים היפות ביותר בעיר.(ועכשיו גם עם הסט בורוד עתיק…)

בר אבידן

מאמינה באהבה

6.12.2016